ממשלת בריטניה עורכת בימים אלה חקירה לבחינת בטיחות השימוש בתרופה נגד התקפי אפילפסיה בשם “טופיראמאט” במהלך הריון. זאת, בעקבות מחקר שפורסם לאחרונה, ולפיו התרופה הגדילה דרמטית את הסיכויים של נשים ללדת ילדים עם אוטיזם או עם מוגבלות שכלית.
טופיראמאט משווקת גם בישראל תחת שמות שונים: טופאמאקס, טופאמאקס כמוסות, טופיתרים וטופיראמאט טבע. לפי אתר “אינפומד”, בניגוד לתרופות נוגדות פרכוסים אחרות, טופיראמאט חוסמת את התפשטות ההתקפים יותר מאשר מעלה את סף ההתקף. היא ניתנת כתוספת לטיפול בחולים מגיל שנתיים ומעלה עם התקפים חלקיים שאינם מגיבים לתרופות אחרות, או כטיפול חד תרופתי מגיל 7 ומעלה. בנוסף, היא משמשת למניעת מיגרנה אצל מבוגרים (לא לשיכוך כאב בזמן מיגרנה).
הסיכונים בנטילת טופיראמאט במהלך הריון ידועים גם היום, אולם אין איסור על רופאים לרשום אותה לנשים עם אפילפסיה, וזאת בשל החשש מנזק שייגרם להן או לעובר בעקבות התקפים. “נשים חולות המתכננות הריון צריכות להתייעץ עם מומחה בתחום”, נכתב באתר קופת חולים כללית. “חשוב לשלוט בהתקפי אפילפסיה במהלך ההריון, אולם קיים סיכון לעובר אם האישה ההרה נוטלת תרופות אנטי־אפילפטיות במהלך ההריון. הרופא המטפל יסביר לאישה ההרה את הסיכון האפשרי הכרוך בנטילת טופיראמאט במהלך ההריון. ידוע שטופיראמאט גורמת למומים מולדים בעובר. נשים שנוטלות תרופות נוגדות פרכוסים בהריון צריכות ליטול חומצה פולית במינון של 5 מיליגרם ביום. במהלך ההריון על האישה ההרה להיות במעקב רפואי קבוע. הרופא יורה לה על בדיקות נוספות שעליה לעשות במהלך ההריון”.
לעומת זאת, יש איסור להשתמש בטופיראמאט בזמן הנקה. “התרופה מופרשת לחלב האם בכמות גדולה ועלולה לגרום לתופעות לוואי קשות בתינוק היונק”, נכתב באתר הכללית, “היוועצי ברופא המטפל”.
הסוכנות הרגולטורית לתרופות ומוצרי בריאות בבריטניה (MHRA) החלה בחקירת הבטיחות לאחר שמחקר שנערך בנורווגיה ופורסם בחודש מאי הראה שהיא מגדילה פי שלושה את הסיכוי להולדת ילד עם אוטיזם או מוגבלות שכלית.
תרופה נוספת נגד התקפי אפילפסיה, הנקראת ולפרואט, כבר ידועה כתורמת לאוטיזם. בשנת 2018, סוכנות התרופות האירופית אסרה חלקית על השימוש בוולפרואט במהלך ההריון. היא גם ממליצה שלא ליטול טופיראמאט לטיפול במיגרנות במהלך ההריון, אך לא ממליצה להפסיק את התרופה במהלך ההריון אם משתמשים בה כדי למנוע או לנהל התקפים.
כמו בישראל, ה-MHRA ומינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) מייעצים לנשים הנוטלות טופיראמאט להשתמש באמצעי מניעה יעילים ולהימנע מכניסה להריון, מכיוון שהיא מגבירה את הסיכון למשקל לידה נמוך ולחך שסוע או שפה שסועה בילדים. “נשים בהריון צריכות לקחת טופיראמאט רק אם התועלת הפוטנציאלית עולה על הסיכון הפוטנציאלי”, מדגיש ה-FDA.
ממשלת בריטניה מבצעת את החקירה כדי לקבוע אם יש צורך בתקנות נוספות שיגנו על נשים בהריון מפני השפעות התרופה. בין השאר מתכוונים ב- MHRA לזמן קבוצות חולים, אנשי מקצוע בתחום הבריאות, ארגונים ללא מטרות רווח ובעלי עניין אחרים להשתתף בהליך, שצפוי להסתיים באוקטובר.
“זה מרגיע שה-MHRA יעשה סקירת בטיחות, ושההליך החל זמן כל כך קצר לאחר פרסום המחקר שלנו”, אומרת פרופ’ מרטה-הלנה בירק מאוניברסיטת ברגן בנורווגיה, שהובילה את המחקר האחרון. “הממשלה צריכה להבטיח שנעשה מחקר כדי להבהיר באילו אפשרויות אפשר להשתמש בבטחה ובאילו לא ניתן להשתמש בבטחה, וכן לממן מחקר שמטרתו להבין את המנגנונים מאחורי ההשפעות המזיקות, כדי למצוא פתרונות בטוחים יותר”.
“החקירה היא צעד נבון, אבל עשויות להיות לה השלכות לא מכוונות”, אומר פרופ’ בריאן לי מאוניברסיטת דרקסל בפילדלפיה, פנסילבניה, שלא היה מעורב במחקר. “היא עלולה לגרום לנשים להפסיק את הטיפול התרופתי, וידוע כי אפילפסיה עצמה מהווה סיכון הן לאם והן לעובר. אם החקירה תאשר את תוצאות המחקר, ייתכן שההנחיות הכוללות של MHRA לא ישתנו באופן משמעותי, אך היא תיתן לאנשים עם אפילפסיה ולרופאים שלהם מידע נוסף בעת ההחלטה כיצד לאזן בין ניהול ההתקפים לבין חשיפות לתרופות טרום לידתיות”.
“אובדן חמצן או טראומה פיזית מתאונה במהלך התקף עלולים להזיק לעובר מתפתח”, אומרת פרופ’ בירק. “ככל שאני מודאגת מחומרת הממצאים שלנו, אני מודאגת גם מהיעדר אפשרויות לנשים שזקוקות למנוע את ההתקפים בצורה יעילה”.
המחקר של פרופ’ בירק, שפורסם בכתב העת JAMA Neurology, השתמש בנתונים ממרשמי בריאות הציבור בדנמרק, פינלנד, איסלנד, נורווגיה ושוודיה, כדי לעקוב אחר התוצאות של כ-4.5 מיליון אנשים שנולדו מ-1996 עד 2017. בקרב ילדים שאימהותיהם נטלו טופיראמאט כדי לנהל את האפילפסיה שלהן במהלך ההיריון, 4.3% אובחנו עם אוטיזם ו-3.1% אובחנו עם מוגבלות שכלית עד גיל 8, כך מצא המחקר. לשם השוואה, בקרב נשים אפילפטיות שלא נטלו תרופות נגד התקפים במהלך ההיריון, 1.5% ו-0.8% אובחנו עם אוטיזם או מוגבלות שכלית, בהתאמה.
“במינונים טיפוסיים, תרופות אחרות נגד התקפים, כגון למוטריגין ולבטיראצטם, אינן בעלות השפעות משמעותיות על עובר מתפתח”, אומר פרופ’ קימפורד מידור מהחוג לנוירולוגיה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, שלא היה מעורב במחקר. “אבל כאשר רופא מעביר מטופל מתרופה אחת לאחרת או מתאים מינונים כדי לנהל טוב יותר את ההתקפים, הם עשויים להיות ‘עיוורים’ מבחינת השפעות התרופה על עובר מתפתח. יש כאן איזון קשה לביצוע”.
