במשך 27 שנה הורים לילדים על הרצף האוטיסטי משלמים מאות רבות של שקלים מדי חודש (השנה כבר 711 שקלים לחודש) כהשתתפות עבור טיפול בריאותי מקדם (טב"מ) בגני תקשורת. עכשיו מתברר שהגבייה הזו מנוגדת למה שמוגדר בחוק, ואפילו המדינה מודה בכך.
אתמול, בתום דיון בעתירה בנושא שהוגשה לבג"ץ, הוציא הרכב של שלושה שופטים למשרד הבריאות צו על תנאי, המורה לו לנמק בתוך 60 יום מדוע הגבייה, "שלעמדת המשרד עצמו מקורה בטעות", לא תבוטל באופן מיידי. קודם לכן הבהירה שופטת ההרכב דפנה ברק ארז כי לא תיתן יד להמשך גבייה שמקורה בטעות.
אפשרות נוספת שנתן בג"ץ למשרד הבריאות היא לתקן את החלק בחוק (חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994) שמטיל את האחריות על מימון הטב"מ על משרד הבריאות – כך שהשתתפות ההורים תוגדר באופן חוקי.
סל הטב"מ ניתן באמצעות עמותות המפעילות את הגנים על ידי אנשי המקצוע הבאים: קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק, פסיכולוגים, רופאים (נוירולוג ילדים, פסיכיאטר ילדים, רופא ילדים), מטפלים בהבעה ויצירה ועוד. הטיפולים ניתנים בהיקף של 14 שעות שבועיות (ש"ש) לילד, שמתוכן 10.5 ש"ש המיועדות לטיפול ישיר בילד הכולל טיפול פרטני, טיפול קבוצתי והדרכת הורים; ו-3.5 ש"ש המיועדות לעבודה עקיפה הקשורה לטיפול (כגון ישיבות צוות והדרכה מקצועית למטפלים).
"לדרישה מההורים אין עיגון חוקי"
העתירה הוגשה בשנה שעברה על ידי אלו"ט, באמצעות עורכי הדין מוטי ארד ונוי מצליח, והעמותה לילדים בסיכון ("אותי"), באמצעות עורך הדין יונתן ברמן. "משרד הבריאות מחויב מכוח החוק לממן באופן מלא את הטיפול הבריאותי המקדם", טענו העותרות, "כאשר המימון מועבר ישירות לספק אשר מעניק את הטיפול בגני התקשורת. חרף זאת, בפועל משרד הבריאות לא נושא במלוא מימון היקפו של הסל, והורי הילדים נדרשים לשאת בעצמם בחלק מעלויות הטיפול בהיקף של מאות שקלים בחודש. לדרישה זו מההורים אין עיגון חוקי".
לטענת אלו"ט ו"אותי", התנהלות משרד הבריאות מהווה הפרה של החובות המוטלות עליו מכוחו של חוק הבריאות: "מצב בו מחד, חובת המשרד לספק לילדים עם אוטיזם סל טיפולים שכולל 14 שעות טב"מ, ומאידך, התחמקותו של המשרד ממימון מלא של 14 השעות האלה הוא חריגה מסמכות ובלתי סביר".
משרד הבריאות: "זה היה המצב ערב כניסת החוק"
מנגד, משרד הבריאות טען כי במסגרת עתירה לבג"ץ משנת 2005 הושגה הסכמה עם העותרים (אלו"ט לא הייתה חלק מהם) על השתתפות ההורים במימון הטב"מ בסך של 552 שקלים לחודש, כאשר סכום זה יעודכן כל שנה בשיעור עליית מדד יוקר הבריאות. עוד טענו במשרד כי מאחר שעל פי המצב ערב תחילתו של חוק הבריאות (2005) נגבתה מההורים השתתפות עצמית עבור הטב"מ, ניתן היה להמשיך בגבייה זו גם לאחר כניסת החוק לתוקף.
באלו"ט ו"אותי" טענו בתגובה כי ההסכמה במסגרת הבג"ץ מ-2005 לא עברה ביקורת שיפוטית ובעקבותיה נמחקה העתירה ללא פסק דין מנומק. כמו כן, לטענתן משרד הבריאות לא הוכיח שאמנם הייתה גבייה ערב כניסת החוק לתוקף.
אלו"ט ו"אותי" הן בעצמן מפעילות גדולות של גני תקשורת ברחבי הארץ. לדבריהן, בשנים האחרונות נוצר להן קושי להמשיך להעניק את הטיפול הבריאותי המקדם תוך הסתמכות על גביית ההשתתפות העצמית מההורים, וזאת בשל הגידול בכמות הילדים השוהים במסגרות וגידול בכמות מבקשי ההנחות מבין ההורים. "על מנת לסבר את האוזן, יצוין כי רק בשנת תשפ"א לבדה אלו"ט נשאה בכ-3.5 מיליון ש"ח בשנה מתקציבה בגין הנחות להורים שידם אינם משגת לשלם את ההשתתפות העצמית ולעיתים אי תשלום בכלל", נכתב בעתירה.
"ההשתתפות יוצרת אפליה בין ילדים"
לטענתן, דרישת השתתפות ההורים אף יוצרת אפליה בין הילדים עם האוטיזם הזכאים לטב"מ: "תשלום השתתפות ההורים מהווה תנאי לקבלת השירות, ובכך יוצר הבחנה בין ילדים ממעמדות סוציו אקונומיים שונים. כמו כן, נוצרת אפליה במתן הטב"מ בין ילדים אשר מקבלים אותו במעונות יום שיקומיים, אשר בהם אין גביית השתתפות מההורים, לבין ילדים המקבלים את הטב"מ בגני תקשורת, שם נדרשת השתתפות מצידם".
כעת מוצא את עצמו משרד הבריאות בדילמה לא פשוטה. אם יחליט על ביטול השתתפות ההורים, המשמעות היא שהוא יצטרך לקחת את מלוא המימון של הטב"מ על עצמו – מה שיצריך מקורות תקציביים חדשים. תעריף הסל הטיפולי של הטב"מ כיום הוא בסכום של 8,399 שקלים לילד לחודש, כאשר משרד הבריאות מממן 7,688 שקלים וההורים נדרשים להוסיף עוד 711 שקלים.
אם יחליט משרד הבריאות לשנות את החוק, הוא למעשה יודה שבמשך כמעט שלושה עשורים נגבתה השתתפות מההורים שלא כדין – ואז הוא עלול להיות חשוף לתביעה ייצוגית גדולה.
"קשה להפריז בחשיבותו האקוטית של סל הבריאות לילדים עם אוטיזם בגיל הרך", כתבו באלו"ט וב"אותי" לסיכום. "סל זה חוסה תחת חוק ביטוח בריאות ממלכתי וכן הוא משקף במשטרנו החוקתי את זכותם היסודית של הילדים עם אוטיזם לבריאות ולשוויון. כל אלה מטילים חובה על המדינה לממן את מלוא 14 השעות שנקבעו על-ידה כהכרחיות לטיפול בילדים… זוהי חובתה החוקית והמוסרית כלפי הילדים עם האוטיזם ובני משפחותיהם. זוהי דרישת הדין והצדק המתלכדים בענייננו לאחד".
