שנה מכניסתו לתפקיד יו”ר “ספיישל אולימפיקס”, סימן לאחרונה משה בוגי יעלון הישג ראשון משמעותי: הכרה בארגון שלו כארגון גג בספורט התחרותי לצד המשחקים האולימפיים והפראלימפיים, מה שהביא להם גם תמיכה כספית של כחצי מיליון שקלים ממשרד התרבות והספורט.
כל זה קורה כשבועיים לפני פתיחת המשחקים הבינלאומיים בברלין, בו ייצגו את ישראל 35 ספורטאים מאמנים ומלווים שיתחרו בשבעה ענפי ספורט: אתלטיקה, ג’ודו, שחייה, אופניים, טניס שולחן, כדורגל ובאולינג.
יעלון, רמטכ”ל בצה”ל ושר ביטחון לשעבר, נכנס לתפקידו בשנה שעברה, לצד מנכ”לית הארגון, שרון לוי בלנגה. “ספיישל אולימפקיס” הוא ארגון הפועל ב-192 מדינות, וחברים בו מעל ל-5 מיליון ספורטאים וספורטאיות עם מוגבלות. הארגון מייצג את כלל הספורטאים עם לקות קוגניטיבית, כמו תסמונת דאון, אוטיזם, הנמכה קוגניטיבית ומוגבלות שכלית התפתחותית.
איך בכלל הגעת לתפקיד הזה?
“הגיעה אליי פנייה משרון, מנכ”לית ספיישל אולימפיקס, בדקתי כמה דברים ואיפה אני יכול לתרום ואמרתי לה כן. אני יודע מה אני יכול לתרום לארגון, גם בזכות הקשרים שלי עם גורמים שונים. אני מוצא את עצמי כל הזמן סביב הארגון, לצד העיסוקים האחרים שלי. אם צריך לסדר דברים, החלטות שונות מנהלתיות, ללכת למשרד התרבות והספורט להיפגש עם גורמים שונים, להגיע לכנסת כשצריך ועוד. בסוף הקשרים שלי עזרו ועוזרים לארגון ואני שמח על כך”.
זו הפעם הראשונה שאתה עוסק בנושא?
“ממש לא. התחלתי לעסוק בנושא מוגבלויות עוד כששירתתי בצה”ל. גייסתי אנשים עיוורים ליחידת המודיעין של 8200. אפשרתי להם לעבור את כל שלבי ההכשרה הידועים. מבחינתם זה היה התנדבות לשירות בצה”ל, ועבורם לשרת בצבא זה היה דבר מאוד משמעותי ולכן זה ווין-ווין. צה”ל לא סוגר להם את הדלת בגלל המגבלה, ומצד שני הוא גם מרוויח.
“בהמשך, כשהתמניתי לרמטכ”ל, פנו אליי מעמותת אתגרים ויזמתי פיילוט במסגרתו גייסנו אנשים עם מוגבלויות עם נכויות פיזיות והכשרנו אותם להיות מדריכים בגדנ”ע. מדובר באנשים עם מוגבלות פיזית, שהדריכו את התלמידים שהגיעו לגדנ”ע. ראיתי איך התלמידים מתייחסים אליהם, ואיך כל התפיסה שלהם לגבי צה”ל משתנה. אחת המדריכות, שהתניידה על כיסא גלגלים, חלמה לצאת לקורס קצינות ואני הבטחתי לה שאם היא עוברת את המבדקים, אז היא תלך לקורס. הבטחתי וקיימתי. לצורך כך הנגשנו את בה”ד 12 בכל האזורים שהיא הייתה צריכה: הכיתות, חדרי המגורים והאוכל. הגעתי להעניק לה את הדרגה, והיא הפכה להיות קצינה בחיל החינוך. לפני מספר שנים פגשתי אותה בשנית במפגש מקרי בטיילת בתל אביב, היא כבר אמא לילדים ואחרי קריירה צבאית מפוארת. זה נתן לי אושר ענקי, ואני יודע מה זה עשה לה”.
האם הצבא ממשיך היום לספק הזדמנויות לאנשים עם מוגבלויות?
“צה”ל שיפר את עמדותיו כלפי אנשים עם מוגבלויות, ורואים את זה בכל פינה, אבל בסוף הכל תלוי באנשים עצמם. אחד מהדברים הגדולים שקרו הוא הקמת תוכנית “גדולים במדים”, אני כשר ביטחון הייתי מגיע לכל גיוס של העמותה לראות את הצעירים שמתנדבים ואת ההורים שלהם, וזה תמיד ריגש אותי מחדש. אתה מגיע לבסיס פלמחים, או לפיקוד העורף, ורואה את המתנדבים שהפכו להיות חיילים מן המניין, אז זה מדבר בעד עצמו. נכון שעדיין יש רתיעה מסוגים שונים של מוגבלויות בצה”ל ומחשבה איך לשלבם, אבל כדי להתגבר על זה צריך להביא את הנושאים האלה למודעות רחבה. בסוף כל אדם הוא עולם ומלואו, וכל אחד יכול לתרום כפי יכולתו. תמיד הרוח מנצחת את החומר”.
הפסיד לנכדות שלו בבאולינג
יעלון כיהן בכנסת ובממשלה שנים ארוכות, עד ההרפתקה הפוליטית הלא-מוצלחת של “כחול-לבן”, אחרי הכישלון בבחירות, הוא החליט לא להתמודד בבחירות 2021 ועזב את החיים הפוליטיים. כיום, מלבד תפקידו ב”ספיישל אולימפקיס”, הוא משמש כיועץ לחברות ביטחוניות, ופעיל גם בתחום הפיננסי (לאחרונה פורסם שהקים קרן הון-סיכון באיחוד האמירויות). לצד זה הוא הפך לאחת מהדמויות הכי מזוהות נגד הרפורמה המשפטית שמובילה הממשלה הנוכחית.
אחד מהאירועים הבולטים של השנה האחרונה מבחינתו היה משחקי ה”ספיישל אולימפיקס” הלאומיים שנפתחו בישראל. במשך יומיים, כ-1,000 ספורטאים התחרו בענפים השונים. עבור יעלון זה היה אירוע מרגש באופן יוצא דופן. במהלכו נפגש עם מאות הורים לילדים עם מוגבלות, וכמובן עם הספורטאים.
אחת מהספורטאיות המשתתפות בארגון היא פזית רובנס, שחקנית טניס שולחן שחיה עם תסמונת דאון, אותה יעלון מכיר ממש מלידתה בשל חברות עם הוריה. “תמיד אני שמח לראות אותה ואת הוריה. לראות איזה רוח לחימה יש בה כספורטאית וכמה האמונה בעצמה והסביבה שבה היא גדלה העניקה לה. היא תמיד מאושרת ושמחה, בוודאי כשהיא זוכה במדליות ומביאה הישגים למדינה. סיפור כמו שלה הוא הסיבה שאני נמצא כאן בארגון הזה. בכלל, כשמדברים על חברה וחוסן לאומי, אחד המבחנים הגדולים שלנו היא שהחברה צריכה לתת יד ולעזור בכל התחומים, ובעיקר בתחום השילוב של אנשים עם מוגבלויות”.
בנוסף לפעילות בארגון של “ספיישל אולימפיקס”, יעלון נמצא בקשר עם הרבה נכי צה”ל. פעמיים בשבוע הוא רוכב עם לוחמי בית הלוחם בתל אביב עם אופני יד. הוא מגיע גם למרתונים שונים, מרוצים, רכיבה ועוד, וגם שומר על כושר בעצמו. “אחרי שהפסדתי לנכדות שלי בבאולינג, אז לקחתי כמה אימונים אישיים”, הוא מספר. “בצעירותי רצתי המון, הייתי שוער כדורגל, שיחקתי כדורסל וכדורעף. אני איש של ספורט בכל רמ”ח איבריי”.
עד כמה היה קשה לקבל את ההכרה ב”ספיישל אולימפיקס” כארגון גג?
“המגעים לכך החלו עם ח”כ חילי טרופר, שר התרבות והספורט לשעבר, והמשיכו עם השר הנוכחי, מיקי זוהר. לצערי הרב, לפעמים הפוליטיקה גם תוקעת דברים ויש הרבה מה לעשות בנושא, ואנחנו ראינו את זה עד להכרה של הארגון”.
הנה, חוק שירותי רווחה עבר בכנסת בהסכמה מלאה בין האופוזיציה לקואליציה.
“חוק שירותי הרווחה הוא חריג. לשמחתי במקרה הזה הייתה התעלות של הגורמים הפוליטיים מעבר לשיקולים הצרים, אבל להגיד שזה מובטח בכל פעם? אני בכלל לא בטוח”.
הארגונים המתחרים תקפו
לצד ההכרה המשמחת בארגון “ספיישל אולימפיקס”, נשמעו גם קולות אחרים, פחות משמחים, מצד הארגונים “המתחרים”: הוועד האולימפי, הוועד הפראלימפי והתאחדות אילת שעוסקת בענפים שאינם אולימפיים. הם העבירו מכתב לשר הספורט זוהר, ודרשו שכל שינוי בסטטוס קוו יובא לישיבה המועצה הלאומית לספורט. יעלון קורא לטענה שלהם “חשש שהעוגה תתחלק יותר”.
בגדול, הטענה של הארגונים היא כי אין קשר בין פעילות “ספיישל אולימפיקס” לפעילות גופי הרוחב האחרים – ולכן הדרך לתקצב את הארגון לא נכונה.
זה מכעיס אותך?
“כן. ברגע שעלה הצורך להכיר בארגון כארגון גג, ושנקבל תקציב ממשרד הספורט, הוועד הפרא-אולימפי התנגד בתוקף מחשש לא מוצדק. טוב עשו שלאחר שליחת המכתב לשר הם חזרו בהם ולקחו אותו אחורה, אלו היו שיקולים צרים ולא ענייניים שמזיקים לשילוב והכלה של אנשים עם מוגבלויות בחברה הישראלית”.
אתה פעיל מאוד במחאה. מתגעגע לפוליטיקה?
“לא. נשאבתי למחאה רק בגלל שיש פה משבר שלא היה כדוגמתו. זה שואב ממני הרבה זמן, זה מחייב ואני חושב שזה גם משפיע. גם בלי להיות ח”כ אתה יכול להשפיע. יש הרבה אנשים מאחורי הקלעים שעושים את זה. לצערי הרב, הוציאו שם רע לפוליטיקה של הכנסת ולכן אני ממש לא מתגעגע לשם. אני רואה בזה ברכה שאפשר להשפיע מבחוץ”.
במהלך הקריירה שלך ראיין אותך אדם עם מוגבלות?
“אתה השני. הראשון היה עידן מאראש, יש לו בלוג ברשת. הוא בחור צעיר עם ניסיון חיים של אדם בן 50. מנקודת מבטו ומושבו על כיסא הגלגלים, הוא תפס זווית אבחנתית ומזה גיבש תפיסת עולם מעניינת. לדעתי, הייצוג של אנשים עם מוגבלות בתקשורת צריך להיות טבעי כמו שזה קיים בספורט”.
לקראת המשחקים בברלין, 35 ספורטאים ייצגו את ישראל. סימנתם מטרות?
“אנחנו מסתערים על כל התארים. יש לנו המון ספורטאים מוכשרים במגוון רחב של ענפים שיכולים להצליח ולהביא כבוד גדול למדינה. המטרה הגדולה היא כמובן להביא כמה שיותר מדליות. בסוף זה ספורט ותחרות. אני לא יודע להשוות אותנו מול ספורטאים אחרים במדינות השונות, אבל אני חושב שיש לנו סיכוי גדול להצליח. הציפייה שלי מכל ספורטאי של “ספיישל” היא שישאף לניצחון ויעשה תמיד את הכי טוב שהוא יכול. אנחנו מצדנו ניתן להם כל מה שהם ידרשו”.
***************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
***************
