איך זוכים בארבעה תארים בשבוע אחד? תשאלו את מעיין זיקרי, הטניסאית הפראלימפית, שאיבדה את רגלה בטיול בהולנד ומסרבת לעצור כל הדרך לאולימפיאדה.
זה קרה כשהייתה בת 10. זיקרי טסה להולנד לטיול משפחתי, במהלכו הלכו לפארק שעשועים ועלו על מתקן אבובים. בסיום הסיבוב, ניסתה לרדת מהמתקן בקפיצה, החליקה, והסירה המשיכה לנסוע וקטעה לה את הרגל. היום, עשר שנים אחרי האסון, היא במקום אחר לגמרי.
את זוכרת היטב את רגע התאונה?
“הייתי בהכרה, אבל אני לא זוכרת מה קרה. הטראומה האמיתית הייתה של המשפחה שלי, שהייתה עדיין על האבוב וצפתה במתרחש. אחרי שהרגל נקטעה, היא נסחפה בנהר ולקח שלוש שעות למצוא אותה. ניסו להחזיר לי את הרגל למקום, אבל בגלל שהחתך שנוצר לא היה ישר – לא הצליחו”.
משם עברה לשיקום של שבוע בהולנד וחזרה לארץ לאשפוז של חודשיים. אחריו הגיעו ארבעה חודשי שיקום, בסיומם חזרה לבית הספר – אבל הבינה שהחיים שלה לא ייראו אותו הדבר. “כל החברים שלי לא ידעו איך לקבל הזה, אז הם פשוט התרחקו ממני”, היא נזכרת בצער. “גם אלה שנשארו, התחילו להסתכל עליי בצורה שונה”.
בגיל 13 החלה לשחק כדורסל כיסאות גלגלים, ומהר מאוד הצטרפה לנבחרת העתודה של ישראל. שנה אחת בלבד לאחר מכן, הייתה עם הנבחרת באליפות העולם. הנבחרת איתה התאמנה הייתה של בנים, כשהיא הייתה הבת היחידה.
זה הפריע לך?
“בכלל לא. היה לי מאוד כיף לשחק איתם, למרות שלא היו עוד בנות”.
בגיל 15, הוחלט שהיא לא תוכל להמשיך להתאמן איתם כי זו נבחרת בנים. זיקרי לקחה את זה קשה מאוד. “תכננתי לשחק כדורסל כל החיים, ואז הודיעו לי שאי אפשר. זה היה הדבר הכי קשה ששמעתי בחיים”.
לאחר הבשורה, הציעו לספורטאית הנחושה לעבור לטניס כיסאות גלגלים. “הטניס והכדורסל מאוד דומים והחלטתי לעבור לשם כדי לא לוותר”, היא אומרת.
לפני חמש שנים החלה להתאמן לראשונה, כשאחרי שנה אחת כבר התחרתה בחו”ל. אחרי הטורניר הזה, הגיעה הקורונה ששיבשה הכל. לפני שנתיים זיקרי חזרה להתחרות בחו”ל וגם לקחה באותה הזמן תואר ראשון בטורניר. במהלך השנתיים האחרונות התחרתה בטורנירים גם בישראל וגם בחו”ל.
באפריל האחרון הייתה חודש שלם ביפן וקוריאה לשלושה טורנירים, אך שם לא הצליחה לשחזר הישגים קודמים. בשביל זיקרי, שמעולם לא הסכימה לוותר, ההפסדים היו רק קרש קפיצה. החודש היא כבר השתתפה בשני טורנירים בפורטוגל, וזכתה בלא פחות מארבעה תארים בשבוע אחד – שניים ביחידים ושניים בזוגות.
כדי להגיע לרמות הגבוהות, זיקרי מבלה את חייה על הקו בין ישראל לחו”ל. כל שלושה שבועות בממוצע היא טסה לטורנירים ביעדים שונים בעולם. עד היום הצליחה לזכות בשבעה תארים ביחידים ושבעה בזוגות”.
ביולי 2024 תחל האולימפיאדה בפריז, כשבשביל להגיע לשם צריך להיות בין 24 המקומות הראשונים בעולם. היום זיקרי נמצאת במקום ה-20, ואם תצליח לשמר את ההישג – תיסלל הדרך לפריז. “עכשיו מתחילה השנה הקריטית”, היא מחדדת. “כדי להגיע לשם, אני אצטרך לפחות לשמור על ההישגים שלי עד היום, אם לא לשפר אותם.
זיקרי מתאמנת שש פעמים בשבוע, 3-5 שעות כל אימון, כולל אימוני כושר ואימונים מנטליים. “כל עוד אוכל לשחק טניס, לא אפסיק בחיים”, היא מכריזה.
הכישרון של זיקרי לא נעצם גם מעיניהן של חברות גדולות, שרוצות לסייע לה בחסויות. חברת “פספורטכארד” וחברת “בידי באדו” מעניקות לה תמיכה כלכלית שמאפשרת לה לעסוק אך ורק בספורט: “בזכותם אני יכולה להתרכז בטניס ולא לדאוג”.
זיקרי, שנאלצה לעבור קשיים רבים בעקבות האסון מגיל 10, רוצה שכולם יבינו שלמרות שהחיים מובילים אותך לפעמים לדברים קשים, אסור לוותר. “בהתחלה זה קשה, אבל אם אתה נלחם ודוחף את עצמך – אתה בסוף תגיע למקום טוב”, היא אומרת. “מבחינתי, אין דבר כזה להפסיד. או שאני מנצחת או שאני לומדת”.
אם אתם רוצים לעקוב אחרי זקרי בדרכה לאולימפיאדה, אתם יכולים לעקוב אחרי חשבון האינסטגרם שלה
