דווקא בצמוד ליום האוטיזם הבינלאומי: בית המשפט המחוזי מרכז פסק השבוע כי גנן (גננת בזכר) בגן תקשורת בראשון לציון שהודה כי היכה ילדים אוטיסטים לא יישב בכלא ולו יום אחד. הורים לילדים בגן הביעו אכזבה מההחלטה השנויה במחלוקת ואמרו: “המסר שהעביר כאן בית המשפט – שאפשר לנהוג באלימות כלפי הילדים הכי פגיעים ולצאת ללא עונש משמעותי – הוא מסוכן ועשוי להכשיר את ההתעללות הבאה”.
במקום מאסר, הגנן – חנוך בניש (56), תושב ראשון לציון – ירצה תשעה חודשי עבודות שירות בלבד. זאת, למרות שבהסדר טיעון שחתם בתיק הודה כי היכה חמישה מילדי הגן. לטענת הוריהם, הוא עשה זאת כנקמה על כך שביקשו עבורו סיוע בטיפול בילדים מכיוון שלא היה לו כל ניסיון בעבודה עם ילדים אוטיסטים.
בגן לא היו מצלמות אבטחה, וההורים לא היו מודעים להתנהגות האלימה מצד בניש. מי שהתלונן נגדו היו סייעות וגננת נוספת שעבדו בגן. לפי העדויות, מעשיו החמורים כללו מכות לילד בפניו, משיכת ראש לילד אחר ועוד.
בשלום: העונש הוחמר
כאשר הסדר הטיעון הונח על שולחן בית משפט השלום בראשון לציון, השופט מנחם מזרחי (היום נשיא בתי משפט השלום במחוז מרכז) החליט להחמיר עם בניש. הוא גזר עליו עונש של 15 חודשי מאסר בפועל בתוספת פיצוי כספי בסך 27 אלף שקלים להורי הילדים בהם פגע, וזאת למרות שבהסדר הוסכם על עבודות שירות בלבד. יצוין כי לבית המשפט קיימת סמכות מלאה להחמיר גזר דין במסגרת הסדר טיעון.
את החלטתו נימק השופט מזרחי בכך שהעונש שעליו הוחלט בהסדר מקל מדי עם בניש, במיוחד בהתחשב בעובדה שהוא פגע בילדים אוטיסטים. “בשל מוגבלותם הוריהם נדרשו לאלף שעות של אהבה, השקעה וסבלנות כדי לקדמם צעד אחר צעד”, כתב אז בגזר הדין. “והנה, הגיע הנאשם ובמחי יד השיב את כולם לנקודת ההתחלה ואף נמוך ממנה”.
לאחר ההחלטה הורי הילדים היו מרוצים. “זו הייתה מראש עסקת טיעון מרתיחה”, אמרה אז לאתר “שווים” שרית (שם בדוי), אמא לילד בגן. “פשוט רצינו ליצור מצב שהוא יודה באשמה, וזה מבחינתנו היה עולם ומלואו, ולכן הסכמנו לוותר על מאסר בפועל”.
במחוזי: המאסר בוטל
אבל התיק עדיין היה רחוק מלהסתיים. בניש החליט להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בלוד וביקש לבטל את החלטת השלום לגזור עליו מאסר בפועל. במהלך המשפט, שהתנהל בפני הרכב של שלושה שופטים – עמית מיכלס, שמואל ברנשטיין ומיכל ברנט – טען בניש שהודה בעבירות בעקבות הסדר הטיעון שהוצע לו, ולכן יש לכבד את ההסדר. “במסגרת הסדר הטיעון הוסכם שהמערער יודה בעובדות כתב האישום ויופנה לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות”, נכתב בערעור.
בנוסף, טען בניש שהפרקליטות החליטה ללכת להסדר טיעון מכיוון שלא היו לה ראיות ממשיות שמוכיחות את אשמתו: “יש קושי ראייתי שהוביל להסדר הטיעון בדמות קיומה של אכיפה בררנית המפלה לרעה את המערער”.
השופטים עמית מיכלס ושמואל ברנשטיין קיבלו את טענותיו של בניש וציינו שהליך הסדר הטיעון הינו הליך מושרש בהליך הפלילי ואין לסטות ממנו חוץ במקרים נדירים בלבד. “גם העובדה שהעונש שעליו הוסכם איננו העונש שראוי היה להטילו בנסיבות המקרה לפי השקפתו של בית המשפט, אין די בה כדי להביא לסטייה מן ההסדר”, כתבו השניים בהחלטתם. עוד קבעו שלא היו ראיות ממשיות בתיק – מה שהצדיק את חתימת הסדר הטיעון. “שיקול הקשיים הראייתיים הוכר על ידי בית המשפט העליון כנימוק מרכזי לכיבוד הסדר הטיעון”, הדגישו השופטים.
************************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
************************
השופטת שחשבה אחרת
מנגד, השופטת השלישית – מיכל ברנט – טענה שאין לקבל את הערעור של בניש, וזאת בעקבות מעשיו החמורים וההשלכות הקשות שלהם על המשפחות. “שלוש אמהות התייצבו לדיון בערעור וסיפרו על הרגרסיה שחלה בהתנהגות הקטינים נפגעי העבירה”, כתבה ברנט בדעת המיעוט.
עוד ציינה השופטת כי היא מסכימה עם גזר הדין של השופט מנחם מזרחי מבית משפט השלום: “תמימת דעים אנוכי עם כבוד הנשיא מזרחי כי יש לקבוע מתחם ענישה נפרד לכל אישום”. למרות דעתה הנחרצת, ברוב של שני שופטים מול אחת בוטל עונש המאסר, ותחת זאת בניש ירצה את עונשו בעבודות שירות בלבד.
“לא האמנתי שככה יחליטו השופטים”, אמרה בצער איילת (שם בדוי), אמא לאחד מהילדים בגן שהוכה על ידי בניש. “רק בגיל ארבע וחצי הילד דיבר בפעם הראשונה, ובעקבות המקרה הוא הפסיק פתאום לדבר בגיל שש וחצי”. לדבריה, רק כעבור חודש וחצי הוא הצליח לשוב לדבר. “עשינו איתו עבודה רצינית כדי לשקם אותו, ואנחנו ממשיכים בזה עד היום. במיוחד בגלל שהוא על הרצף, השיקום עוד יותר מורכב ובעייתי”.
לדבריה, במקום שפסק הדין יהיה למען יראו וייראו, וגננים ומורים שיהיו במצב דומה יפחדו לפגוע בילדים, עכשיו אין להם שום סיבה לחשוש. “פסק הדין הקודם היה הראוי ביותר. איזו מן דוגמה זאת לבאים בתור שיחשבו לפגוע בילדים? איפה ההרתעה כאן?”
“מצלמות היו עוזרות”
לאחרונה עבר בכנסת בקריאה טרומית חוק הצבת מצלמות אבטחה בגני ילדים בגילאי 3-6. ייתכן מאוד שגם במקרה הזה הימצאות מצלמות הייתה חוסכת זמן שיפוטי רב ואולי גם מביאה להחמרת עונשו של בניש. “העדויות של הסייעות בגן היו סותרות, מה שהקשה על הרשעתו”, הודתה איילת. “אם היו מצלמות, לא היה ספק בכלל”.
האם משוכנעת שהכנסת מצלמות תחסוך הרבה כאב עתידי להורים שילדיהם ייפגעו חלילה. “אני מקווה שזה לא יקרה שוב, אבל אם כן, המצלמות יהיו להם למזור ומרפא. אצלנו זה כבר מאוחר מדי, אבל לפחות שיהיו למקרים הבאים”.
