במשך עשרות שנים חקר האוטיזם התמקד בקשיים התנהגותיים, קוגניטיביים, חברתיים ותקשורתיים. המחקרים שהתבצעו בנושא הדגישו כיצד אנשים אוטיסטים מתמודדים עם בעיות ועם משימות יומיומיות שאנשים שאינם אוטיסטים לא מתמודדים איתן – כמו קושי בזיהוי רגשות או רמזים חברתיים.
במחקר חדש שהתבצע בפקולטה לבריאות של אוניברסיטת קנברה באוסטרליה, נחקרו דווקא יתרונות מסוימים שקיימים אצל אנשים עם אוטיזם. המחקר גילה דבר מדהים: אוטיסטים מתפקדים טוב יותר מאנשים שאינם אוטיסטים. על פי התוצאות שהתפרסמו, אנשים על הרצף עשויים להצליח יותר בזיהוי צורה פשוטה המוטבעת בתוך עיצוב מורכב יותר, בסידור בלוקים של צורות וצבעים שונים או איתור אובייקט בתוך סביבה ויזואלית עמוסה.
הביצועים המשופרים תועדו בקרב תינוקות בני תשעה חודשים, שהראו סימנים מתפתחים של אוטיזם. איך ולמה אנשים אוטיסטים מצליחים כל כך במשימות הללו? התשובה עשויה להיות מפתיעה.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
מהו “רעש עצבי”?
באופן כללי, כשאדם חושב על רעש, סביר שהוא חושב על צלילים צורמים – או עלייה וירידה בווליום. דבר דומה קורה במוח, עם תנודות אקראיות בפעילות העצבית. לתופעה הזו קוראים “רעש עצבי”. הרעש הזה קיים תמיד במוח, ונוצר בכל פעילות קוגנטיבית כשאנחנו רואים, שומעים, מריחים וממששים משהו.
במילים אחרות, גירוי זהה שמוצג מספר פעמים, לא יגרום בדיוק לאותה פעילות במוח. לפעמים המוח פעיל יותר, ולפעמים פחות. למעשה, אפילו התגובה לגירוי או אירוע בודד עשויה להשתנות ברציפות.
ישנם מקורות רבים לרעש עצבי במוח: שינויים ברמות הקשב והגירוי, תהליכים ביוכימיים ועוד. במוח של אנשים שאינם אוטיסטים קיימים מנגנונים לנהל ולהשתמש ברעש הזה. לדוגמה: תאים במערכת הזיכרון של המוח יכולים לעשות שימוש ברעש עצבי כדי לשפר את הזיכרון.
בקרב אוטיסטים נמצא כי הרעש העצבי הגבוה גורם לפעילות עצבית פחות צפויה, שיש בה מגוון רחב יותר של פעילות בתגובה לאותו גירוי. מחקרים רבים קישרו את המוח האוטיסטי הרועש הזה עם קשיים קוגניטיביים, חברתיים והתנהגותיים.
דרושים: אורזנים למפעל “העוגיות של רחלי” בגוש עציון. העבודה במשרה מלאה. דרישות: זריזות, שמירה על ניקיון ואסתטיקת מוצר.
ללוח המשרות המלא של “שווים בתעסוקה” הקליקו כאן >> https://jobs.shavvim.co.il/jobs/
חוקר הפסיכולוגיה דיוויד סימונס, ועמיתיו מאוניברסיטת גלזגו בסקוטלנד, היו הראשונים שהציעו כי למרות שרעש עצבי גבוה הוא בדרך כלל חיסרון באוטיזם, הוא יכול לפעמים לספק יתרונות. בהתאם לתיאוריה הזו, רעש עצבי גבוה במוח האוטיסטי עשוי לשפר ביצועים במספר משימות קוגניטיביות.
המחקר שהתפרסם בשנה שעברה בחן את הרעיון הזה. במחקר השתתפו אנשים מהאוכלוסייה הכללית, ונמדדו ביצועיהם במשימות זיהוי אותיות. במקביל, נמדדה רמת התכונות האוטיסטיות שלהם. במחקר בוצעו שני ניסויים לזיהוי אותיות, שבהם המשתתפים היו צריכים לזהות אות כשהיא מוצגת כסטטי חזותי ברקע בעוצמות שונות. על ידי שימוש בסטטי, נוסף רעש חזותי לרעש העצבי שכבר קיים במוחם של המשתתפים.
החוקרים שיערו שהרעש החזותי ידחוף משתתפים עם רעש מוחי פנימי נמוך (או תכונות אוטיסטיות נמוכות) לביצוע טוב יותר, וזאת כפי שהציע מחקר קודם. התחזית היותר מעניינת הייתה שרעש לא יעזור לאנשים שכבר היה להם הרבה רעש מוחי, מכיוון שהרעש העצבי שלהם כבר הבטיח ביצועים מיטביים. ואכן, אחד הניסויים הראה שאנשים עם רעש עצבי גבוה לא נהנו מרעש נוסף. יתרה מכך, הם הראו ביצועים מעולים, ודיוק רב יותר ביחס לאנשים עם רעש עצבי נמוך, כאשר הסטטי החזותי הנוסף היה נמוך.
חשיבות המחקר הזה הוא שהוא חושף לעולם גם את החוזקות הטמונות באוטיזם, שיכולות לסייע בהפחתת הסטיגמה. המוח האוטיסטי שונה – זה מגיע עם מגבלות, אבל יש גם יתרונות רבים.
