נושאים קשורים

שחקנית בריטית על כיסא גלגלים זכתה ב”פרס התיאטרון”

איימי טריג נולדה עם פגם בעמוד השדרה, אבל לא נתנה לזה לעצור אותה. השבוע זכתה בפרס יוקרתי בלונדון. "בעבר אנשים היו נגד ליהוק שחקנים נכים, לשמחתי זה השתנה"

חוק חדש ישים סוף לתביעות ייצוגיות קנטרניות בתחום הנגישות

בשנים האחרונות יותר ויותר עסקים קטנים נתבעים, שלא בצדק, על הפרות קלות של חובות רגולטוריות שאינם בקיאים בהן. משרד המשפטים פועל לצמצם את התופעה

שאלו בנפשכם: איך מאריכים שובר סל שיקום?

במדור "שאלו בנפשכם" מוזמנים מתמודדי נפש ומשפחות לשאול שאלות על זכויות בכל תחומי החיים – וכתבנו אמיר שטיין יענה. והפעם: מה עושים כשהשובר שקיבלנו מהוועדה פג תוקף?

“דיכאון מי יודע”: ההגדה המיוחדת למתמודדי נפש ומשפחותיהם

"הגדת הנפש", שהופקה על ידי עמותת "משפחות בריאות הנפש", מבקשת לספר את סיפורם של המתמודדים ובני המשפחה ברוח החג



ליהנות מהים כמו כולם: תכירו את “חוף האוטיסטים” החדש

בשבוע שעבר הוקם בחוף אכדיה צפון בהרצליה מתחם מונגש לאנשים עם מוגבלויות בלתי נראות. במקום יש לוח תקשורת ויחולקו גם צמידי זיהוי
ראשיאנשים עם מוגבלויותילדים עם מוגבלויות"אתה לא נראה אוטיסט", אומרים לי. אני בולע את העלבון

“אתה לא נראה אוטיסט”, אומרים לי. אני בולע את העלבון

נועם שרוני (15) כבר רגיל לסטיגמות ולתוויות, אבל עדיין מבקש מכם פשוט לראות אותו כמו שהוא באמת. טור אורח

_______________

______________

מאת נועם שרוני

בגיל ההתבגרות הן פוגשות אותך בהתנהגות שלך. מי ששומע רוק כבד בתל אביב הוא “ילד סנטר”, מי שמקלל הוא “ערס”, ומי שמקבל 55 במתמטיקה הוא “מטומטם”. סטיגמות יכולות לנבוע גם מהדרך שבה אתה מתלבש. ויש גם סטיגמות על ילדים קצת שונים, כמוני, שמתנהגים אחרת.

כמתבגר במערך התקשורתי, אני יכול למסור עדות ישירה: לא מסתכלים עליך ישר כפי שאתה, אלא כבן אדם ה”לוקה באוטיזם”. הם מסתכלים על ההתנהגות של שאר הילדים, וישר מצמידים לי סטיגמה שאני זה הם – וכולנו אותו דבר.

כשהם מגלים שאני בא במקור מהמערך התקשורתי בבית ספרי, הם תמיד מופתעים. תמיד זורקים הערות לאוויר כדוגמת “מה, אתה אוטיסט? אתה ממש לא נראה”. ואז אני בולע את העלבון, שבא ממקום של התאמצות להיות אחר, אבל איכשהו זה תמיד תוקף אותי.

בגיל ההתבגרות בו אני נמצא עכשיו, לכל דבר קטן שמתרחש בחיים החברתיים יש חשיבות כאילו הוא “קודש הקודשים”, בלי להגזים. כל אירוע חברתי קטן שאינני מוזמן אליו – הוא עולם ומלואו. בנוסף, האוטיזם אתו אני מתמודד לא מקל על הסיטואציה כלל וכלל. להיפך, האוטיזם גורם לי להגיב קשה יותר לסיטואציות, מחוסר ההבנה שלי אותן.

התגובה העוצמתית שלי קשה להכלה על ידי חבריי הניורוטיפיקלים, או בשמם הלא מדעי “הנורמליים”, איתם אני בעיקר מסתובב. אני לא מאשים אותם. הרי גם אני מתקשה להכיל תגובות של אנשים אחרים המתמודדים עם אוטיזם או בעיות אחרות. אז למה שאני אצפה מהם להכיל?

ישנם הרבה ילדים לא תפקודיים במערך שבו אני לומד. הם מתנהגים אחרת, הם מתקשים לתקשר, והם זקוקים לעידוד ולתמיכה של הסביבה.

אני חושב שהדבקת הסטיגמה הזאת בסוף משפיעה לרעה על עתידם של הילדים עם אוטיזם, כי הרי כולם יודעים שילדים הופכים למבוגרים, והמחשבה שהאוטיסטים נשארים כלואים באותה תווית משפיעה עליהם כל חייהם.

בסוף זה ילווה אותם למקומות העבודה, למוסדות לימוד אקדמיים ואפילו לדורות הבאים, ואז במשך כל החיים אוטיסט כמוני יחשוש לספר לעולם שהוא אוטיסט, ולעולם לא יוכל לקבל את העזרה שהוא ראוי לה.

אני לא תמים, אבל אני ממליץ לכולם לא להדביק תוויות. פשוט תסתכלו על האדם כפי שהוא באמת. אז העולם יהיה קצת יותר טוב. בדגש על קצת.

************************

עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova

************************

מערכת שווים כוללת כ-12 כותבים, כמעט כולם אנשים עם מוגבלויות. כל עבודתה מוקדשת לסיקור חייהם של אנשים עם מוגבלות בישראל.

כתבות אחרונות