נער עם מוגבלות התעקש להתגייס לצבא – והגיע לגלי צה”ל

“לא גיבור”, סרטו החדש של הבמאי והעורך רובי גת (60), מתאר את המסע שעבר עם בנו ים (21) מאז הולדתו ועד היום. ים, שנולד עם שיתוק מוחין, מתנייד מגיל צעיר מאוד בכיסא גלגלים ממונע, אבל זה לא מונע ממנו להמשיך לחלום, וגם לרדוף אחרי החלומות שלו. בסרט התיעודי, שישודר ב”יס דוקו” ביום חמישי, היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלויות, חושף גת את ההתמודדות המשפחתית לאורך השנים, וגם את המאמצים הגדולים שעשה ים מול רשויות הצבא כדי לממש את זכותו להתגייס לצה”ל.

מתי גיליתם שלים יש שיתוק מוחין?

“לים יש שני אבות, איציק ואני, ואמא יהודית”, מספר גת, “וכמו שרואים בסרט שלי, גילינו את השיתוק מוחין כשהוא היה בן תשעה חודשים. הוא נולד פג, וכשחזרנו לפגייה לבדיקה שגרתית אחרי שלושה חודשים, הפיזיותרפיסטית הבינה מיד מה הבעיה, אבל אסור היה לה לספר לנו. רק לנוירולוג מותר לבשר להורים. התחילה התכתבות בינה לבין הרופאים במונחים שלא הבנו. חשדנו שיש משהו, אבל רק בגיל תשעה חודשים נאמר לנו מפורשות מה יש לים”.

איך קיבלתם את זה?

“היינו בהלם, בהכחשה. היינו בטוחים שזה יעבור, שזאת טעות. בהתחלה חשדנו שיש לו משהו ונלחצנו מאוד מהלא-נודע. כשאמרו לנו שלים יש שיתוק מוחין כאבנו מאוד, אבל הרגשתי גם הקלה שאני יודע מה בדיוק קורה, ועכשיו אוכל לפעול כדי להוציא את המיטב מהמצב”.

מה עשתה לך האבהות לילד עם צרכים מיוחדים?

“מה שאני יודע זה שהאבהות לילד עם שיתוק מוחין עשתה אותי אדם טוב יותר”, עונה גת מיד. “אני רגיש יותר, מכיל יותר. לדוגמה, עניין הזמן: אנחנו חיים בעולם שכולם רצים בו כל הזמן, ועם ים הכל הולך לאט. פתאום הבנתי שלא חייבים למהר. כשאפשר להוריד הילוך קורים הרבה דברים נפלאים. מצד שני, לפעמים לא נעים לי להגיד את זה, כי אני יודע שמי שמשלם את המחיר היומיומי הוא ים, אני פחות”.

*****************************************************
מפעל הפיס תומך בפרויקטים רבים בתחומי האמנות והתרבות. דגש מיוחד מופנה לאזורים גיאוגרפיים וקהלי יעד ומגזרים שונים, בין השאר בפרויקטים המונגשים לאוכלוסיות עם מגוון מוגבלויות

*****************************************************

על מה שמתם דגש בחינוך שלו?

“חינכנו אותו להיות בן אדם טוב. די מהר היה ברור שלים יש יכולות דיבור גבוהות, אז חינכנו אותו להשתמש בהן כדי לעזור לעצמו ולזולת. לימדנו אותו שלא יהסס להשתמש בטכנולוגיה שתשפר את היכולות שלו. לדוגמה, הבאנו לו כיסא גלגלים ממונע בגיל צעיר-יחסית, שאיפשר לו לנוע בחופשיות ובצורה עצמאית, וכמובן הגביר את הביטחון העצמי שלו. לחינוך שלנו יש חלק בבן אדם שים היום, אבל את רוב האיכויות שלו הוא פיתח בעצמו”.

מה הקשיים העיקריים שחוויתם?

“הקשיים הגדולים ביותר הם רגשיים”, מספר גת. “בתור הורים חדשים קשה לקבל את העובדה שזה לא יהיה מה שציפינו לו במשך ההיריון. ויש גם את הקשיים של ים, כשהוא התבגר והבין את מצבו”.

מה המסר של הסרט לנכים אחרים?

“המסר הוא לא לנסות להילחם בנכות כי חבל על הזמן. צריך לעשות פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק ועוד טיפולים, אבל חשוב מאוד להקפיד על מינונים סבירים. הילדות השמחה חסרת הדאגות שחווים רוב הילדים חשובה לא פחות, אולי אפילו יותר. בילדות אדם מעצב את עצמו וחשוב שייהנה, שישחק ושיידע שיש עוד דברים בחיים חוץ מתרגילים וניסיונות לתקן את מי שהוא”.

למה החלטת לעשות את הסרט?

“‘לא גיבור’ הוא הסרט הדוקומנטרי הארוך השני שאני מביים, והוא צמח בצורה לא מתוכננת. מיד אחרי שנודע לי מצבו של ים התחלתי לחקור וקראתי כל ספר שמצאתי על שיתוק מוחין ועל ילדים עם מוגבלות. התחלתי ללכת לכנסים רפואיים, בתקווה שאולי אלמד שם דברים חדשים. שמתי לב שבכנסים האלה רק אנשי מקצוע מדברים, לא היו הורים שדיברו. בעידודה של ורדית קינדלר, המרפאה בעיסוק של ים מהגן השיקומי בירושלים, הכנו הרצאה קצרה על הזווית ההורית בגידול ילד נכה. הצגתי סרטון של ים רוקד בכיסא גלגלים, וזה הצליח מאוד.

“כשנסענו לטיול בר-מצווה לשווייץ ולצרפת”, הוא ממשיך, “ורדית עודדה אותי לצלם את ים כדי שיהיו לי חומרים לעוד הרצאות. כשחזרתי הביתה וישבתי על החומרים שצילמתי הבנתי שיש לי דברים טובים ביד ויצרתי סרט קצר, בן 17 דקות, בשם ‘ים מפליג’. הזמינו אותנו עם הסרט לפסטיבל בסן-פרנסיסקו – הפסטיבל הוותיק בעולם שמוקדש לסרטים בנושא אנשים עם מוגבלות. אנשים התלהבו ועודדו אותי לעשות סרט ארוך יותר. קבלתי תקציב מהקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה ואחר כך מ-yes וממפעל הפיס וכך נולד הסרט”.

הסרט מציג את ההתעקשות של ים להתגייס לצה”ל. מאיפה נובע הרצון העז הזה?

“ים התעקש כי רצה להרגיש שהוא שווה לחברים שלו שהתגייסו לצבא”.

מי הקשה עליו ומי סייע?

“כולם רצו לעזור, אבל בצה”ל היו נהלים שלא האמנתי שים יצליח לשנות. בהתחלה אפילו לא תיעדתי את הניסיון שלו להתגייס לצבא. תיכננתי לעשות סרט שיסתיים בסוף התיכון, במופע הסיום של מגמת התיאטרון בה ים למד. אבל ים התעקש והפעיל את כל מי שהוא מכיר, עד שלבסוף הצבא שינה את הנהלים. בסרט אנחנו מראים איך בדיוק זה קרה”.

בסופו של דבר הצלחתם. לאן ים התגייס?

“ים התגייס לגלי צה”ל, והיום הוא מפיק את התוכנית הכלכלית ועוד דברים מעניינים”.

איך זה גורם לך להרגיש?

“אופוריה גדולה. צעד נוסף בדרך לשוויון ולנראות של אנשים נכים בסביבה היומיומית שלנו. במהלך הסרט אני שואל את ים אם הוא גיבור. ים לא רואה את עצמו גיבור בשום צורה או בשום שלב בחיים. זה כינוי שלא נוח לו איתו, כי הוא לא עשה שום מעשה גבורה. הוא עושה מה שכל אדם שרוצה שיתייחסו אליו בצורה הוגנת, ושמנסה לחיות חיים עם משמעות, היה עושה. נכה או לא נכה”.

לכן בחרת בשם “לא גיבור” לסרט?

“כן. בתור אבא של ים ובמאי הסרט תמיד חשבתי שהמילה ‘גיבור’ היא מילה טעונה מאוד.  האם מי שרוצָה להפיק את המיטב מחייה היא גיבורה? אז אולי כולנו גיבורים וגיבורות. להגדיר אדם כגיבור עושה חיים קלים לחברה שלא מספקת את מה שהיא אמורה לספק כדי שכל אחד יצליח לממש את עצמו. המילה גיבור מאוד מחייבת, לא בטוח שכל אדם רוצה להתחייב לתפקיד הזה. קיווית ששם הסרט יעורר דיון בשאלה הזאת”.

באמצעות מועצת הפיס לתרבות ואמנות, תומך מפעל הפיס בשורה ארוכה של פרויקטים בתחומי האמנות והתרבות, כאשר דגש מיוחד מופנה לאזורים גיאוגרפיים וקהלי יעד ומגזרים שונים, בין השאר בפרויקטים המונגשים לאוכלוסיות עם מגוון מוגבלויות.

הסרט הדוקומנטרי “לא גיבור” ישודר בהקרנת בכורה ב-yes דוקו, ביום חמישי, 3 בדצמבר 2020, בשעה 21:00, לציון היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות.

* הכתבה בשיתוף מפעל הפיס