האירוע המדהים הזה אירע בקיץ 2018 באשדוד: מכונית פרטית הגיעה לצומת ופנתה שמאלה, כאשר דלת המושב האחורי נפתחה ופעוט נפל ממנה לכביש, באמצע הצומת. נהג שהגיע עם מכוניתו לצומת מהכיוון הנגדי הבחין במתרחש, יצא מרכבו ורץ לעבר הפעוט שהיה שרוע על הכביש, כדי למנוע פגיעה בו מצד רכבים אחרים. כשהתקרב לפעוט, בניסיון לגונן עליו, הוא מעד ונפל על הכביש, בעוד רכב שהחל להיכנס לצומת נעצר סנטימטרים בודדים ממנו. כל האירוע תועד במצלמת אבטחה, ועד מהרה הפך הסרטון לוויראלי.
למרות פניות משלל כלי תקשורת, צ’, גיבור הסרטון, ביקש לא להיחשף. “לא עשיתי את זה בשביל פרסום”, אמר למקורביו. מה שכן, בעקבות הנפילה על הכביש נגרמו לו פגיעות אורתופדיות משמעותיות, ולכן הוא הגיש תביעה לבית המשפט נגד נהגת הרכב שממנו נפל הפעוט, שהיא אימו של הילד, ונגד חברת ביטוח ישיר, שביטחה את הרכב בו נהגה.
שופט בית משפט השלום בבאר שבע, תומר אורינוב, נדרש לשאלה שבמחלוקת בין הצדדים: האם האירוע בו נפגע התובע – מעידתו על הכביש בעת ניסיון להציל פעוט שנפל מרכב – מהווה “תאונת דרכים”, כמשמעות המונח בחוק הפיצויים. התובע טען כי התאונה מהווה “תאונת דרכים” כמשמעותה בחוק הפיצויים, שכן פעולותיו מהוות “שימוש ברכב מנועי” הן במובן הפרשני הצר – הוא התכוון להיכנס עם הפעוט לתוך הרכב שממנו הוא נפל, והן במובן הפרשני הרחב – פסיקת בתי המשפט שהכירו בפעולות חילוץ כפעולות נלוות ל”שימוש ברכב מנועי”.
מנגד, טענו הנתבעות כי התאונה אינה מהווה “תאונת דרכים”, שכן פעולותיו של התובע אינן עולות כדי “שימוש ברכב מנועי”.
אחרי ששמע את הצדדים, בית המשפט החליט לקבל את עמדת התובע. “לצורך בחינת התקיימות התנאי של היות הפעולה חלק טבעי ואינטגרלי מהנסיעה, נקבעו מספר מבחני עזר”, פירט השופט אורינוב, “בכללם: הקירבה בזמן ובמקום של הפעולה לנסיעה, תכלית הפעולה והתפיסה הכוללת של הסיכון התחבורתי”.
אחרי שבחן את הקריטריונים קבע השופט כי פעולתו של התובע – ריצה לעבר הפעוט שנפל מרכב באמצע צומת וניסיון להגן עליו – עונה על ההגדרה של “שימוש ברכב מנועי”, ככל שהשימוש מתייחס לרכב הנתבעת.
“ראשית”, נימק השופט, “קיימת קירבה בזמן ובמרחק בין ריצתו של התובע לעבר הפעוט, במטרה להציל את חייו, לבין נפילת הפעוט מהרכב של אימו שהיה בנסיעה. כפי שניתן לראות מהסרטון, התובע רץ לעבר הפעוט שניות ספורות לאחר שהפעוט נפל מהרכב, והמקום שבו נפל הפעוט היה מרוחק 10-15 מטרים ממקום עצירת רכב התובע. שנית, מטרת פעולת החילוץ של התובע הייתה למנוע המשך סיכון תעבורתי לפעוט שנפל מהרכב, וכן המשך סיכון תעבורתי לנהגים אחרים שהגיעו עם רכביהם לצומת”.
השופט הדגיש כי גם טעמים של מדיניות משפטית מצדיקים לראות בפעולת החילוץ שעשה התובע משום “שימוש ברכב מנועי”: “התובע סיכן את חייו כדי להושיט סיוע לפעוט שנפגע בתאונת דרכים ולמנוע המשך פגיעה בו על ידי רכבים אחרים, והמשך פגיעה בנהגים האחרים שהגיעו עם רכביהם לצומת, ויכול והיו מעורבים בתאונות דרכים נוספות. אלמלא עשה התובע את שעשה, תוצאות האירוע היו יכולות להיות קשות הרבה יותר, הן מבחינת הפעוט והן מבחינת כלל משתמשי הדרך שהגיעו לצומת באותה עת. על בית המשפט ליצור תמריץ לפעולותיהם של מחלצים ולהעביר מסר שלא יישללו מהם זכויותיהם על פי חוק הפיצויים, שהוא חוק סוציאלי, אם חלילה ייפגעו תוך כדי פעולות החילוץ שיבצעו. על בית המשפט לעודד אזרחים לנהוג כפי שנהג התובע בתיק”.
בשורה התחתונה פסק בית המשפט פיצויים של 627 אלף שקל לתובע, כולל רכיבי הפסד שכר לעתיד, הפסד פנסיה וכאב וסבל: “פעולות החילוץ שביצע הן חלק אינטגרלי מנסיעת הפעוט שנפגע בתאונת דרכים (עת נפל מרכב נהוג על ידי אימו), ועל כן עולות כדי השימוש המוכר ‘נסיעה ברכב’. כמו כן, מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין תאונת הפעוט לבין נפילת התובע. נוכח קביעה זו, יש לראות בתובע כמי שנפגע בתאונת דרכים, כמשמעות המונח בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים”.
