כבר יותר מחודש שדרור (שם בדוי), בן 12, תלמיד על הרצף האוטיסטי מאשדוד, יושב בבית ולא הולך לבית הספר. הסיבה: דרור עבר לפני כחודשיים תקיפה חמורה, כך על פי החשד, בידי שני תלמידים בני 11 מאותו בית ספר, שכללה לכאורה גם פגיעה מינית, והוא פשוט מפחד להגיע ללימודים ולפגוש אותם. המציאות ההזויה: בזמן שהוא בבית, התוקפים מגיעים לבית הספר כרגיל ונמצאים תחת “תוכנית מוגנות” (כדי שלא יפגעו בתלמידים אחרים).
למול המצב האבסורדי הזה, משפחתו של דרור פנתה לעיריית אשדוד ולמשרד החינוך בבקשה להרחיק אותם מבית הספר, כדי לאפשר לו לשוב ללימודים ולשגרת חייו. אלא שברשויות מסרבים בטענה שהחוק לא מתיר זאת. בלית ברירה, הגישה הבוקר המשפחה, באמצעות עו”ד אסף פריאל ממשרד ארנון-תדמור-לוי, עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בבקשה שיורה לרשויות להרחיק את החשודים בתקיפה מהלימודים על מנת שדרור יוכל לחזור לבית הספר.
תזכורת קצרה לפרשייה: ב-1 בנובמבר, יום הבחירות, יצא דרור עם אחיו הצעיר דוד (שם בדוי – בן 7) לטיול בפארק הסמוך לביתם בעיר. כעבור זמן קצר הבן הקטן שב הביתה, אך לא סיפר דבר. ההורים החליטו לצאת ולחפש את דרור, וכשלא מצאו אותו הזעיקו משטרה. כשהשוטרים הגיעו, דרור בדיוק הופיע לפניהם יחד עם ילד נוסף. “בדרך הביתה דרור התחיל לרעוד ולבכות”, סיפרה האם לאתר ”שווים”. “הוא אמר לי: ‘רציתי ללכת משם אבל לא נתנו לי'”.
“דרשו ממנו ללקק שתן”
לאט לאט החל דרור לחשוף עוד ועוד פרטים על הסיוט שעל פי החשד עבר. “הוא סיפר ששני ילדים מכיתה ה’, השכבה מתחתיו, הרביצו לו, בעטו בו, ירקו עליו ואמרו לו שהוא מכוער, ובגלל זה הוא צריך להיות משרת שלהם”, המשיכה האם לספר. “אחר כך הוא שיתף שהם הכריחו אותו לנשק את איבר המין של אחד מהם וסימן עם היד על המקום”.
יום אחרי האירוע כבר הלכה האם להתלונן במשטרת אשדוד. השוטרים שהבינו כי מדובר בחשודים בגילאי 11, העבירו את החקירה לידי בית לי”ן, מרכז המתמחה בנושא פגיעה מינית בילדים מתחת לגיל 12. “באחת החקירות החוקרת סיפרה לנו שאחד הילדים המעורבים כבר התוודה על מה שהיה”, ציינה האם. “הוא אמר שהילד השני השתין על הרצפה ודרש מדרור ללקק את השתן, אחרת הם לא ישחררו אותו הביתה”.
למרות חומרת האירוע, דרישתה ממשרד החינוך ומעיריית אשדוד להרחיק את הילדים הפוגעים מבית הספר – לא נענתה. “הם אומרים שיש נהלים ושזה לא אפשרי”, הסבירה, “והמצב הוא שהבן שלי, הקורבן, נפגע שוב”.
העתירה: “דרור סובל מפוסט טראומה נוכח פגיעה מינית”
“בית המשפט הנכבד מתבקש להורות למשיבים (משרד החינוך, עיריית אשדוד ובית הספר – ע.מ) להפעיל את סמכותם מכוח סעיף 6 לחוק זכויות התלמיד ולהורות על הרחקת הילדים הפוגעים מבית הספר באופן מיידי”, כתב עורך הדין בראשית העתירה. “הסעד הלא שכיח המבוקש כאן נדרש כדי להבטיח את שובו של הילד לבית הספר באופן בטוח, פיזית ומנטלית, בהתאם להמלצתה של פסיכיאטרית מנוסה בעבודה עם ילדים אוטיסטים, אשר ערכה בדיקה מקיפה ומצאה שהוא סובל מפוסט טראומה נוכח הפגיעה המינית שחווה, וחי בחשש מתמיד מהילדים הפוגעים. בד בבד עם עתירה זו מוגשת בקשה לקיום דיון בהול בעתירה, וזאת נוכח הפגיעה ההולכת ומתעצמת בילד בכל יום שחולף”.
“עד לאירוע הכואב, דרור, שלומד בכיתת תקשורת, היה ילד מאושר ואהב ללמוד בבית הספר”, מסופר בעתירה. “ב-1 בנובמבר 2022 הוא עבר התעללות קשה וממושכת על ידי שני ילדים הלומדים עימו בבית הספר. האירוע כלל אלימות פיזית קשה ופגיעה מינית מובהקת. אימו של דרור הגישה תלונה למשטרת ישראל, ונוכח הגיל הצעיר של הילדים הפוגעים האירוע עבר לבדיקת מרכז ההגנה לילדים ולנוער ‘בית לי”ן’ באשקלון”.
“דרור לא תוחקר על ידי גורם מוסמך”
בינתיים, לנוכח הידרדרות קשה במצבו הנפשי של דרור, החליטו ההורים להפסיק לשלוח אותו לבית הספר. עו”ד פריאל, שלקח על עצמו לייצג אותם בהתנדבות, ניהל מגעים עם עיריית אשדוד במטרה להשיב אותו ללימודים באופן בטוח. נציגי העירייה מסרו להורים כי בשלב זה ההחלטה היא שאין מקום להרחקת הילדים הפוגעים מבית ספר, וכי על דרור לשוב ללימודים בכפוף ל”תוכנית מוגנות”.
אחרי שהגיע מכתב הסיכום של “בית לי”ן” – נטען בעתירה – התברר להורים כי בית לי”ן לא ביצע חקירה, וכי דרור לא נפגש עם גורם המוסמך לשוחח עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי. כתוצאה מכך, נכתב בפנייה לבית המשפט, “מכתב הסיכום היה חלקי וחסר, וממילא ברור שכל החלטה שתתקבל על בסיס מכתב זה תהיה חסרת תוקף משפטי”.
במקביל, פנו ההורים, כאמור, לקבלת הערכה מרופאה פסיכיאטרית מומחית לאוטיסטים, והיא איבחנה את דרור כמי ש”סובל מהפרעה פוסט טראומתית לאחר אירוע של פגיעה מינית קשה שחווה, שבאה לידי ביטוי בחוויה מחודשת של הטראומה, כולל סיוטים ופלאשבקים”.
“הידיעה שהפוגעים נמצאים באותה מסגרת תפגע בו”
על רקע זה המליצה הפסיכיאטרית, לצד המשך טיפול רגשי מותאם לפגיעה המינית שעבר, כי דרור יחזור לכיתת התקשורת שלו בבית הספר באופן בטוח. לדבריה, “הישארות של הילד באותה מסגרת עם הילדים הפוגעים תפגע בו, היות שזה עשוי להחמיר את מצבו הנפשי עוד יותר, ולכן מומלץ שלא ישהו באותה מסגרת, גם אם לא ייפגשו. עצם הידיעה שהם מצויים באותה מסגרת עלולה לפגוע בילד”.
לבקשת הנציגים הבכירים בעיריית אשדוד, הועבר אליהם מכתב הפסיכיאטרית כדי שיוכלו לשקול את שינוי החלטתם, “אלא שלמרבה התדהמה”, כותב עורך הדין, “עיריית אשדוד משכה ידיה במפתיע מהעניין וקראה להפנות את הטענות ל’גורמים הרלבנטיים’ להם העניק החוק את הסמכויות במקרה זה – מנהלת בית הספר והגורמים הרלוונטיים במשרד החינוך והרווחה”.
לאחר שהתקבל מכתבה של עיריית אשדוד פנתה משפחתו של דרור במכתב דחוף להנהלת משרד החינוך ולמנהלת בית הספר, בבקשה להתערבות דחופה. לטענתה, גם מכתב זה לא נענה. לכן, החליטה המשפחה להגיש את העתירה.
“קיימת אפשרות חוקית להרחיק את הפוגעים”
“יודגש כי בארסנל הכלים של בית הספר ושל משרד החינוך נמצאת האפשרות החוקית להרחיק את הילדים הפוגעים מבית הספר ואף לצמיתות ואפילו לאלתר”, נטען בעתירה. “זאת, על סמך סעיף 6 לחוק זכויות התלמיד, תקנות זכויות התלמיד וחוזר מנכ”ל ‘נוהל הרחקה לצמיתות של תלמיד ממוסד חינוך והעברתו למוסד חינוך אחר’. חוזרי מנכ”ל משרד החינוך החלים בענייננו מתווים את השיקולים להפעלת הסמכות. שיקולים אלה מתייחסים בין היתר לחומרת האירוע, לתחושת האיום שחש הנפגע, ליכולת לייצר הפרדה של ממש בין הפוגעים לבין הנפגע וליכולת להגן עליו. שיקולים אלה, אשר לא נשקלו כלל על ידי הגורמים המוסמכים, מצדיקים בענייננו את הפעלת הסמכות להרחקת הפוגעים לצמיתות”.
באשר לחומרת האירוע, נכתב בעתירה כי “המקרה חמור מאין כמותו. העותר הוא אוטיסט חסר ישע ומושתל כליה שמוגבלותו ותמימותו נוצלו עד תום. העותר עבר התעללות קשה, פיזית ונפשית. מדובר בפגיעה אלימה, אליה נלוותה פגיעה מינית קשה. את הצלקות הוא יישא בוודאי עד סוף ימיו. בנסיבות אלה שומה על בית המשפט הנכבד להתערב ולהורות למשיבים להפעיל את סמכותם מכוח החוק – להבטיח את שובו של הילד לבית הספר באופן בטוח לאחר הרחקת התלמידים הפוגעים ממנו”.
לטענת עו”ד פריאל, “מבדיקה קצרה שערכנו עולה כי בשנים האחרונות הורחקו לא פעם ולא פעמיים תלמידים מבתי ספר לצמיתות נוכח מעורבות באלימות מינית”.
