בואו נעלה רגע למטוס דמיוני, נטוס לאנגליה ונבקר בבתי סוהר בהם כלואים גם אסירים אוטיסטים.
אפשר להתחיל את הסיור בבית הסוהר HMP Parc שזכה בתו תקן של “ידידותי לאוטיסטים” מטעם המקבילה של אלו”ט באנגליה. המטרה העיקרית של בית סוהר זה היא שיקומית: לצייד את האסיר האוטיסט בכלים להתמודד עם קשיים חברתיים ולהשתלב בחברה. זהו בית סוהר מכיל, שמתמקד בצרכיו של כל אוטיסט, ברגישויות שלו שגורמות להתפרצות, בחוזקות שלו ובדרכים להעניק לו תמיכה בתקופה הקשה של המאסר. בית הסוהר הזה מספק לכלל האוטיסטים הכלואים חדר תחושתי (סנוזלן), מסכות עיניים ואוזניות, אגפים שממופים בצבעים שונים, קדימות בתור לקבלת אוכל או תרופות. שלטים מתריאים בפני המבקרים לא לטרוק דלתות. בבית הסוהר יש צוות שמתמחה בטיפול באוטיסטים. וכל הטוב הזה נחשב בעיני ההנהלה רק כ”התאמות סבירות”.
משם נעבור לבית סוהר בסקוטלנד, שאין לו האמצעים לערוך שינויים גדולים, אבל רוצה לשפר את הטיפול באסירים אוטיסטים. הם הזמינו מומחה לנושא, שממומן על ידי קרן צדקה בנושא בריאות. המומחה לימד את הסוהרים שאסירים אוטיסטים חשופים יותר לסכנות של בריונות וניצול מצד אסירים אחרים, יחס שלילי של הצוות, נטייה להסתגרות וחוסר נגישות לתוכניות שיקום. גם האגודה שהיא תואמת אלו”ט הבריטית מספקת הדרכה לבתי סוהר ומסבירה לצוותים את הרגישויות התחושתיות של אסירים אוטיסטים בתוך מבנה בית הסוהר: הדהודים מהקירות, מחסור באור יום, רעשים שנשמעים מהצינורות בתאי המאסר. היא ממליצה על הקמת צוות טיפול מיוחד מרגע קליטת האסיר.
האגף של האסירים המסוכנים
ובחזרה אלינו. לפי הערכה לא רשמית של השב”ס (שירות בתי הסוהר) מ-2022, ישנם בישראל שלושה אסירים אוטיסטים מאובחנים. הנתון לקוח ממאמרו של אמיר בכר ב”עיוני משפט”. בכר שמע את הנתון הזה בדיון על עתירה של האסיר האוטיסט מייקל קידר. חלקכם מכירים את קידר בכינוי “ההאקר מאשקלון”. ב-2018 הוא נדון לעשר שנות מאסר. קידר ביצע מאות עבירות סייבר כשהיה עדיין קטין והטיל פחד על ידידתנו הגדולה מעבר לים, ארצות הברית. בית המשפט התחשב בנסיבות שונות (העובדה שהוא אוטיסט, שיש לו גידול בראש ולכן אינו שולט היטב במעשיו) והפחית את עונשו לשבע שנות מאסר. ללא הנסיבות המיוחדות, בית המשפט היה מטיל עליו כנראה עונש חמור עוד יותר.
קידר הוא עותר סדרתי נגד שב”ס (ועוד נחזור לכך), אבל העתירה האחרונה שלו מלמדת כיצד נוהג בו שב”ס, ותנאיו, כך נראה, רחוקים מאוד מהמקובל באנגליה. אולי אפילו ההיפך הגמור. הוא עתר לבית המשפט ב-20.1.23 בבקשה לבטל את ההחלטה להעביר אותו מאגף טעוני פיקוח, שבו שהה מגיל 18 ועד היום, כשהוא בן 23 – לאגף הפרדה.
אגף טעוני פיקוח (שבו שהה קידר) הוא אגף ייחודי וייעודי לאנשים עם מוגבלות. מקבלים בו טיפול סוציאלי פרטני וקבוצתי, טיפול נפשי, חוגים, פעילויות ספורט ותעסוקה, שילוב בפעולות חינוך וביקור שבועי של רופא פסיכיאטר.
באגף ההפרדה (אליו הועבר) כלואים אסירים שמופרדים מהשאר מחמת מסוכנותם. החזקת אסיר באגף הפרדה היא עונש חמור לאסיר מכיוון שמיעוט האור והאוויר, הבדידות וחוסר היחס מהסוהרים דוחפים את האסיר, כל אסיר, לייאוש ומחשבות אובדניות. קידר נמצא שם, לגמרי לבדו, כבול באזיקי מתכת בידיו וברגליו, שזה גם עינוי תחושתי מהגיהינום עבורו.
והוא הועבר לאגף ההפרדה על אף שהוא מוגדר עדיין כ”אסיר טעון פיקוח רמה א'” – “אסיר בעל רמת תפקוד מינימליתוקשיי השתלבות מהותיים, אשר אין ביכולתו להשתלב באגף רגיל”. במילים אחרות: שב”ס פעל נגד הוראות הנציבות שלו עצמו.
ומה גרם לשב”ס לנקוט בצעדי ענישה כה חמורים, שהוא טוען בתשובתו לעתירה שהם אינם ענישה? ובכן, שב”ס טוען שקידר פוגע בסגל. ה”פגיעה בסגל” מתייחסת לאירוע היריקה של קידר על סוהר שקשר אותו למיטה כעונש. שב”ס הסיק מהתקרית שהוא “עוין ולא משתף פעולה”. כמו כן, קידר סירב לתוכנית שיקום הדרגתית שהוצעה לו. תוכנית אחת ויחידה, ללא חלופות.
השופט: לשקול מחדש את ההחלטה
כשקוראים את ההסברים של שב”ס, נשאלת השאלה האם מישהו אי פעם הנגיש את האסיר הספציפי הזה למערכת – ואת המערכת לאסיר. אוטיסט יכול להיות גאון באופן תיאורטי, אולי אפילו מסוכן בגאוניותו, אבל הוא עדיין אוטיסט – אדם שמתקשה לקדד סיטואציות חברתיות ולנהוג לפי נורמות חברתיות. אין מדובר באוריינטציה בודדת (לאסיר, במסגרת הקליטה) ובהסבר חטוף (לסוהרים, מצוות אנשים מלומדה) אלא בתהליך חינוכי, מתמשך, יומיומי.
תקרית התקיפה היא דוגמא מצוינת לנתק בהנגשה. ייתכן שבהיעדר הקשר והסבר להתנהגות הסוהר על משמעות הקשירה למיטה (עונש על התנהגות שאי אפשר לרסן), מבחינת קידר הוא היה זה שהותקף. הוא לא רחוק מהאמת. הסוהר תקף את קידר, אבל זו הייתה תקיפה ברשות החוק. קידר, בתגובה, “תקף” את הסוהר ביריקה. השב”ס יודע שמדובר באוטיסט, אבל לא מסוגל לשכוח ולסלוח את זכר היריקה ההיא. את הפגיעה בכבודו של הסוהר.
בכלל, יש לשער שהעתירות והתלונות החוזרות של קידר מציקות למערכת ומעוררות את עוינותה, כי שב”ס לא מבין שזהו עוד מאפיין אוטיסטי. אוטיסטים נוטים להיות חזרתיים, ולעתים קרובות גם אובססיביים. כן, האסיר הספציפי הזה אולי לא חובב גדול של המערכת, אבל גם המערכת צריכה ליטול קורה מבין עיניה. בניגוד לרושם שאולי התקבל מכתבה זו, כשאסיר, אוטיסט או לא אוטיסט, נכלא בבית הסוהר, המטרה איננה רק להעניש אותו על מעשיו, להרחיק אותו מהחברה ולהרתיע אותו ואחרים מביצוע עבירות דומות בעתיד. המערכת מחויבת גם לשקם אותו, כך שכשיום אחד, כשייצא מבית הסוהר ויחזור לחברה, הוא ישתלב בה באופן מיטבי ונורמטיבי. באנגליה עדיין זוכרים את זה, וגם השופט דרור ארד-איילון זוכר, ולכן הורה לשב”ס לבדוק שוב את ההחלטה, תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים בפעם זו.
