אוהבת או לא אוהבת את מה שהיא עושה, יוליה צ’רנוי, הספורטאית הפראלימפית הישראלית, חייבת להצטיין בכל דבר. היא עשתה כבר טריאתלון, אחר כך השתתפה כחותרת במשחקים הפראלימפיים, ואז, ביום אחד, היא הבינה בכלל שהיעד שלה הוא להיות קלעית מקצועית. בינתיים, נראה שהיא בחרה נכון; ממש לאחרונה שברה את שיא הקליעה הישראלי לקלעיות “רגילות”, אפילו שהיא עצמה מתמודדת עם שיתוק מוחין קל.
צ’רנוי, בת 43, נולדה בקזחסטן וגדלה עם אמא ושני אחים. מילדות היא מתמודדת עם קושי בהליכה (רגל ימין) וקושי בשימוש ביד ימין כתוצאה משיתוק המוחין שאיתו נולדה, והיא נעזרת במקל הליכה. בגיל 18, אחרי שהשלימה שלוש שנות לימודי מתמטיקה ופיזיקה, עלתה לארץ לבדה מטעם תכנית לסטודנטים מצטיינים. עם עלייתה הגיעה לקיבוץ שובל, שקלט אז 50 צעירים יהודים מכל רחבי ברית המועצות לשעבר. התוכניות שלה בשלב ההוא היו להיות מורה.
**************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
**************
הדרך לספורט, לדבריה, הייתה ארוכה. “לא הייתה לי תשוקה מסוימת לאף ענף”, היא משתפת בשיחה עם אתר “שווים”. “הצטרפתי לטריאתלון בתור תחביב ועשיתי רכיבת אופניים, ריצה ושחייה. ב-2013 הוועד הפראלימיפי שינה את החוקה והנכות שלי ‘נפלה בין הכיסאות’. בכל זאת החלטתי להמשיך עם הספורט והתמקדתי בחתירה. ב-2016, במשחקים הפראלימפיים בריו, הבנתי סופית שאני לא מתחברת לענף, בעיקר כי זה ספורט קבוצתי ואני נמשכת יותר לספורט אישי. התפתחות זו דרך, וגם למצוא את תחום הקליעה הייתה דרך בשבילי”.
קלעה חמש מחמש
אחרי שסיימה את מקצה החתירה נותרו לה שמונה ימים בכפר האולימפי בריו. אז היא הכירה את הקלע דורון שזירי, בעל שמונה מדליות במשחקים הפראלימפיים, ואת המאמן שלו, הקלע האולימפי גיא סטריק, שלימים הפך להיות גם המאמן שלה. כשחזרה לארץ קיבלה טלפון משזירי. “כולם כבר ידעו שאני עוזבת את החתירה וניסו למצוא לי ענף אחר להשתתף בו”, היא משחזרת, “ודורון הזמין אותי לנסות את ענף הקליעה. הלכתי למטווח, יריתי חמישה כדורים – וקלעתי”.
כעבור חודשיים, בינואר 2017, החלה להתאמן עם סטריק. ב-2018 השתתפה במקצה משותף לגברים ונשים באליפות העולם הראשונה בחייה והגיעה למקום ה-12 מתוך 48. “הענף שאני מתחרה בו הוא הענף עם הכי הרבה מתחרים,” היא מציינת, “בקליעה מי שמגיע לגמר זה מי שמסיים במקום השמיני ומעלה, להבדיל מחתירה שהתחרות מראש מתחילה עם פחות משתתפים”.
ב-2021 הגיעה למשחקים הפראלימפיים בטוקיו. בזמנו חשבה שהיא מוכנה, אך בדיעבד הבינה שלא הייתה מספיק בשלה: “הגעתי למקום העשירי מתוך חמישים. היה חסר לי ממש טיפה כדי להגיע למקום השמיני ולעלות לגמר. זה היה נורא מאכזב; הרגשתי שהניצחון חמק ממני. לא הייתי מוכנה בחלק המנטלי וגם הטכניקה שלי עדיין לא הייתה בשיאה. עברתי גם הרבה ניתוחים שהרסו לי את הרגליים, ואני עדיין סובלת מכאב כרוני. המצב הפיזי השפיע ועדיין משפיע מאוד, ואני עדיין לומדת איך להתמודד איתו בתחרויות”.
“לא מגיע לי יחס שונה, אבל כן התאמות”
למרות הקשיים הפיזיים, היא לא רוצה שמישהו יחשוב לרגע שהיא מדברת ממקום של מסכנות. “נכון, יש לי מוגבלות”, היא אומרת, “ואם חשבתי שאני יודעת על עצמי הכל, אז אני לא. אני עדיין לומדת איך לתפקד. אני לא חושבת שמגיע לי יחס שונה, אבל אני כן צריכה התאמות. ייאמר לזכות המאמן שלי שהוא יודע מתי אני צריכה יותר זמן, והיום, גם ממבט אחד אליי, הוא יכול להבין איזה יום עובר עליי ואם אני צריכה עזרה. אבל גם בימים כאלה אני עדיין עושה את האימונים כמו שצריך. הוא מחליט מתי לעצור ואיך לנווט אותי. יש סינרגיה ביני לבין גיא. אנחנו צוות טוב ועושים עבודה משותפת טובה. היכולות שלו להכיל ולהבין אותי זה לא מובן מאליו”.
בשנה שעברה כבר זכתה צ’רנוי במדליית ארד באליפות העולם ברובה אוויר 10 מטר באבו דאבי, ולאחרונה, כאמור, שברה את שיא ישראל הכללי בקליעה לנשים (עם או ללא מוגבלות), וגם קטפה את המקום הראשון בליגה הלאומית. היא הספורטאית הישראלית הראשונה שהבטיחה את השתתפותה במשחקים הפראלימפיים בפריז 2024, ולשם כל האנרגיות שלה מכוונות.
“הוכחתי לעצמי שברגע שאני מחליטה משהו, אני משיגה אותו”, היא מסכמת. עושה רושם שהפעם היא גם יותר מחוברת לענף שלה: “קליעה זה ספורט אלגנטי ויש המון כבוד וסבלנות ליכולות של כל מתחרה. לא מאיצים באף אחד לזוז ממקומו לאחר שסיים לירות; הכל נעשה בכבוד ובסבלנות”.
**************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
**************
