מאת מלי לוי
“אולי תעבדי בשירות לקוחות?”, “אולי תלמדי מזכירות רפואית?”, “אולי תתאמי בין ספקים לחברת רהיטים?”, “עבודה מהבית תתאים לך בול!”
כולם יודעים מה נכון עבורי, מה אני צריכה ומה יתאים לי. “את צריכה להתפשר, יש לך מגבלה”, הם קובעים בנחרצות.
חיפוש עבודה הוא תהליך אינטנסיבי ולא פשוט לאף אחד. גם אני, כמו רבים, חשבתי שברגע שאסיים את התואר ואשלח קורות חיים, מעסיקים יקפצו עליי ויחטפו אותי לעבודה. משבוע לשבוע נוכחתי לדעת, לצערי, שזה רחוק מהמציאות ושהעבודה הקשה (תרתי משמע) עוד לפניי.
אמרתי לעצמי שזה בסדר, ייקח כמה שייקח, זה תהליך שכולם עוברים ואני חזקה ומסוגלת, ובסוף זה יקרה ואמצא עבודה.
אני בת 29, מתמודדת עם שיתוק מוחין מלידה ומתניידת בעזרת הליכון. חכו שנייה לפני שאתם מתכווצים או חשים רחמים. לא מדובר במחלה או בחיים קשים וארורים; רק קושי פיזי ואתגרים כאלה ואחרים.
בכנות מוחלטת, עם כל האתגרים הפיזיים שעברתי בחיי, אני יכולה לומר, באמת, שאין יותר קשה מלשמוע כל הזמן דעות של אנשים, מעסיקים, עובדים סוציאליים ועוד רבים אחרים שמשוכנעים שהם יודעים מה נכון בשבילי.
זה נכון, כל עבודה היא מבורכת ומכבדת; על זה אין שום ויכוח. מזכירות, שירות לקוחות, אדמיניסטרציה, הכל. אבל מה עם לשאוף, לרצות להגיע הכי קרוב למקצוע שרכשתי ועמלתי בשבילו שלוש שנים? למדתי תקשורת, ובחיי, אני חושבת שאין דבר שאני טובה בו יותר מלכתוב תוכן ולהביע את מחשבותיי דרך מילים כתובות. אפילו יש לי רזומה; אמנם קטן, אבל עם עשייה קשה ומשתלמת צברתי כבר תיק עבודות מכובד שאראה לכם – אם רק תבקשו.
בשורה התחתונה, מה שהכי חשוב לי לומר זה שאם אני מתמודדת עם קושי פיזי, וכמוני יש לא מעט, אין כל סיבה שאצמצם את עצמי כי זה הכי “נוח” ומתאים למשבצת שאליה חושבים אחרים שאני שייכת. אני לא כאן רק כדי שיהיה לי “נוח”. אולי גם, אבל לא רק. אני כאן כדי לחלום, להגשים ולהגיע רחוק, ובשביל זה נלחמתי כל חיי ועדיין ממשיכה להילחם.
יש לי מה לתת, לעצמי ולאחרים, והגיע הזמן שנגדיל ראש ונצא מהקופסה המרובעת שאנחנו חיים בה. זה מגביל יותר מכל מגבלה פיזית.
**************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
**************
