בחודש מרץ 2021, אופיר קרטס, סטודנטית שנה דק לעיצוב במחלקה לצורפות ואופנה במכללת בצלאל, הייתה מעורבת בתאונת דרכים קשה. בעקבות אותה תאונה, היא אושפזה במשך ארבעה חודשים ארוכים בבית החולים, ונותרה נכה. במהלך האשפוז הממושך, עלה במוחה הרעיון שהביא אותה, לצד חבריה למחלקה, לזכות בפרס יוקרתי של אחת מתחרויות העיצוב החשובות בעולם.
שלושת הסטודנטים, בהובלת המנחה שלי סתת-קומבור, הגישו את הפרויקט הייחודי שלהם לתחרות ה- Arts Of Fashion Foundationבסן פרנסיסקו שבארצות הברית. התוצר שלהם, נעליים המעוצבות בצורת פרפרים, העפיל לגמר התחרות ובכך הצליחו לגרוף הישג מרשים ביותר עבורם ועבור המכללה. למעט קרטס, בקבוצה השתתפו גם הסטודנטים עבד אלקאדר עבד אלקאדר ונועה אזרזר.
העבודות שנבחרו לגמר התחרות מבוססות על סיפורים אישיים של היוצרים, ומספקות הצצה לחוויותיהם האמיצות והפחדים הכמוסים שלהם מהבלתי נודע. עבודתו של עבד אלקאדר מציגה נעל המבוססת על חשיפת חוטי חשמל, כביטוי לגעגוע לאביו שעבד כקבלן בניין, עבודתה של אזרזר מבוססת על החרדה האישית שלה מהאוקיינוס – ועבודתה של קרטס, הכוללת עיצוב המבוסס על חרק בעל כנפי פרפר, מתכתבת עם הרצון שלה לבטא את המעוף החסר בעקבות התאונה שעברה.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
“סבלתי מכאבים חמורים”
כאמור, במהלך אשפוזה, מילאו את מחשבותיה של קרטס תמונות של פרפרים. היא תהתה איך יצור כל כך עדין צריך לפרוץ מתוך הגולם שלו לפני שהוא פורש את כנפיו ועף. כדי להשלים את פרויקט הגמר שלה, היא בחרה ללמוד לעומק את הסמליות שבחרקים, ולהשתמש בה כדי לבטא את התקוות, החלומות והחוזקות שגילתה בעצמה לאחר התאונה. החיפושית הפכה לחוזק שמצאה בתוכה, הצרעה, לכוח הרצון שלה להשיב לה את השליטה לחייה – והפרפר, לחופש החדש שמצאה בצל מוגבלותה הפיזית.
“התאונה התרחשה בזמן נסיעה לטיול רגיל של שבת בבוקר”, מספרת קרטס. “אני הייתי הנוסעת, והרכב הפוגע פגע בצד שבו ישבתי. אני לא זוכרת את התאונה עצמה, אבל הפגיעה עצמה גרמה לשברים מורכבים באגן שלי, לצלעות שבורות, עצם בריח שבורה ופגיעות פנימיות שהובילו אותי לניתוח חירום מציל חיים. לצערי, לאחר הניתוחים האלו פיתחתי זיהום חמור במפרק, שגרם לזה שהייתי צריכה עוד ניתוחים רבים והחלפה מלאה של מפרק הירך כעבור שנה”, היא משחזרת.
“במשך שנה הסתובבתי עם מפרק ירך הרוס לחלוטין, מה שגרם לכאבים חמורים וקושי בהתנהלות היום יומית שלי”, היא מוסיפה. “לא יכולתי, ואני עדיין לא יכולה גם אחרי החלפת המפרק, לעמוד לאורך זמן. הליכה למרחקים גם לא באה בחשבון. למרות השימוש בקב, סבלתי מצליעה חמורה. היום אני אחרי החלפת המפרק, ועדיין סובלת מצליעה קלה, ואני עדיין סובלת מאוד מכל מגע ברגל הימנית שלי. בנוסף, לאחרונה גיליתי בדרך הקשה, שבגלל ניתוח החירום שעברתי בבטן, אני בסיכון לחסימות מעי, שמעבר לכך שהן גורמות כאבים חמורים, עלולות להיות מסכנות חיים. הן משביתות אותי כל פעם מחדש”.
איך החלטת ללכת על הפרויקט שלך?
“אני חושבת שמהשנייה שיצאתי מבית החולים והחלטתי שאני חוזרת ללימודים, שבעה חודשים אחרי התאונה, ההחלטה התקבלה מעצמה. הבנתי שאין לי ברירה אלא להתעסק בנושא הזה. מאז שחזרתי ללימודים, כל הפרויקטים שלי עסקו באלמנטים שונים של החוויה של אחרי. פתאום החיים שלי הפכו להתמודדות עם מציאות חדשה שנקלעתי אליה. זה אומר שעכשיו אני משתקמת – גם פיזית בין ניתוחים לבין פיזיותרפיה, וגם נפשית בין הטיפול הפסיכולוגי לתרפיה באומנות, שהיה לי טבעי ללכת אליה”.
איך הפרויקט קשור למוגבלות שלך?
“לפרויקט קוראים ‘מטמורפוזה’, והוא מדבר על היום שאחרי. אחרי התאונה, אחרי השיקום ואחרי שהשלמתי עם המגבלות החדשות שנוצרו בחיי. הוא בעצם מדבר על זה שאני מחפשת את המעוף החדש שלי. זה בא לידי ביטוי בשלושה זוגות נעליים, שההשראה אליהן הגיעה מחרקים שונים. כולם מסמלים ביחד את הרצון להשתחרר, ולכל אחד בנפרד יש סימבוליזם שטבוע בו”.
מה הייחוד שמצאת בעיצוב הנעליים בצורת פרפרים?
“לאורך כל הלימודים שלי בבצלאל נמשכתי לתחום עיצוב הנעליים. אהבתי את זה שמדובר על אביזר קטן שמחזיק בתוכו את כל מה שמלמדים אותנו במחלקה לצורפות ואופנה. לפרויקט הגמר, הבחירה האוטומטית שלי הייתה להכין נעליים. באותו האופן, בחרתי באופן אוטומטי לעסוק בנושא ההחלמה”.
“העיסוק בנעליים גם הפך להגיוני במהלך השיקום שלי”, היא מוסיפה ומספרת. “יצאתי מתאונת הדרכים שלי עם מוגבלות שמשפיעה על ההליכה שלי, והנה אני מכינה נעליים על החוויה הזו”.
את הבחירה בפרפרים היא גילתה במהלך שנה ג’, עליה נאלצה לחזור בעקבות השעות הרבות אותן הפסידה במהלך האשפוז והשיקום. “הייתי אובססיבית לקונספט של חופש, כי הרגשתי כאילו הופשטתי מכל אלמנט שלו”, היא מסבירה. “הייתי צריכה לחזור להורים שלי, הפסקתי לעבוד והייתי בסבל ותלויה בעזרי הליכה. הדבר שעלה לי בראש היה הפרפר, שכמו כל יצור אחר עם כנפיים הוא אוטומטית מתקשר, לרובנו, לחופש. היה גם משהו בעדינות של הפרפר שמשך אותי. הוא יצור כל כך רגיש, אבל כל כך חזק, שצריך לפרוץ מתוך הגוף שלו, שהפך לגולם, בדרך לתעופה – שהיא החופש האולטימטיבי”.
מה היית אומרת לציבור האנשים עם מוגבלות?
“הייתי אומרת, לדעתי, שהכי חשוב זה להקשיב לגוף שלנו. אני חושבת שכשאת מוגבלת את רוצה כל הזמן להוכיח שאת ‘שווה’ לאנשים ללא מוגבלות, וזה לעיתים אומר שאנחנו עושות דברים גם אם הגוף שלנו צועק עלינו לנוח. אני מבינה את הדבר הזה, וגם חוטאת בו לא מעט, אבל בסופו של דבר – חשוב שנדע מתי לקחת קצת צעד אחורה כדי לדאוג לעצמנו ולאגור כוחות מחודשים”.
