מדור “שווים סיפור” מתפרסם בחסות מפעל הפיס
מאז פרוץ מלחמת “חרבות ברזל” ביום שבת האחרון, החדשות על אבדות קשות ממשיכות לזרום אל הציבור, ואלפי אנשים בישראל, ביניהם רבים עם מוגבלות, מצויים בקרבת המרחבים המוגנים. בעקבות המצב המיוחד, אתר “שווים” יצא לבדוק כיצד אנשים עם מוגבלויות שונות מתמודדים בימים קשים אלו. בראיונות מיוחדים וחשופים הם מספרים על רגעי הלחץ, הפחדים ודרכי ההתמודדות, כשלכולם יש תקווה אחת: שהמלחמה תיגמר במהרה.
“שני חברים טובים שלי נרצחו במלחמה”, מספר בצער ניקיטה אורולוב (25), טכנאי לשעבר בטייסת קרב של חיל האוויר. לאחר שחרורו, נפצע אורולוב בתאונת אופניים, ורותק לכיסא גלגלים. בימים אלו הוא עובר שיקום בתאילנד. “ביום שבת התקשרה אלינו אמא של קרינה, בת זוגי, וסיפרה לנו על הטבח הנורא ועל האבדות הרבות שיש”, הוא משחזר. משפחותיהם של ניקיטה וקרינה מתגוררות בבאר שבע, עובדה שמגבירה את הלחץ של הזוג לשלומם. “אמא שלי יושבת בממ”ד עם דלת נעולה, כשהיא אוחזת בסכין מהפחד שיפרצו לביתה מחבלים. אנחנו נמצאים איתם בקשר רציף, ומקווים שהכל ייגמר במהרה”.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
אורולוב, שבמסגרת תפקידו בטייסת השתתף במספר מבצעים, משחזר שהמטרה תמיד הייתה למוטט את שלטון חמאס. “כל הזמן היו אומרים לנו שהפעם הולכים עד הסוף, אך אף פעם זה לא קרה. זה כואב נורא, כיוון שאם היינו ממוטטים את השלטון אז, לא היה קורה מה שקרה. אני מקווה שעכשיו בעקבות האירועים הקשים נמוטט אותם לגמרי באמת”.
מאות אלפי אנשים גויסו למילואים ושמירה על המדינה בימים קשים אלו. לצערו של אורולוב, בעקבות מצבו הרפואי, הוא לא יכול לתרום את חלקו. “הייתי מאוד רוצה להצטרף לחבריי ולשמור על המדינה שלי, אך לצערי זה לא אפשרי. לבי עם משפחות הנרצחים, וכולי תקווה שנצא מהמשבר הזה, נהיה עם מאוחד ונפסיק עם המלחמות שבינינו”.
“הבנתי שקורה משהו רציני”
גל צייגר איטח (25) מירושלים, על הרצף האוטיסטי בתפקוד גבוה, חוותה את המצב ממש עם פרוץ המלחמה. “האזעקות תפסו אותי ואת משפחתי בשבת בבוקר”, היא משחזרת. “נבהלתי בהתחלה וחשבתי ששמעתי לא נכון ואולי זה תרגיל, אבל אחרי שהיו עוד מספר אזעקות הבנתי שקורה משהו רציני”, צייגר איטח משתפת.
לאחר שהאזעקות לא פסקו והאירועים הפכו טרגיים יותר ויותר, התחילה להבין צייגר איטח את ממדי האירוע. “החדשות עשו לי רע מאוד, ברמה כזאת שהייתי חייבת למחוק את הטלגרם ולהתנתק מהרשתות החברתיות כדי לא להיחשף לתכנים הקשים לצפייה”. בעקבות המצב, צייגר איטח מסתגרת בעצמה. “נכנסתי למצב של קיפאון. אני מתמודדת עם המון חרדות וטראומות שמקשות עליי להירדם בלילה”.
המצב בירושלים מעולם לא היה בטוח ותמיד הייתה תחושה של סכנה ופחד מפיגועים, אך אף אחד לא חשב שאירועים כאלו עשויים להתרחש. “אי אפשר להכיל את המצב ואת כל האבדות, זה פשוט נורא. השבוע הזה היה השבוע הקשה בחיי. לקחו חלק מהמשפחה שלי למילואים, וכמה אנשים שהכרתי נרצחו בעת המלחמה”, היא אומרת ל”שווים”. “אני מקווה שנדע ימים שקטים יותר, שנהיה מאוחדים ונרבה באהבת חינם”.
נטלי יהוד (22) מקריית אונו, מתמודדת עם שיתוק מוחין ומתניידת עם הליכון וכיסא גלגלים ממונע, עובדת במוקד העירוני, ועושה הכל כדי לעזור לאנשים. “זה לא פשוט בימים קשים אלו לעבוד, אך זו שליחות”, היא מסבירה. המוקד העירוני מוגן כולו, מה שמאפשר ליהוד להתרכז רק במתן עזרה לאלו שזקוקים לה. ברוב האזעקות שנשמעו באזורה, יהוד שהתה בביתה, ונאלצה ללכת בכל פעם לחדר המדרגות בבניין המגורים שלה. “לפעמים אני נעזרת בהורים שלי שמעבירים אותי לעגלה, ולפעמים אני הולכת עם ההליכון. יש חשש שאני לא אספיק להגיע בזמן הקצר, אך אני מאמינה בבורא עולם וזה מה שנותן לי את הכוח בימים האלו. אני רואה את המוגבלות שלי כמתנה, כדי להעביר מסר שאנשים עם מוגבלויות שווים, ושכולם צריכים לדעת לקבל את האחר”.
למרות המצב הקשה, יהוד מאמינה בעצמה ובכל אדם עם מוגבלות באשר הוא, שאפשר לעבור את התקופה הזאת. “נכון שזה קשה, אבל אנחנו מסוגלים להתמודד עם הכל. אני רואה את המלחמה הזאת כאתגר שצריך לעבור, וככה אני מתייחסת לכל דבר בחיים שלי”. כדי להתמודד עם הלחץ בימים אלו היא מרבה להקשיב לוזיקה. “זה עוזר לי להירגע. זו תקופה קשה, אבל אני מאמינה שנעבור אותה בשלום”, היא אומרת לסיכום.
