בעקבות אירועי הזוועה של מלחמת “חרבות ברזל”, במשרד הרווחה והביטחון החברתי, בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן ו”בית איזי שפירא” יצרו יחד מדריך לרופאים, אחיות, עובדים סוציאליים וקציני נפגעים שמסביר כיצד יש למסור בשורות בנוגע למוות, חטיפה או פציעה של קרובים לאנשים עם מוגבלות שכלית, תסמונת דאון או אוטיזם.
“אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית מבינים באופן מלא או חלקי את מושגי המוות”, מסבירה העובדת הסוציאלית הילה תמר אדרי. “הם מרגישים שהסביבה משתנה, הם מרגישים את התגובות השונות של אנשים סביבם, וזקוקים להסבר מילולי של המתרחש. הם זקוקים לאדם קרוב שיתווך וינגיש להם את המידע באופן מותאם ליכולותיהם הקוגניטיביות, דהיינו, יכולתם להבין את המידע ולעבד את האירועים”.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
התנאים לפני מתן הבשורה
לפני מתן הבשורה, צריך לברר את רמת התפקוד הנוכחית של מקבל הבשורה. האם נפגש עם אירוע מוות בסביבתו בעבר? כיצד התמודד איתו? האם הוא השתתף בפעילות עיבוד אבל בעבר סביב אובדן של אדם קרוב, בן משפחה או חבר?, לשאול אותו שאלות מנחות, למשל: “האם אתה זוכר ששמעת אזעקה? האם אתה זוכר שדיברנו על הטילים? האם אתה יודע מה זה מוות? האם הכרת אנשים שמתו? מה אתה זוכר מהמוות של סבא, סבתא?”.
בנוסף, צריך לבדוק מול אותו האדם על פי תגובותיו עד כמה ניתן לשתף אותו בפרטים. במידה ומקבל הבשורה לא מעוניין לשמוע פרטים, ניתן להזמין אותו לשוחח בעתיד עם בן משפחה, איש טיפול או כל אדם קרוב אליו כדי לנסות להקל עליו מעט.
על מנת להתאים את אופן מתן הבשורה לרמת התפקוד של מקבל הבשורה, יש לוודא נוכחות של מטפל עיקרי, אפוטרופוס, בן משפחה קרוב, צוות רב מקצועי הכולל בן משפחה, קצינת נפגעים ועובדת סוציאלית על מנת שיוכלו לתת מידע על רמת ההבנה שלו, ויתווכו לו או לה את המידע במידת הצורך. התאמת המידע תהיה בהתאם לתגובותיו של מקבל הבשורה: נותן הבשורה ימסור את המידע, יהיה קשוב לתגובותיו ולשאלותיו של מקבל הבשורה, וייתן מענה בהתאם.
יש להכין את כלל הנוכחים לתגובות אפשרויות מצד מקבל ההודעה: עצב, בכי, תוקפנות, בהלה, פאניקה, תגובות לא הולמות כמו צחוק, התעלמות ואף אדישות, דיבור אסוציאטיבי ומנותק מהנושא, חזרתיות על מילים ותנועות, ניתוק קשר עין, החמרה של התנהגות מאתגרת, רצון לצאת מהחדר, בקשה לתמונה של החלל או הנעדר.
במידה ומדובר באדם על הרצף האוטיסטי, כדאי לבדוק לפני כן עם האדם עצמו, בן משפחה או אנשי הצוות, אם קיימת רגישות בוויסות חושי למגע או לרעש. כמו כן, צריך לבדוק האם כדאי להשתמש במגע כתמיכה לאדם שרגיש למגע או עדיף שלא, ולא לבקש מאותו אדם שנמנע מקשר עין להסתכל עלייך.
חשוב לשמור על פשטות וסבלנות
האדם עם מוגבלות שמקבל את הבשורה הקשה, צריך לקבל הסבר על המשמעות של המוות, ועל המצב המלחמתי שאנחנו נמצאים בו, בפשטות עד כמה שאפשר. למשל: “עכשיו יש מלחמה. שמעת את האזעקות?, במלחמה צה”ל, הצבא של ישראל, נלחם באויבים שלנו כדי לשמור עלינו. אחיך (שם פרטי של האח) היה בצבא והשתתף גם במלחמה. הוא מת במלחמה. הוא לבש מדים והלך עם הרובה שלו להילחם כדי להגן ולשמור עלינו, אבל ירו עליו והוא מת”.
אחרי ההסבר, חשוב להמתין לתגובה של אותו אדם עם מוגבלות, ולשאול האם הוא הבין את המסר שהועבר, והאם הוא רוצה לשאול שאלות שונות. צריך לתאר לו מה זה אומר שאדם מת, במידה והוא לא מבין את המשמעות.
למשל: “אדם מת זה אומר שהוא לא נושם, הגוף שלו לא זז, הוא לא מרגיש שום דבר, הוא לא רעב, הוא לא נושם, לא כואב לו כלום, והוא כבר לא יכול לחזור אלינו שוב ולהיות חי”.
לא נשארים לבד
אחרי מתן הבשורה הקשה, חשוב לתת זמן לאנשים עם מוגבלות שכלית, תסמונת דאון או אוטיזם לעכל את המידע. לאחר מכן, צפויה להגיע תגובה רגשית עוצמתית, כמו: בכי חזק או צחוק, שתיקה, הלם, התעלמות ואף אפתיות. גם כלפי רגש חשוב להראות אמפתיה. חשוב להדגיש שאותו אדם לא יהיה לבד, ושאותו נרצח/הרוג עדיין אוהב אותו, גם אם הוא לא יהיה פה פיזית לצידו.
אחר כך יש להכין את האדם עם מוגבלות ללוויה, ולהבנה כי יבואו הרבה אנשים לבית הקברות לבכות ולהוציא רגשות, ואולי אפילו חלקם ייגשו וישתתפו בצער המשפחה ובצערו. יש לתת את האפשרות לכתוב או לומר מספר מילים על האדם הקרוב אליו שנרצח, להדליק נר עבורו, לאפשר הבעת רגשות, לאפשר חפץ של אותו אדם, תמונה של הנרצח, ולייצר עבור אותו אדם עם מוגבלות תחושה של יציבות והרגשה של אכפתיות.
בתקופת האבל ואחריה, חשוב שאיש צוות או בן משפחה יהיו ערניים לתגובות של אותו אדם עם מוגבלות שיביע תגובות שונות כמו כעס, התפרצויות זעם, הסתגרות, חוסר תיאבון דיכאון ועוד. צריך לאפשר לאותו אדם מקום בטוח שבו ירגיש שיוכל לפרוק בכל דרך את רגשותיו בנוגע לאותו אדם שאיבד, לתלות תמונות בחדר, להכין אלבום תמונות, מזכרות, להתפלל ועוד ולאחר מכן לעודד עשייה וחזרה לשגרה לצד המוות הקשה.
