לאחר שבתה אובחנה עם אוטיזם, אמא מהצפון פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בקריות בתביעה שהגרוש שלה, אבי הילדה, יגדיל את זמני השהות שלו איתה ויחלוק עם האם את גידולה שווה בשווה.
האם והאב ניהלו מערכת יחסים במשך שנים, ונישאו. מנישואיהם נולדה הבת הקטינה. יחסי הצדדים עלו על שרטון והם התגרשו. בין הצדדים נערך ונחתם הסכם ב-2020, והוא אושר וקיבל תוקף של פסק דין באותה שנה. באמצע 2022 הגישה האם תביעה לביטול ההסכם, בטענה לשינוי נסיבות מהותי במצבה של הבת.
לטענת האם, רוב הנטל של הטיפול בילדה מוטל על כתפיה. “שינוי הנסיבות החל מאבחונה של הקטינה על הרצף האוטיסטי חצי שנה לאחר גירושי הצדדים”, הסבירה בתביעה, “לצד היעדר יכולת להיעזר בבני משפחה או בשירותי שמרטפות בסיסיים בשל אירועי הפרכוס שמהם סובלת הבת, שתדירותם הולכת ועולה”.
********************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >> bit.ly/Shavvim-igul-letova
********************
התובעת ציינה כי אין ברצונה לבטל את ההסכם עם הגרוש, אלא לשנות את הסדרי השהות. “בעוד שהוא ממשיך להתקדם במקום עבודתו, התובעת עומדת במקום, והכל בשל הקושי שהינו משותף של הצדדים והוא נעוץ בטיפול ובהשגחה הנדרשת לקטינה”, טענה האם.
“למן לידתה של הקטינה התובעת הקדישה את כל כולה לטובתה תוך התעלמות מוחלטת מכל צרכיה, והיא תמשיך לעשות כן. נוכח השינוי במצבה של הקטינה, העובדה שהפכה אלימה כלפי צדדים שלישיים, הדרישה ללימודים מצד מקום העבודה של האם ונפשה המתפרקת של התובעת – אין לה אלא לבקש את עזרתו של הנתבע בהרחבת זמני שהות, או לחילופין מימון שירותי שמרטפות מקצועיים”.
לטענת האם, שינוי הנסיבות הינו מהותי ולא ניתן היה לצפותו מראש. לפיכך, ביקשה מבית המשפט לקבל את התביעה ולהורות על קיומה של אחת מחלופות הבאות: קיומם של זמני שהות שווים אצל האב והאם, ואז לא יועברו בין הצדדים דמי מזונות כלל; הותרת זמני שהות כפי שהם היום תוך ויתור האב על חלקו במחצית קצבת הנכות של הקטינה לצורך מימון שמרטפית בעלת הכשרה מקצועית לטפל בקטינה באירועי פרכוס ובכלל; או החלפת ימים כך שהנטל על האב בגידול הילדה יוגדל ועל האם יופחת.
בתשובה לתביעה טען האב כי “דין התביעה להידחות על הסף. בכתב התביעה טוענת התובעת לשינוי נסיבות מהותי אשר מהווה עילה לביטול ההסכם, ואולם התובעת לא הצביעה ולו בראשית ראייה לשינוי נסיבות מהותי כלשהו אשר בגינו ניתן יהא לבטל את ההסכם. שינוי הנסיבות המהותי לו טוענת התובעת אינו משנה את מצבה הבריאותי של הקטינה אלא הוא מהווה מתן שם למצבה הבריאותי. לשון אחר, האוטיזם לא שינה את מצבה בפועל של הקטינה, אלא הוא הגדיר ואבחן את שמה של התסמונת, ולא הגדיר הרעה במצבה הבריאותי הדורש והמצביע על שינוי הנסיבות שממילא היו קיימות עובר להסכם הגירושין. התביעה במתכונתה כפי שהוגשה לא רק שהיא חסרת יסוד ובסיס אלא שהיא חסרת תקדים ומשוללת כל אחיזה בדין הקיים”.
לאחר ששמע את הצדדים, השופט ניר זיתוני החליט לדחות את תביעת האם. השופט נימק כי “ככלל אין לבטל הסכמים שאושרו וקיבלו תוקף של פסק דין, וכי הביטול שמור למקרים שבהם מוכח כי נפל פגם בכריתתו או באישורו של ההסכם, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהסכמי ממון בין בני זוג. התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה ולא הוכיחה קיומו של פגם המצדיק ביטולו של ההסכם”.
עוד נימק השופט: “לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח כי בנסיבות המקרה דנן חלה טעות שכן התובעת בעצמה מציינת ומודה כי עובר לחתימה על ההסכם, מצבה הבריאותי של הקטינה היה ידוע לצדדים. כלל הנתונים הרלוונטיים עמדו בפני הצדדים ואלה האחרונים גיבשו הסכמות בהתאם. אינני מתעלם מטענתה של התובעת לפיה לאחרונה אובחנה הקטינה על הרצף האוטיסטי, אך טענת התובעת בעניין זה אינה בלתי צפויה שכן הקטינה הוכרה כנכה עוד בטרם אישור ההסכם”.
למרות זאת, בפסק הדין הפציר השופט באב לנהוג בגמישות ובהתחשבות באם, “והכל על מנת לשמור על טובת הקטינה. על הנתבע לפעול בהתאם לקבוע בהסכם ולשתף פעולה עם התובעת והכל לפי מה שנקבע בהסכם”.
לסיכומו של דבר, בית המשפט דחה את תביעת האם וחייב אותה לשלם לנתבע הוצאות משפט על הצד הנמוך בסך 3,000 שקלים.
