ילדי בית הספר לחינוך מיוחד “שחפים” בקיבוץ עמיר, נפגעים קשות בשל המצב הביטחוני המורכב בצפון, כשהפעילויות שהציע בית הספר נקטעו לגמרי, שעות הלימוד קוצרו מ-14:30 ל-13:00, טיפולי ההידרותרפיה בוטלו והטיולים באוויר הפתוח הופסקו.
“כל הדברים האלו שבוטלו היו חשובים מאוד לילדים בכלל, ולילד שלי בפרט”, מספרת סיגל (שם בדוי), אם לאחד התלמידים בבית הספר, “במיוחד בתקופה הזו שהוא זקוק לפעילויות האלו יותר – דווקא עכשיו אין לו אותן”.
גם טיפולי הריפוי בעיסוק וקלינאות התקשורת נפגעו. “פניתי לבית הספר, ונאמר לי שיש טיפולים קבוצתיים, וקצת באופן פרטי”, סיגל מוסיפה. “בימי שגרה הם היו פרטניים בלבד. אין ספק שגם זה משפיע על הילד שלי, ועל שאר הילדים”.
בשל קיצור שעות הלימודים, סיגל נאלצה לעזוב את עבודתה. “בהתחלה ירדתי מחצי משרה לשליש משרה, ואז נאלצתי לעזוב. היום אני עובדת מהבית, כי אין לי אפשרות אחרת”. עד שעזבה את עבודתה ניסתה סיגל לתמרן, ובנותיה נאלצו להפסיד ימי לימודים כדי לשמור על אחיהן. “הן מאוד התבאסו שהיו צריכות להפסיד לימודים, וזה קרה במשך תקופה ארוכה של שלושה ארבעה חודשים”.
דרושים: אורזנים למפעל “העוגיות של רחלי” בגוש עציון. העבודה במשרה מלאה. דרישות: זריזות, שמירה על ניקיון ואסתטיקת מוצר.
ללוח המשרות המלא של “שווים בתעסוקה” הקליקו כאן >> https://jobs.shavvim.co.il/jobs/
משרד החינוך לא עונה לפניות ההורים
כדי לפתור את הבעיה, פנתה סיגל לבית הספר ולמשרד החינוך. “בבית הספר אמרו לי שהכול נגרם בגלל חוסר בכוח אדם. משרד החינוך לא חזר אליי בכלל, ועבר יותר מחודש”. מעבר לעובדה שסיגל כבר נפגעה, ונאלצה לעשות את ההתאמות הנדרשות למען בנה, היא דואגת גם מאי הוודאות שקיימת לגבי המשך המלחמה. “אף אחד לא יודע מה יהיה המצב בצפון בחודשים הקרובים, וזה יכול גם להימשך שנה שלמה”.
נעמה (שם בדוי), היא אמא לילד בן 8 וחצי עם שיתוק מוחין על כיסא גלגלים שלומד ב”שחפים”. היא מספרת ל”שווים” ששגרת החיים של כל משפחתה נהרסה בעקבות המצב בצפון: “רק להאכיל את הילד לוקח לי שעה שלמה. כל פעם אני צריכה לצאת מוקדם יותר ולהפסיד שעות עבודה בשביל להיות איתו. אפילו האחים שלו נפגעים מהמצב. היה לבן שלי מכינה, והוא לא הלך כי לא היה מי שייקח אותו”.
כדי להצליח להתמודד עם המצב, נעמה פנתה לרווחה, ששלחה לה עזרה לא מספקת. “הבחור שבא נמצא עם הילד רק שעה”, היא אומרת. “הוא בדיוק ברגעים הקריטיים להתפתחות שלו, ודווקא עכשיו אין לו את מה שהוא הכי צריך”.
מירי (שם בדוי), גם היא אמא לילד עם צרכים מיוחדים בן 7 וחצי שלומד ב”שחפים”, מספרת שהמצב הקשה מאוד על שגרת החיים. “אני עובדת שלוש פעמים בשבוע, ועכשיו אני כל פעם מפסידה שעה וחצי כדי להיות איתו”. מירי מעידה שהילד היה מתאמן בהליכון מיוחד, ועכשיו גם זה נפסק. “אפילו את מעט הספורט שהוא עשה – הוא כבר לא עושה”.
לדבריה, צריך להעלות את המודעות לנושא, כדי שהמצב ייפתר. “בזמן שברוב חלקי הארץ ילדי החינוך המיוחד זוכים ליום לימודים מלא עם כל הטיפולים שמגיעים להם על פי חוק, וההורים שלהם יכולים לעבוד כרגיל, ילדי החינוך המיוחד בצפון נפגעים וצריך למצוא את הפתרונות לכך”.
משרד החינוך: “הילדים מקבלים את כל המענים הטיפוליים”
ממחוז הצפון במשרד החינוך נמסר בתגובה: “נוכח ההחלטה על פינוי הקיבוץ, תלמידי בית הספר הועברו למוקדים אחרים, יחד עם צוותי החינוך הקבועים. בניגוד לטענה, התלמידים לומדים עד השעה שתיים בצהריים ולא עד השעה אחת, ומקבלים את כל המענים הטיפוליים להם הם זקוקים, פרט להידרותרפיה, כיוון שבמוקדים אליהם הועברו אין בריכה טיפולית”.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
