הסיפור של דריה גורדין מעורר השראה דווקא בגלל שמעולם לא הסכימה לעשות לעצמה הנחות. היא נולדה ברוסיה, בשנת 1995. להפתעת הוריה, נולדה בלי מחצית יד שמאל.
הוריה לא הסכימו לוותר על כלום. היא הלכה למסגרות כמו כל הילדים, והשתלבה חברתית בלי שום בעיה מיוחדת. במקביל תמיד עסקה בספורט: למדה לשחות, להחליק על מחלקיים, לגלוש על רולרבליידס ולעשות סקי. בנוסף, בילתה הרבה בעמותות לילדים עם מוגבלויות, וגם לילדים יהודים.
בגיל 16 עלתה לישראל לבדה, במסגרת תוכנית נעל״ה (נוער עולה לפני הורים), סיימה את בית הספר ועברה לגור בקריית חיים. "חיפשתי עבודה במשך כמה חודשים והתקשיתי למצוא", היא נזכרת. "בהרבה מקומות לא רצו לקחת אחריות, וגם לא יהיה לי הרבה אופציות. לא יכולתי למלצר, ובנוסף להכל גם היו לי קשיי שפה. לשמחתי, מנהל של סופרמרקט מקומי החליט להאמין בי – וכך התחלתי לעבוד כקופאית".
לצבא, ממנו הייתה לה אפשרות להשתחרר בקלות בגלל המגבלה, היא התעקשה להתנדב. בגלל שהייתי חיילת בודדה, היא הייתה זקוקה לפרנסה נוספת – ומצאה עבודה כקופאית ב"קשת טעמים" סניף קריית חיים. אחרי הצבא עברה לגור במרכז ועבדה בכמה מקומות, ביניהם דיילת קרקע בשדה התעופה.
************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >> bit.ly/Shavvim-igul-letova
************
בסוף 2019 הכירה את בעלה ועברה לחיפה. עם פרוץ משבר הקורונה, חזרה לרשת "קשת טעמים" כאחראית משמרת וקופאית, ומאז היא עובדת שם, שמחה ומסופקת.
נראה שאת מתנהלת לגמרי רגיל בעולם. איך בכל זאת המוגבלות משפיעה עלייך?
"בילדות לקח לי יותר זמן ללמוד לעשות דברים, כמו לקשור קוקו או שרוכים, או להתנדנד על נדנדה. עד עכשיו אני לא יודעת לנסוע על אופניים. אבל חוץ מזה לא עולה לי לראש משהו שאני לא יכולה או לא יכולתי לעשות".
בעבודה את לא מתקשה לפעמים?
"מבלי לפגוע באף אחד, אני הקופאית הכי טובה ומהירה. כל לקוח יאשר את דבריי".
איך אנשים מגיבה אלייך?
"בישראל אנשים לא מתביישים לשאול אותי למה אין לי יד ואיך זה קרה. לקח לי זמן להתרגל לישירות הזאת. כמובן גם ילדים מסתכלים ושואלים. אנשים מופתעים לראות קופאית בלי יד, אני מקבלת הרבה מחמאות".
מוגבלות זה בראש. איך עובדים על לא לרחם על עצמך?
"כשתגלי את הסוד, תספרי לי. אני כמו כל בן אדם אחר, מרחמת על עצמי ומתלוננת, לפעמים גם יותר מדי, אבל עובדת ועושה דברים כי רק אני אחראית על החיים שלי".
אני מבינה שאת פעילה גם בתחום המוניציפלי?
"נכון. עכשיו, לקראת הבחירות מקומיות, נכנסתי לרשימה של סיעה חדשה וצעירה בחיפה. ברמה המוניציפלית הנושא של מוגבלויות לא עולה לסדר היום ואין מספיק ייצוג. ראיתי שהעיר שלי צריכה שינוי, הבנתי שזה בידיים – או יותר נכון ביד – שלי להשפיע ולשפר את המצב. כמו שקשת טעמים האמינו בי, כך גם ראש הסיעה האמין ונתן לי אפשרות".
יש לך שאיפות פוליטיות?
"לא חשבתי על זה. אני רוצה קודם כל לעזור לאנשים, לנסות לשנות את הסביבה שלי. החלום שלי הוא שהעיר שלי תהיה נגישה יותר, ושיהיו יותר ויותר מעסיקים כמו קשת טעמים שיעסיקו אנשים עם מוגבלויות. זה נחשב שאיפות פוליטית?".
