שרון אסתר (46) איבדה את ראייתה לפני 16 שנים בעקבות מחלה גנטית. מה שנדמה לנו כפעולות פשוטות ומובנות מאליהן כמו קנייה באינטרנט, מהווים עבורה אתגר של ממש. "מספיק שכפתור אחד באתר לא יהיה נגיש, ואני צריכה להתחיל את כל תהליך הקנייה מההתחלה – או לבקש את עזרתו של אדם רואה", היא סיפרה לאתר "שווים".
הסוגיה הזאת לא ייחודית לאסתר. עשרות אלפי עיוורים ומאות אלפי לקויי ראייה נוספים, נתקלים מדי יום בבעיות נגישות באתרים ובאפליקציות ולא יכולים להשתמש באתרי אינטרנט, מכיוון שאינם מונגשים.
כשאתם רואים באתר קניות מילים כמו "ירקות", "פירות", "שימורים", "משקאות" ו-"לתשלום" אסתר וחבריה שומעים מתוכנת הקראת המסך שלה את המילים "כפתור", "כפתור", "כפתור", "כפתור" ולפעמים אם טיפה השקיעו באתר, גם את המילה "קטגוריה".
על קניות של בגדים למשל דרך אתרי האינטרנט או האפליקציות אסתר ויתרה כבר. ״אני מתקשרת ומזמינה מה שאני צריכה. באינטרנט זה מאוד קשה, לוקח הרבה זמן והמסכים והכפתורים לא בדיוק נגישים. אני גם לא מכירה אתרים שמתארים לי את צבע החולצה שאני רוצה לקנות, או הג'ינס הספציפי".
הנגשת אתרי אינטרנט קטנים
סעיף הנגישות בחוק שיוויון הזדמנויות, המכונה "חוק נגישות האתרים", שנכנס לתוקף ב-2017, היה אמור לתקן את המצב. על פי החוק, אתר אינטרנט המעניק שירות ציבורי או מידע על שירות ציבורי נדרש לעמוד בהנחיות תקן נגישות של מכון התקנים.
על מנת שאתר ייחשב נגיש לבעלי מוגבלויות, הוא צריך למשל, לשלב צליל המתאר את המתרחש על המסך, לתמוך בהקראת טקסט על המסך ולספק תיאור של תכנים ויזואליים. כמו כן, בעלי אתרים צריכים להפריד בין החזית לרקע האתר, על ידי הבדלים בצבעים ולאפשר לשנות את גודל הטקסט בלי לפגוע בתפקוד האתר.
בחודש אוקטובר האחרון, נכנס לתוקף שינוי חשוב בחוק. עסקים קטנים ובינוניים שמחזור העסקים השנתי שלהם היה בין 100 ל-300 אלף שקלים היו פטורים מהנגשת אתר האינטרנט שלהם לאנשים עם מוגבלות, וכעת פג תוקפו של הפטור הזה. צלמים, קונדיטורים, חנויות שכונתיות ועוד שלל עסקים שיש להם אתר אינטרנט חייבים עכשיו גם להנגיש אותו.
סיום הפטור נקבע ב-2017 עם כניסת החוק המקורי לתוקף, ובאופן מקרי התרחש בשיאה של המגיפה. מצד אחד הקורונה השאירה אנשים רבים בבית, ובהם אנשים עם מוגבלות ראיה שתלויים באינטרנט בשביל קניות וסידורים. מצד שני, הקורונה גם סגרה עסקים רבים. אלה ששרדו, נאלצו לעבור למודל של משלוחים, ולהקים לצורך כך אתר, בלי הרבה זמן, תקציב ידע או מודעות לחוק הנגישות.
תביעות על חוק הנגשת האתרים
החוק מאפשר לאסתר ולחבריה לתבוע אתרי אינטרנט שאינו נגיש. בשלוש השנים האחרונות הוגשו עשרות תביעות נגד בעלי עסקים, והמספר הזה צפוי לגדול עם השינוי שנכנס לתקוף.
"אם אדם עם מוגבלות זקוק לאתר שלא הונגש כמו שצריך, זה לגיטימי להתלונן ולהגיש תביעה״, אומרת עו"ד מי-טל גרייבר שורץ, סמנכ"לית קשרי הקהילה ואיגוד האינטרנט הישראלי, ״אבל אם זה משמש רק להכניס כספים לעורכי דין, זו בעיה".
אתרים קטנים מתקשים להנגיש את האתר בשל העלויות הכרוכות בכך, ויכולות להגיע עד 10,000 שקלים. ״עם זאת, צריך לאזן בין הצורך של אנשים עם מוגבלות בייחוד בזמן הקורונה לבין היכולת הכלכלית של בעלי העסקים להנגיש את האתרים".
לדבריה, יש עסקים שמגיעים לפשרות עם התובעים, אך מדובר בפתרון זמני בלבד, מאחר שאחרי פשרה כזו, יכול לבוא לקוח נוסף עם מוגבלות, ולתבוע אף הוא על חוסר הנגשת אתר האינטרנט. היא מוסיפה כי לעתים התובעים לא טורחים לבדוק אם בעל העסק בכלל מחוייב בהנגשה, רק בשביל להגיע לפשרה מבעל עסק שיפחד מתביעה.
מנגד, בעלי עסקים יכולים לבקש דחייה באתר של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות להנגשת אתר האינטרנט, בעקבות מצב כלכלי של העסק, אי היתכנות טכנולוגית וכו'. כמו כן בעלי העסקים יכולים לבדוק כאן בשאלון קצר של איגוד האינטרנט בישראל האם הם צריכים להנגיש אתר האתר ״בסוף, השאיפה שלנו היא שכל האתרים יהיו מונגשים. גם האתרים של העסקים וגם הממשלתיים״.
שהממשלה קודם תנגיש את עצמה
למרות ההחרפה של החוק ומבול התביעות, אסתר די פסימית בנוגע לנגישות אתרי האינטרנט בישראל. לטענתה, כמו בכל תחום שבו מנסים לבוא לקראת אנשים עם מוגבלויות, הבירוקרטיה גוברת על הכל והשינויים לוקחים הרבה מאוד זמן.
"אני מבינה את הכוונה הטובה, אך ללא אכיפה ומשמעת לצערי זה לא יתבצע. מה גם שלא כל האתרים הממשלתיים נגישים, אז מה רוצים מהעסקים הפרטיים? שהמדינה קודם כל תדאג להנגיש את כלל אתרי הממשלה שאנחנו מתעסקים בהם ביום יום ואחרי זה תפנה לעסקים, שיראו דוגמה אישית".
