24 ילדים עם מוגבלויות, חלקן קשות ביותר, יתיישבו מחר בבוקר (20.9) על מושבי הרכבים שנבנו במיוחד עבורם והותאמו ספציפית למוגבלות שלהם, ויגשימו חלום – להיות נהגי שטח ליום אחד.
זו הפעם השנייה שהאירוע הסופר-מרגש הזה מתקיים, והפעם זה יקרה בגבעת חביבה. בשנה שעברה נטלו בו חלק 12 ילדים מיוחדים, שנהגו על 12 רכבים מיוחדים במסלול כביש מיוחד. לאור ההצלחה הגדולה החליטו המארגנים – קבוצת גרוטראלי (הסבר בהמשך) – להכפיל השנה את מספרם ל-24, ולהעביר אותם לדבר האמיתי: מסלול שטח.
אחד מהילדים האלה הוא אור פרץ מקריית מלאכי. אור בן ה-12, שמתמודד עם מוגבלות פיזית קשה, הגיע לפרויקט בזכות חבר שלו, נוח לב, בן 6 מקיבוץ גת. נוח פנה לאביו זיו, מכונאי חובב, וסיפר לו שחברו אור נורא אוהב מכוניות. הוא הציע לאביו לבנות לו מכונית כדי שיוכל להגשים את חלומו לנהוג.
לפני שנתיים המבצע הקטן יצא לדרך. קבוצת גרוטראלי התגייסה, וכך גם בית הספר למחוננים בקריית מלאכי שבו מלמד זיו, וביחד עם התלמידים נבנתה מכונית מותאמת במיוחד עבור אור.
אבל מכונית צריכה גם מקום בשביל לנסוע, אז בעזרת החברים מגרוטראלי הוכן מסלול מירוצים, ממש כמו בחיים האמיתיים. כשהיו חסרים צמיגים למסלול מישהו העלה את הבעיה בקבוצת הווטסאפ של גרוטראלי – ותוך שעתיים כבר התייצבה במקום משאית עמוסת צמיגים.
כדי להשלים את החוויה מישהו עיצב לוגו, מישהו אחר הכין שלט, הודפסו דגלים – ואור יצא לדרך. “התגובות היו מטורפות”, מספרת חגית זיידנר דוד, שותפה בקבוצת גרוטראלי. “קיבלנו פניות בפייסבוק מעשרות הורים של ילדים מיוחדים שרוצים להגשים להם חלום, להיות נהגי מירוץ ליום אחד”.
כפי שהבנתם, בקבוצה הזו חלומות לא נשארים במגירה, אבל קודם כמה מילים על גרוטראלי. מדובר בקבוצה שמארגנת מדי שנה כעשרה מסעות שטח של 20 משתתפים בכל פעם, אבל מה שמיוחד הוא שהיא עושה את זה עם גרוטאות. ההשתתפות מותרת אך ורק לרכבים פרטיים 2X4 שעלותם לא עולה על 3,500 שקל. ג’יפים מחוץ לתחום, חיפושית ישנה ורנו 5 עם הילוכים ליד ההגה – בפנים.
“כל הרעיון הגיע מאופיר, המייסד של גרוטראלי”, אומרת זיידנר דוד. “יש ראלי של מכוניות ישנות שיוצא מאנגליה ומגיע למונגוליה, והוא רצה להשתתף. אבל אז הוא גילה שהראלי עובר בכמה מדינות שישראלים לא יכולים להיכנס אליהן. הוא חזר לארץ מבואס והחליט לעשות את זה פה”.
ב-2015 יצא המסע הראשון. אופיר, חבר קיבוץ מזרע, העריך שיצטרפו אליו כמה חברים מהעמק, אבל להפתעתו הגיעו 20 אנשים. הם יצאו למסע של ארבעה ימים מאילת עד מטולה, כשהם מתאימים את החוקים של מונגול ראלי לחוקים בארץ, וככה יצא לו גרוטראלי.
לדברי זיידנר דוד, הצלחת המסע לא הייתה מובנת מאליה. “הם יצאו אל הלא נודע. לא היה ברור בכלל אם הם יצליחו להשלים את המסע או לא. מדובר במסע קשה עם גרוטאות בשטח, בלי כבישים בכלל, חוץ מתדלוק בתחנות דלק. אוכלים בשטח, ישנים בשטח, הכל”.
כעבור זמן לא רב הצטרפה זיידנר דוד בעצמה לפרויקט. “אני מגיעה מעולם הג’יפאות, עושה את זה 20 שנה, ונדלקתי. נחשפתי לזה ונשאבתי לזה ברמות מטורפות, ומאז אני שותפה של אופיר. הבנתי שבניגוד לג’יפ אי אפשר לעבור מסע כזה לבד. בגרוטראלי אתה חייב להיעזר באנשים אחרים. כדי לעבור מכשולים צריך דחיפות, משיכות, עבודת ידיים. אין כוננות חשמליות.
“בגלל התנאים האלה נוצרות חברויות שלא נוצרות בשום טיול אחר. צריך להבין שאלה מסעות חברתיים, זה לא מירוץ ולא תחרות. שלוש שנים אני בפרויקט, והכרתי את החברים הכי טובים שלי. הפרויקט הזה חוצה מגזרים, גילאים, מעמדות. מגיעים מכל וכל. טייסים, רופאים, מכונאים, מורים. מה שהם עושים אחד בשביל השני הוא מטורף. מתקנים מכוניות, משפצים מנועים עד אמצע הלילה, והכל רק כדי שכולם יגיעו לקו הסיום של המסע”.
היא מעידה שהחברות בין אנשי הקבוצה חורגת בהרבה מהמסעות עצמם. “יש לנו שלוש קבוצות ווטסאפ עם 2,000 חברים”, מתגאה זיידנר דוד, “כל מה שצריכים כותבים בקבוצת ווטסאפ, והבעיה נפתרת צ’יק צ’ק. האג’נדה שלנו היא שכל מי שרוצה ויש לו רעיון להקים משהו חברתי, הוא מביא את זה למשפחת גרוטראלי”.
אחרי החוויה המוצלחת עם הילד אור, הוחלט בקבוצה להרחיב את הפרויקט עם הילדים המיוחדים. “גייסנו את החברים שלנו”, ממשיכה זיידנר דוד. “לקחנו 12 ילדים עם מוגבלות מכל הארץ ובדקנו אם אנחנו יכולים להתאים לכל אחד רכב ספציפי. הצמדנו לכל ילד מתנדבים מאזור מגוריו, והם בנו לו את הרכב לפי סוג המוגבלות. כל ילד לפי הייחוד שלו ובמטרה שיוכל לנהוג באוטו לבד עד כמה שניתן. אספנו תרומות והגענו לסכומים יפים מאוד. הכל מפה לאוזן.
“בנינו 12 רכבים לתפארת. מישהו תרם לנו מסלול קארטינג. מיתגנו, הכנו מדליות וגביעים, חולצות, דגלים למכוניות, נתנו לילדים חוויה מדהימה. הם באמת הרגישו שהם נהגי מירוץ ליום אחד. באו כל הצוותים שלנו והמשפחות של הילדים, ויכולת לראות את האושר של הילדים. ראיתי אנשים בוכים, שום עין לא נותרה יבשה”.
השנה, כאמור, הפרויקט הורחב ל-24 ילדים. אור פרץ ינהג על רכב אחר משנה שעברה, שהותאם למסלול שטח. “יש לנו עוד ילד שלא יכול להזיז ידיים ורגליים”, מספרת זיידנר דוד, “והוא ינסה להפעיל את הרכב עם גלי מוח. יש לנו מהנדסים, מהנדסי תוכנה, מכונאים. אנחנו מקווים שזה יעבוד. זו פעם ראשונה שעושים את זה”.
ואיך הילדים עצמם מגיבים?
זיידנר דוד: “הבנו בעצם שהנהיגה זה ממש עניין טיפולי. הורים סיפרו לנו שהילדים שלהם היו אחרי זה בהיי מטורף. כרגע המטרה העיקרית שלנו היא להפוך את זה למשהו קבוע. להקים חצר שהרכבים יהיו שם, והילדים יגיעו פעם בשבוע. שזה לא יסתכם באירוע אחד שנתי, להפוך את זה ממש לנהיגה טיפולית”.
האירוע מחר (שישי) ב-10 בבוקר בגבעת חביבה. כולם מוזמנים, הכניסה חינם.