החיים בישראל חוזרים אט אט למסלולם, אך החשש מהקורונה טרם התפוגג, וייתכן מאוד שבתוך זמן לא רב ניאלץ שוב לחזור לשגרת הסגר בבתים. מה שבטוח, עם הניסיון שהצטבר מהפעם הראשונה, נדע הפעם טוב יותר איך להתמודד. אולי אפילו נצליח לקיים קייטנות, כפי שלמדו לעשות בתקופה האחרונה בעמותת אלו”ט.
מדי שנה, בחופשת הפסח וגם בחופש הגדול, מקיימת אלו”ט קייטנות לחניכים – ילדים ונוער – על הרצף האוטיסטי. הקייטנות נמשכות כשבוע וכוללות הרבה פעילות של כיף יחד עם המדריכים והחברים. השנה, עקב משבר הקורונה, כל התוכניות התבטלו, ומאות חניכים נותרו מאוכזבים.
פה נכנס לתמונה יונתן גריל. גריל, בן 18, תושב תל אביב ומתנדב בעמותה, הציע למנהליו לקיים את הקייטנה בגרסה ביתית. הרעיון היה להקים מערך של מתנדבים שיגיעו לבתיהם של החניכים ושם יעשו להם קייטנה. ”מהרגע שסגרו את מערכת החינוך המיוחד קלטתי שהרבה משפחות נמצאות במצב של מצוקה”, מספר גריל ל”שווים”. “המשפחות היו חסרות אונים והחניכים היו ללא שגרה, והבנתי שחייבים לעשות מעשה על מנת להקל עליהם”.
גריל פנה לדרור יבור, מנהל קייטנות ילדים ונוער על הרצף האוטיסטי בכפר הירוק מטעם אלו”ט, והוא נענה ליוזמה בשמחה. ”מהרגע שפניתי אליו הכל התחיל לזוז”, אומר גריל. ”לדרור יש את הקשרים והפרסום, וידעתי שאוכל דרכו להגיע למשפחות נוספות”.
”החינוך המיוחד די שקוף לצערי”, אומר יבור ל”שווים”. “כל ילד שנשאר במשך חודשים שלמים בבית ומסביבו ארבעה קירות יעורר חוסר נחת, וזה מצב קשה. מצבי חירום לאומיים כאלה קורים ויקרו, וחשוב לי לזעוק את זעקת המשפחות”.
מרגע פרסום הפרויקט, שהתחיל באזור המרכז, תל אביב ורמת השרון, כ-30 משפחות יצרו קשר עם גריל וביקשו לצרף את בנם או בתם. ”ההיענות הייתה מרשימה משני הכיוונים, גם מהחניכים וגם מהמדריכים”, הוא מספר. “כ-50 מדריכים הגיעו בהתנדבות לכל בית, כאשר בחלק מהבתים היו אפילו יותר מחניך אחד”.
המדריכים בילו במשך שלושה שבועות עם החניכים בבתיהם, קצת לפני הסגר ובעיקר במהלכו. כל פעילות נמשכה שלוש-ארבע שעות וכללה משחקי כדור, למידה בהתאם ליכולותיו של החניך ועשייה מעשירה. ”התחלנו את הפרויקט באזור המרכז כי היה לנו הרבה יותר קל להגיע למשפחות” , מציין גריל. ”לצערי, למרות הרצון הגדול להגיע גם לילדים בצפון ובדרום הארץ, לא הצלחנו לעשות זאת. גם חוץ מדף הפייסבוק של אלו”ט לא הייתה התייחסות לעניין בתקשורת”.
גריל לא מתכוון להסתפק בזה ואומר כי הוא פועל כדי שהפרויקט יימשך בעתיד, “ונגיע לכמה שיותר חניכים ברמה הארצית”.
”אני חושש מאופוריה בסיפור של הקורונה”, מסכם יבור, “ולמרות החזרה לשגרה אני מאמין שייקח הרבה מאוד זמן עד שהדברים ישובו למסלולם באופן מלא. מה שבטוח, אנחנו כאן תמיד בשביל המשפחות של ילדים עם מוגבלות”.
