”אנשים הסובלים מעיוורון אינם יכולים עוד לחכות. רבים מהעותרים לא רואים אותנו, אבל אנחנו רואים אותם”. המשפט המרגש הזה נכתב על ידי השופט אלכס שטיין, המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, שפסק הבוקר (בהרכב של שלושה שופטים) כי יש לשים סוף לאפליה, וקצבאותיהם של עיוורים הזכאים לדמי ליווי יושוו לקצבאות של נכים בגפיים תחתונות ללא רכב. נזכיר ששטיין בעצמו הוא אב לילד עם מוגבלות.
זוהי בשורה חשובה ביותר עבור ציבור העיוורים, לאחר שנים ארוכות מאוד של אפליה. לכולם ברור כי שתי האוכלוסיות זקוקות לעזרה של מלווה כאשר הן נדרשות לנוע ממקום למקום, למשל בתחבורה ציבורית. אלא בעוד שנכים בגפיים תחתונות ללא רכב מקבלים קצבה של 2,364 שקל בחודש, עיוורים קיבלו עד היום 1,337 שקל בלבד. רק לפני כמה שנים בודדות הם קיבלו פחות מאלף שקל.
כדי לתקן את המצב עתר לפני כשנתיים וחצי המרכז לעיוור לבג”ץ, יחד עם עו”ד רנאטו יאראק ועו”ד מתן ספקטו ממשרד פירון, ועו״ד זהר ג׳יניאו, יו”ר ועדת הזכויות של המרכז לעיוור – נגד שר האוצר, שר הרווחה והמוסד לביטוח לאומי. הם הצליחו. בג”ץ פסק היום כי האפליה איננה חוקית וקבע שקצבת העיוורים תושווה לזו של הנכים בגפיים תחתונות ללא רכב.
המשמעות היא שכ-8,000 עיוורים הזכאים לקצבה יקבלו כל אחד עוד כאלף שקל מדי חודש. יותר מזה: התשלום ישולם להם רטרואקטיבית החל מחודש דצמבר 2018. מדובר בשליש מהעיוורים שחיים בישראל, המונים כולם יחד כ-24 אלף איש. כמו כן, בג”ץ פסק כי משרדי הממשלה יחויבו לשלם הוצאות בסך 40 אלף שקל למרכז לעיוור.
”לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וקראתי את המסמכים שהוגשו לעיוננו, הגעתי למסקנה חד-משמעית כי מדובר באפליה, ומחובתנו לתקן אפליה זו על ידי הוצאת צו שיפוטי מתאים”, כתב השופט שטיין, שעמד בראש ההרכב. ”כדי להקל על קשיים, אנשים הסובלים מעיוורון אשר מתניידים באמצעות תחבורה ציבורית זקוקים, ברגיל, לליווי אנושי. נפגעי גפיים תחתונות אינם זקוקים, ברגיל, לליווי אנושי אחרי התאמת התחבורה הציבורית לצורכיהם, ולא ניתן לומר כי קשיי הניידות שהם חווים עולים על אלו של אדם עיוור. יתרה מכך: צורכי הניידות של אנשים הסובלים מעיוורון אף עשויים לעלות על אלו של נפגעי גפיים תחתונות”.
שטיין הסביר מדוע החליט לקבל החלטה ולא להתמהמה עוד. ”הפליית העותרים לרעה לא תתמתן אם ניתן למשיבים עוד הזדמנות לגבש תוכניות לתיקונה, להפיץ ביחס אליהן ‘קול קורא’, ואחר כך לשוב ולעדכננו. כך הוא גם לגבי הקשיים האיומים שבהם נתונים אנשים הסובלים מעיוורון, שניידותם נפגעת על בסיס יומי בשל היעדרה של קצבת ניידות התואמת את צורכיהם. קשיים אלה הולכים ונערמים על כתפיו של העיוור, שכבר נושא בנטל קיומי כבד, ואליהם מתווספות ההשלכות הנפשיות הקשות של בדידות וניתוק מהחברה. אנשים הסובלים מעיוורון, וכפועל יוצא מכך מחוסר ניידות, מבדידות ומניתוק מהחברה, אינם יכולים עוד לחכות. רבים מהעותרים לא רואים אותנו, אבל אנחנו רואים אותם”.
“זה רגע משמח ומרגש”, אמר ל”שווים מנכ”ל המרכז לעיוור בישראל, נתי ביאלסטוק. “אני מקבל פידבקים של תודות והערכה מאוד גדולה לכך שלאחר הרבה מאוד שנים תוקן עוול מאוד קשה. עברו חמישה חודשים מאז הדיון האחרון בנושא, ואנחנו חיכינו בכיליון עיניים להחלטה הזו. זה הרגיש כמו היריון ארוך, אבל בסוף יצא אחלה תינוק.
“זו הייתה אפליה לשמה”, ממשיך המנכ”ל, “אין שונות בין האוכלוסיות הללו, ואני שמח שבית המשפט קיבל את ההחלטה הנכונה. אני מקווה שכבר בתשלום הבא נראה את הכסף בחשבונות של הזכאים. אני עדיין לא יודע להגיד מתי יתקבלו הכספים הרטרואקטיביים ובאיזו דרך הם ישולמו, אבל אני מניח שההחלטה על כך תתקבל בימים הקרובים, אם בפעימות או בדרכים אחרות. כל אפשרות תהיה בסדר. מדובר על מאבק של שנים ארוכות, שנתיים וחצי מתוכן בבית המשפט, ואני שמח שקיבלנו את הבשורה שציפינו לה”.
לדברי ביאלסטוק, ברגע שמוצו כל המגעים מול משרדי הממשלה, הוחלט לפנות לבג”ץ. “לבג”ץ אין שיקולים של תקציב או השלכות רוחב כפי שהמדינה רואה, וכאשר מדובר באפליה כמו במקרה הנוכחי, שנמשכת שנים ללא שום סיבה מוצדקת, יש לך יותר תקווה שהעתירה שלך תתקבל. אין ספק שהשדה המשפטי הוא זירה לגיטימית לנהל מאבקים, כי המדינה הפסיקה להתרגש מהפגנות ותקשורת לא אוהדת. יש זירה נוספת להשיג את המטרה. מה שבטוח, נמשיך להיאבק. המלחמה הבאה שלנו היא להגדיל את הזכאות לקצבה הזו לעוד עיוורים בישראל”.
שבי דויטש, מנכ”ל בית חינוך עיוורים, בירך גם הוא על ההישג. “אנו נותנים שירות מדי יום למאות עיוורים ולקויי ראייה, ומתרשמים מקרוב מהמצוקה הכלכלית בה הם נתונים”, אמר דויטש. “התוספת האמורה תשפר ברמה המיידית את איכות חייהם, ובאמצעות דמי הליווי הם יוכלו להשתלב טוב יותר בשירותי החברה והקהילה. אולי זה מקרה ואולי לא, אך הבשורה החשובה הגיעה בדיוק בשבוע בו חל יום ההזדהות עם עיוורים ולקויי ראייה, הבליינד דיי”.
יוזם יום ההזדהות, חיים הלד מקבוצת האסטרטגיה והתקשורת “חושבים בצבע”, קושר בין האירועים. “כשהתחלנו לפני 10 שנים את אירועי ה-blind day פעלנו על קרקע בתולית ללא עזרת ארגוני העיוורים, שבקושי שיתפו פעולה. השינוי התודעתי של יום ההזדהות גרם לציבור להבין שאדם עיוור אינו זקוק לרחמים אלא לזכויות, פחות מפעלים מוגנים ויותר הזדמנות שווה בתעסוקה. משמח לראות כיצד דווקא בשבוע זה מכירה המדינה בזכויות העיוורים בישראל ופועלת לתיקון האפליה כלפיהם”.
