עיכוב התפתחותי בקרב ילדים הוא תופעה שכיחה יותר ממה שנהוג לחשוב: הוא מתרחש בקרב 10%-15% מהילדים. עיכוב התפתחותי בשני תחומים או יותר אצל אותו ילד, מתרחש בקרב 1%-3% מהילדים. לצד הגדלת המודעות הציבורית, אפשר וחשוב לאבחן עיכוב התפתחותי בזמן – ולטפל בו בהתאם.
מהו בעצם עיכוב התפתחותי ואיך הוא מוגדר? מדובר בהיעדר היכולת לעשות משהו שילדים אחרים באותו גיל כבר עושים. זה יכול להיות זחילה, הליכה, מוטוריקה בידיים, דיבור או הבנה של שפה, קיום אינטראקציה עם מבוגרים או עם ילדים אחרים ושלל פעולות שגרתיות שאנחנו מפתחים במהלך הילדות. עיכוב התפתחותי יכול להתבטא גם ברגרסיה, כאשר ילדים מאבדים את היכולת לבצע דברים שכבר עשו. כך למשל ילד שחוזר לזחול אחרי שכבר הלך יציב, או ילד שמפסיק לתקשר אף על פי שהוא יודע את השפה, כפי שמתבטא אצל ילדים עם אוטיזם.
איך מודדים את חומרת עיכוב ההתפתחות?
יש שלוש דרגות חומרה לילדים עם עיכוב התפתחותי. בעיכוב קל, על פי המאמר, הגיל תפקודי נמוך בעד 33% מהגיל הכרונולוגי (למשל ילד בן שנה וחצי שיש לו תפקוד של ילד בן שנה בלבד); הדרגה השנייה היא עיכוב בינוני (הפרש של 34%-66%); והדרגה השלישית היא עיכוב חמור – הפרש של יותר מ-66% בין הגיל הכרונולוגי לגיל התפקודי.
כהורים, ישנן מספר דרכים לעקוב אחר התפתחות הילד ולשים לב לבעיות מיוחד ולדגלים אדומים. כך למשל ניתן לייצר גירויים חושיים כמו להשמיע מוזיקה, לנפנף בצעצוע, להושיט חפצים, לשיר, לחבק וכו’ – ולשים לב לתגובת הילד. צוותי הפעוטונים והגנים יכולים גם הם לנסות לשים לב להיעדר תגובתיות או לתגובתיות נמוכה בפעולות בסיסיות. ניתן להיעזר גם באפליקציות שונות שמסייעות לעקוב אחר התפתחות הילד.
במהלך מעקב שגרתי ושוטף בודקים אחוזון גדילה (כשהורים מתבקשים לשקול ולמדוד את הילד במרפאת ילדים או בטיפת חלב), שמיעה וראיה, ובעת הצורך נעשות בדיקות דם. במקרה שיש חריגה בתוצאות, או שיש חשש לעיכוב התפתחותי, ניתנת הפניה לרופא התפתחותי שמבצע בדיקות נוספות. העיכובים יכולים להיות זמניים בלבד ולחלוף, אבל עיכובים מתמשכים עלולים להשפיע על המשך החיים.
ההתפתחות והקצב שלה כמובן שונים בין ילד לילד. יש ילדים שיושבים, מדברים או הולכים מאוחר מאחרים, בלי שהם נחשבים לילדים עם עיכוב התפתחותי משמעותי ובלי שעיכוב זה דורש טיפול מיוחד. יש גם שוני בין ילדים באופן שבו הם מתפתחים. לדוגמה, לא כולם עוברים דרך המסלול המוכר של זחילה-עמידה-הליכה. כך למשל יש ילדים שזוחלים בשכיבה (כמו חייל קומנדו) במקום על ארבע, יש כאלה שגוררים את עצמם באמצעות הישבן, ויש כאלה שלא זוחלים כלל ופשוט ישר קמים והולכים בגיל מסוים.
לאבחן מוקדם
בדומה למחלות ובעיות אחרות בגוף, גם בעיכוב התפתחותי יש משמעות חשובה לאבחון מוקדם, שמסייע לקבוע אם קיימת בכלל בעיה. אם כן, מבררים מה גורם לה ומה הטיפולים האפשריים. זה יכול להיות טיפול פיזי של הילד כמו ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיה; זה יכול להיות שינוי תזונתי, אם ישנם חוסרים בגוף; ויתכן גם טיפול התנהגותי, או שילוב של כמה סוגי טיפולים.
לעתים אין צורך בטיפול חיצוני, אלא בתרגילים ובמשחקים של ההורים על מנת לבדוק אם בכלל קיימת בעיה ומה חומרתה: למשל לשחק משחקי מילים עם ילד שחוששים לעיכוב התפתחותי בשפה שלו. ההחלטה תלויה בהמלצת אנשי ונשות המקצוע. כך או כך, חשוב להתייעץ תמיד עם רופא הילדים בשביל לראות אם קיימת בעיה.
ההסברה והליווי של גורמים מקצועיים קריטיים מאוד כבר בשלב האבחון. ישנם ילדים שהוריהם עשויים שלא להסכים עם האבחנה, לא להבין את חומרת המצב או פשוט לא להתפנות להגיע לטיפולים בגלל מצב תעסוקתי, כלכלי או משפחתי.
