הצעת חוק חדשה של חברי כנסת מיהדות התורה שהוגשה שלשום מבקשת לאפשר למסיימי לימודי תעודה לעסוק במקצועות פרא רפואיים ולטפל בילדים ובבוגרים. המקצועות כוללים בין היתר ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת ותזונה, שכיום נדרש לפחות תואר ראשון ממוסד אקדמי מוכר כדי לעסוק בהם. ההצעה גררה ביקורת חריפה מצד ארגוני המטפלים הפרא רפואיים, שהודיעו כי בכוונתם להיאבק נגדה בכל הכוח.
חברי הכנסת יצחק פינדרוס, משה גפני, יעקב אשר, אליהו ברוכי ויעקב טסלר מבקשים להעביר את החוק כהוראת שעה לחמש שנים, עם אפשרות להארכה. לפי הצעתם, “אדם יוכל לקבל תעודה במקצוע בריאות אם יש בידו תעודה המעידה על סיום הכשרה מקצועית בישראל במקצוע בריאות… גם אם אין בידו תואר אקדמי ראשון במקצועות אלה”.
תעודת ההכשרה המקצועית – מגדירה הצעת החוק – תינתן על ידי מוסד להכשרה מקצועית בישראל, המוכר כמוסד להכשרה מקצועית במקצוע הבריאות. משרד הבריאות יצטרך לשקול את רמת המוסד, רמת הלימודים, את תוכנית הלימודים ואת היקף הלימודים בהשוואה לתואר אקדמי ראשון במקצועות אלה.
בין היתר מתייחסת ההצעה לתלמידות בוגרות מוסדות להכשרת מורים שמוכרים על ידי משרד החינוך, “שיסיימו לימודים במקצועות הבריאות המוסדרים בחוק ברמה גבוהה ובמוסד שיוכר על ידי מנכ”ל משרד הבריאות”. לפי ההצעה, המורות שיעברו הכשרה יוכלו להשתלב בעבודה בתוך הקהילה, כגון מוסדות חינוך רגיל ומיוחד, וכן במסגרות תומכות חינוך.
חברי הכנסת מסבירים שתיקון זה יסייע לפתור את המחסור בכוח אדם שיש במקצועות אלו. “כתוצאה מהמחסור הזה נפגעים ילדים הזקוקים לסיוע, כאשר אין מספיק צוות שיטפל בהם”, נכתב בהצעה, “אם נאפשר לתלמידות אלו להיקלט במוסדות החינוך בקהילה, ילד שצריך טיפול יקבל אותו, ויוכל לקבל את הכלים בכדי להמשיך ולהתפתח”.
מציעי החוק מוסיפים כי שילוב התלמידות בשוק העבודה יביא גם לפתרון הבעיה של תעסוקת הבנות החרדיות. עקב עודף גדול במורות חרדיות, הציע בעבר דו”ח מבקר המדינה לתמרץ לימודי הסבה של נשים חרדיות בוגרות הוראה למקצועות נדרשים.
ארגוני המטפלים הפרא רפואיים שנתקלו בהצעת החוק יצאו נגדה בביקורת חריפה. כמעט 10,000 מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת ופיזיותרפיסטים חתמו על עצומה המבקשת לבטל אותה. “כדי שבריאות הילדים לא תיפגע זקוקים הילדים לטיפול של אנשי מקצוע שלמדו במוסדות אקדמיים מוכרים, מוסדרים ומפוקחים, עברו הכשרה מעשית ונבחנו במבחן ההסמכה על ידי הרגולטור”, כתבו האגודה הישראלית של קלינאי התקשורת והחברה הישראלית לריפוי בעיסוק בדף העצומה.
“קלינאיות תקשורת ומרפאות בעיסוק לומדות 4 שנים אינטנסיביות באקדמיה, המשלבות הכשרה מעשית תחת פיקוח והדרכה אקדמית. עם סיום הזכאות לתואר האקדמי והצלחה בהכשרה המעשית הן מקבלות אישור לגשת למבחן ההסמכה הממשלתי, ורק אחרי שעוברות את המבחן בהצלחה רשאיות לקבל רישיון ולהתחיל לעסוק במקצוע. הליך הכשרה קפדני ומצוין זה מבטיח את הטיפול המיטבי בילדים של כולנו, ושומר על בריאות הציבור”.
הארגונים התייחסו גם לנימוקים שמאחורי הצעת החוק: “בדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי מטרת ההצעה היא פתרון בעיית האבטלה בקרב נשים (“בנות” בלשון הצ”ח) במגזר החרדי. ספק רב אם נשים אלו היו רוצות לקחת חלק ביוזמה אשר תפגע קשות בהתפתחותם של ילדים. אין לנו ספק כי אותן נשים חרדיות יקדמו בברכה פתרון לבעיית האבטלה שאינו מציב אותן בדילמות מוסריות כה כבדות, ואף אינו מציב אותן ככוח עבודה זול ומשני”.
בשורה התחתונה דורשים הארגונים מחברי הכנסת למשוך את הצעתם, “אשר מתאימה למדינות עולם שלישי ולא למדינת ישראל, אשר את אזרחיה הם מייצגים כנציגי ציבור. כפי שלא היינו רוצים שרופאים, אחיות, עורכות דין, כלכלנים ועוד בעלי מקצועות יגויסו ללא תואר והסמכה ראויים, כך גם איננו רוצים זאת עבור מקצועות הבריאות, ובכלל זה קלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק. כחברה מתוקנת עלינו למחות נגד הצעה נפסדת זו, המביישת את אנשי מקצועות הבריאות ורואה בהכשרתם דבר שיש ‘להתגבר עליו’ בדרכי עקיפין”.
יפעת פריגל, מרפאה בעיסוק ששוחחה עם “שווים”, הביעה גם היא התנגדות נחרצת להצעה. “זה בערך כמו לאפשר למנהל חשבונות לעבור קורס ולקבל רישיון לעסוק בראיית חשבון”, היא אמרה, “או להנדסאי לקבל רישיון מהנדס כי חסרים מהנדסים. המשמעויות הרי מפחידות”.
לדבריה, “במהלך ההכשרה בלימודים באוניברסיטה ישנן הכשרות קליניות, ועל סטודנטית לעבור לפחות אלף שעות כאלה. טיפול מקצועי באדם דורש קודם כל אבחון מדייק המתבסס על כלים סטנדרטיים שנבדקו ונחקרו, על יכולת ניתוח והבנה מעמיקה של גוף האדם, האבחנה והפגיעה בתפקוד ובהשתתפות שבשלה הגיע לטיפול. כל זה דורש למידה מעמיקה לאורך זמן, ואין קיצורי דרך”.
להצעת החוק הקליקו:
לעצומה הקליקו:
