מאז שעדיאל מור, בן 24 מפתח תקווה, זוכר את עצמו, יש לו רק רגל אחת. כשהיה תינוק בן כמה ימים גילו הרופאים כי זרימת הדם לרגל השמאלית נעצרה, וכתוצאה מכך נוצר נמק קשה. בעקבות זאת נאלצו הרופאים לקטוע את הרגל מעל הברך.
ביום יום הוא מתנייד עם פרוטזה, ומוריד אותה רק כאשר הוא הולך לישון. “אני לא מכיר את עצמי אחרת”, הוא אומר בשיחה עם “שווים”.
בינתיים, הוא גר עם ההורים, בין השאר בגלל הקושי להחזיק את עצמו מבחינה כלכלית. בחצי שנה האחרונה, למעשה במשך כל תקופת הקורונה, הוא לא עובד, ולצערו עסוק בעיקר במלחמות מיותרות מול הביטוח הלאומי.
“לפני זה עבדתי בחברת סמסונג במכירות של טלפונים סלולריים”, הוא מספר, “ולפני סמסונג בשירות לקוחות של חברת פרטנר. אני תמיד בעבודות שלא דורשות עמידה על הרגליים. יש הרבה תפקידים שמטבע הדברים אני לא יכול לעשות”.
לדבריו, עד גיל 10 הוא קיבל קצבת ילד נכה מהביטוח הלאומי, “אבל אחרי זה הם הפסיקו אותה כי הם טענו שאני בתפקוד מלא. בגיל 18 הגשתי ערעור, והם קבעו שיש עבודות שאני יכול לעשות, ולכן לא מגיעה לי קצבת נכות”.
יש לציין כי מור מקבל קצבת ניידות. מדובר בקצבה של כ-2,300 שקל בחודש, הניתנת עבור תחזוקת רכב המתאים לצרכיו, כולל הוצאות דלק.
לפני כשנה הגיש תביעה לנכות כללית לבדו, תוך שסבר שמדובר בתביעה פשוטה, והוא יהיה זכאי לקבלת קצבה. עדיאל נוכח לגלות שתביעתו נדחתה על הסף.
*****************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
לפני כמה חודשים הוא הגיש שוב תביעה לביטוח לאומי, באמצעות עו”ד אריאל בשארי ממשרד אסולין- בשארי, המתמחה בתביעות מול המוסד לביטוח לאומי. הוועדה הרפואית העניקה לו אחוזי נכות רפואית גבוהים יותר ממה שקיבל בעבר, בשיעור 72% (קטיעת רגל ונכויות נוספות), אבל יחד עם זאת קבעה כי הוא אינו זכאי לקצבת נכות.
הסיבה, נימקו בביטוח הלאומי, היא שמור לא איבד לפחות 50% מכושר העבודה, הרף המינימלי הנדרש לקבלת הקצבה. במלים אחרות, מבחינתם הנכות שלו לא מונעת ממנו לעבוד ברוב העבודות, ולכן אין כל סיבה לתת לו קצבה חודשית.
“אני כבר נמצא במינוס, ואני לא רגיל להיות במצב הזה”, אומר מור. “זה מציק לי. אני מת להתקדם בחיים, ללמוד מקצוע, אבל חסרים לי עשרת אלפים שקל בשנה כדי לממן לימודים. ההורים שלי מגדלים שישה ילדים, והם לא יכולים לעזור לי. בדיוק דיברתי אתמול עם חברה מתחום הטכנולוגיה, אבל בלי לימודים אני לא אוכל להתקבל אליה”.
לאחרונה, מספר מור, הוא נפגש עם קבוצה של חבר’ה קטועי רגליים. “סיפרתי להם שהביטוח הלאומי לא מוכן לתת לי קצבת נכות, והם לא האמינו. ואז אבנר, אחד מהחברים שם, העלה פוסט לפייסבוק עם הסיפור שלי. אני רציתי לעשות את זה כבר מזמן, אבל התביישתי”.
את הסירוב של הביטוח הלאומי הוא מכנה “גועלי”. “אנשים צוחקים עליי שאני לא מקבל קצבת נכות”, הוא אומר, “זה ברמת הלא הגיוני. מנסים למנוע ממני את מה שמגיע לי. זה כאילו שאתה באמצע טיפוס על הר גבוה, אתה רוצה להגיע למעלה, ואז מישהו דורך עליך”.
עו”ד בשארי מבטיח כי הוא ימשיך להילחם עבור מור עד אשר ימצה את זכויותיו ויהיה זכאי לקצבת נכות מהביטוח הלאומי. “בימים אלה אנו ממתינים לזימון לוועדת ערר שתדון באי כושרו מחדש, וזאת בעקבות ערעור מנומק שהגשנו”, מספר עורך הדין.
לדבריו, הנכות הרפואית כשלעצמה, גבוהה ככל שתהיה, אינה מקנה באופן אוטומטי זכאות לקצבת נכות. זאת, מכיוון שרופא המוסד לביטוח לאומי שוקל התאמתו של המבוטח לא לעבודה ספציפית, אלא לכל עבודה אפשרית מבחינה תפקודית בשוק העבודה.
“במקרה המיוחד שלפנינו”, מסביר עו”ד בשארי, “הטיעון ביחס לזכאות משקלל ומשלב את כלל הנכויות הרפואיות מהן סובל מור, ולאו דווקא התמקדות בפגיעה רפואית אחת. אני מקווה שבקרוב המאמצים שלנו יישאו פרי ומור יקבל את מה שמגיע לו”.
מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה: “ככלל, קצבת הנכות משולמת למי שאיבד מיכולתו לעבוד באופן משמעותי בעקבות נכותו. במקרה זה, ועדה לבדיקת היכולת לעבוד ולהשתכר קבעה כי מר מור לא איבד יותר מ-50% מכושר העבודה שלו. ועדה זו מסתמכת בהחלטתה על המצב התפקודי, שוק העבודה, גיל, השכלה וקריטריונים נוספים. מר מור מקבל מביטוח לאומי קצבת ניידות ויכול להיות זכאי לסיוע לשיקום מקצועי, במסגרתו ניתן ללמוד במימון הביטוח הלאומי ולקבל סיוע בהשמה בעבודה. מר מור ועורך דינו ערערו על החלטת הוועדה ויזומנו לוועדה רפואית בהקדם האפשרי”.
