מודל התערבות אינטנסיבי בפעוטות עם אוטיזם אינו יעיל בהכרח יותר מאשר מודל אינטנסיבי פחות – כך עולה ממחקר חדש של UC Davis Health, אחד מהמרכזים האקדמיים הגדולים בקליפורניה, ארה”ב.
חוקרי המרכז בחנו שני מודלים בולטים להתערבות מוקדמת באוטיזם – מודל התנהגותי אינטנסיבי (EIBI), אחד היישומים של שיטת ABA המוכרת, ומודל דנבר (ESDM) הנטורליסטי, ומצאו שהשפעתם על הפעוטות הייתה דומה. החוקרים השוו שיפורים התפתחותיים וסימפטומים בקרב פעוטות עם אוטיזם שקיבלו שנה של מפגשי התערבות אישיים על ידי שימוש בשני המודלים והגיעו למסקנה כי ההשפעה אינה שונה באופן משמעותי בין אם נמסרה ב-15 שעות תרגול בשבוע או 25 שעות בשבוע.
“כאשר ההורים מקבלים את האבחנה הראשונה, הם בדרך כלל שואלים: לאיזה סוג טיפול עליי לפנות ולכמה שעות בשבוע?” אמרה סאלי ג’יי רוג’רס, פרופ’ אמריטוס לפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות ב-UC דייוויס, שהובילה את המחקר. “כקלינאים לא היו לנו נתונים ממחקרים ניסיוניים מבוקרים היטב כדי לענות על שאלות אלה. מחקר זה הוא הראשון ששאל את השאלות הללו בניסוי”.
המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of the American Academy of Child and Adolescent Psychiatry, מצא כי לא סוג ההתערבות ולא עוצמתה הובילו להבדלים משמעותיים בקצב ההתקדמות של הילדים.
התערבויות EIBI ו- ESDM באוטיזם
מודל EIBI מבוסס על ניתוח התנהגות יישומי ומשתמש בהוראות פשוטות ומובנות כדי ללמד את הילדים. למעשה, מדובר ביישום של מודל הידוע בשם ABA ומאוד פופולרי גם בישראל. ESDM הוא מודל נטורליסטי המבוסס על מדעי ההתפתחות וההתנהגות עם סגנון אינטראקטיבי המוטמע בפעילויות יומיומיות, הן במשחק והן בשגרה אופיינית.
מחקרים קודמים מצאו ששני סוגי הטיפול יכולים להביא לרווחים משמעותיים עבור ילדים בהבנת השימוש בשפה, בהתקדמות בלמידה ובמיומנויות קוגניטיביות והסתגלותיות. עם זאת, המלצות למספר שעות התערבות בשבוע התבססו על הנחות ולא על ראיות ניסיוניות.
“תיכננו את הניסוי כדי לספק תשובות אובייקטיביות לגבי ההשפעה של מאפייני הילד הראשוניים, סגנונות הטיפול ועוצמת הטיפול על התקדמות הילד לאורך זמן”, אמרה רוג’רס. “הערכנו התקדמות זו על ידי מדידת מדדי מפתח והתפתחות סימפטומים”.
*****************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
החוקרים רשמו 87 פעוטות עם אוטיזם (בין הגילאים 12-30 חודשים) משלושה אתרי אוניברסיטה. על פי גילם ורמת ההתפתחות, הילדים חולקו באופן אקראי לאחת מארבע קבוצות התערבות: 15 או 25 שעות של ESDM, או 15 או 25 שעות של EIBI.
החוקרים העבירו שנה של התערבויות אחד על אחד בבתים ובטיפול בילדים. הם גם סיפקו אימון מטפל למשפחות באמצעות שני מפגשים של שעה וחצי בחודש. לדברי רוג’רס, טיפולי ESDM ו-EIBI הועברו באיכות הגבוהה ביותר.
“מטפלים עקבו אחר מדריכי הטיפול ושמרו על נאמנות גבוהה לעקרונות כל טיפול”, הדגישה. “הם גם קיבלו השגחה תכופה ואימנו הורים להשתמש בהתערבויות ולהכליל מיומנויות לילדים מטיפול לפעילויות יומיומיות בבית ובקהילה”.
הילדים קיבלו ארבע הערכות במרפאה מרגע ההרשמה, במרווחים של שישה חודשים. מטפלים העריכו את ההתקדמות מדי יום ועידכנו את ההתערבות לעיתים קרובות על מנת לענות על הצרכים ההתפתחותיים וההתנהגותיים המשתנים של הילדים.
יותר שעות התערבות לא בהכרח טובות יותר
החוקרים מצאו כי לא לסגנון ולא לעוצמת ההתערבות הייתה השפעה שונה באופן כללי על ארבעת מדדי התוצאה של המחקר: התקדמות הילדים בשפה, תקשורת אקספרסיבית, יכולת לא מילולית ושינוי תסמיני האוטיזם. הם גילו גם כי ספקי הטיפול בשני הדגמים השתמשו במודלים בצורה גמישה כדי לענות על צורכי הילדים. שני המודלים נטו לספק מבנה ותרגול רחבים יותר לילדים הזקוקים לכך, ויותר בחירת ילדים והוראה נטורליסטית לילדים שהיו מוכנים לכך.
“הורים עשויים למצוא את זה מרגיע כי גם בגישות טיפול מוגדרות במיוחד כמו שתי אלה, מטפלים עדיין מסתגלים לצורכי הילד הפרטי”, אמרה רוג’רס. החומרה הראשונית של העיכוב ההתפתחותי וחומרת תסמיני האוטיזם לא השפיעו על האפקטיביות של סגנון הטיפול או עוצמתו באף אחת מהתוצאות.
לדברי החוקרים, הממצאים החדשים חלים רק על ילדים בגיל הרך שנחקרו, “וגישת המחקר צריכה להיות מיושמת גם על ילדים גדולים יותר כדי להבין את תגובתם לטיפולים”.
