זה התחיל מתיוג של שמי בדף הטוויטר של המשנה לראש העיר ירושלים, פלר חסן נחום. במהלך ביקור עבודה בדובאי, שמטרתו לקדם מהלכים בין שתי המדינות, היא נתקלה בשלט הקורא לתת קדימות לאנשים עם מוגבלויות. אלא שעל השלט לא היה כתוב “אנשים עם מוגבלויות”, אלא “אנשים עם נחישות”, ובאנגלית People of determination. מעניין, אמרתי לעצמי.
בישראל ניטש ויכוח ארוך שנים איך ראוי לכנות את בני הקהילה שלנו. בעלי מוגבלויות, אנשים עם מוגבלויות, או אנשים עם צרכים מיוחדים? ומה לגבי אוטיסטים? האם אנשים על הרצף או על הספקטרום, או דווקא אנשים עם אוטיזם? מקרב האוטיסטים עצמם יש מי שדווקא מתעקשים שפשוט יקראו להם אוטיסטים, כי זה מי שאנחנו, ואנחנו לא מתביישים בזה.
בכל מקרה, “אנשים עם נחישות” זה כינוי חדשני וגם נושא בתוכו אג’נדה ברורה וחיובית. הדגשת היכולות ולא המוגבלויות. הלכתי לברר מתי ואיך הוא נולד. אז ככה: באפריל 2017 שייח’ מוחמד בן ראשיד אל מכתום, שליט דובאי וסגן נשיא איחוד האמירויות, החליט לשנות את השם בחוק כחלק מהאסטרטגיה הלאומית שלו להעצמת אנשים עם מוגבלויות.
“נכות היא למעשה חוסר יכולת להתקדם להישגים”, הסביר השייח’. “ההישגים ש’אנשי הנחישות’ השיגו בתחומים שונים במהלך השנים האחרונות הם הוכחה לכך שנחישות ורצון עז יכולים לעשות את הבלתי אפשרי, ולעודד אנשים להתמודד עם אתגרים ונסיבות קשות תוך השגת יעדיהם”.
מאז ועד היום צצו בכל האזורים הציבוריים ברחבי איחוד האמירויות שלטים המתייחסים ל”אנשים עם נחישות”. מי שמגיע לבקר בנסיכות עשוי גם להיתקל במקומות המציעים “כניסה חופשית לאנשים נחושים”.
זה לא הדבר היחידי שהשייח’ מוחמד בן ראשיד עשה כדי לשנות את צורת החשיבה כלפי אנשים עם מוגבלויות ולשפר את איכות חייהם. באיחוד האמירויות יש נכון לדיווח הכי עדכני כ-16 אלף אנשים עם נחישות. 62% מהם הם בעלי אזרחות קבועה. במדינה יש 87 מרכזי שיקום שבהם מועסקים מעל 2,000 עובדים. עבור האנשים האלה בנה השייח’ תוכנית הכוללת שישה צעדים במטרה להביא לשוויון מלא.
עיינתי בה, והיא עשתה עליי רושם של תוכנית מקיפה ויסודית. גם כאן, בישראל, יש מה ללמוד משותפינו החדשים לשלום. ואלה הצעדים, בקצרה:
שיקום ובריאות – בניית מרכזי שיקום לפי הצורך, תקציבים לאבחונים ולמחקרים, רישום של כל אדם עם נחישות בלשכות הרווחה, הבאת אנשי מקצוע מנוסים ואיכותיים בכל תחום בכדי לשפר את הטיפול.
חינוך – אנשי חינוך לא מיועדים לסייע רק לילדים ואנשים עם נחישות, אלא גם להעלות מודעות בציבור הרחב, בקהילה ובבתי הספר.
עבודה – הקצאת כל המשאבים הדרושים להעסקת אנשים עם נחישות, מענקים מיוחדים למי שמעסיק אותם.
נגישות – גם של מבנים וגם של מידע.
עזרה למשפחה – סיוע להורים שמוצאים את עצמם מתרוצצים כל היום סביב הילד/הילדה וזקוקים למעטפת ולעזרה.
ספורט – להעלות מודעות לחשיבות של ספורט אצל אנשים עם נחישות ולעודד ספורט נכים.
*****************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
כשקראתי את זה עלו לי דמעות בעיניים. איזו השקעה, איזו אכפתיות, איזו דאגה. כמה זה מכבד אנשים עם מוגבלויות, סליחה, עם נחישות, וכמה זה יכול לתרום לשוויון. אז למה בעצם שלא נחוקק חוק כזה בישראל? בואו ננסה ללמוד משהו מחברינו בדובאי ונהפוך גם את ישראל למקום שבו בן אדם עם מוגבלות יידע שעם קצת נחישות השמיים בשבילו הם הגבול.
