הבחירות לכנסת ייערכו מחר בפעם הרביעית תוך שנתיים. בהחלט הישג מפוקפק לדמוקרטיה שלנו ולפוליטיקאים שלה. אני מקווה שתקום כאן סוף סוף ממשלה יציבה שתפעל למען כל האזרחים והתושבים, ושתדאג לפני הכל לאחד את כולנו שוב ביחד. הטיפול בשסעים העצומים בתוך החברה הישראלית הוא ללא ספק הנושא החשוב ביותר שעל סדר היום שלנו, ועל סדר יומה של הממשלה שתקום.
אבל אני בשלי. מה שחשוב לי להתמקד בו זה האנשים עם הצרכים המיוחדים. אנחנו, שמנסים להיות כמה שפחות מוגבלים. לרגע אדמיין לעצמי שאני השרה לענייני מוגבלות או לענייני צרכים מיוחדים, כמובן בהינתן שתקום ממשלה ושיהיה משרד כזה. לשרה הזו, כלומר לי, תהיה השפעה בכל תחומי החיים, בכל משרדי הממשלה, בנוגע להעצמת אנשים עם מוגבלויות. זה לא שהיום מתעלמים מאיתנו לחלוטין או לא עושים כלום בענייננו, אבל עד עכשיו עשו פחות ממה שצריך, וכשרה לענייני מוגבלות אני בהחלט ארחיב את הגישה ואזרז את היישום. קדימה לעבודה!
ובכן, הדבר הראשון שהייתי עושה הוא לקדם עד כמה שניתן תעסוקה של אנשים עם מוגבלות ושל אנשים ללא מוגבלות יחד באותו מקום עבודה. בעיניי, זו הדרך שבה אנשים עם צרכים מיוחדים ינצחו את הסטריאוטיפים בנוגע למוגבלות שלהם. זו הדרך להפיל את החומה בין שתי האוכלוסיות, ולהביא לאמפתיה ולהבנה האחד כלפי האחר, באשר הוא.
בעצם, זו השאיפה של כל אדם עם צרכים מיוחדים – לעבוד, לתרום לחברה ולתרום לעצמו. להיות חיוני בהתאם ליכולת שלו. להרגיש רגיל. לא שיעשו לנו טובה. להשקיע מחשבה אמיתית על מקום העבודה המתאים וליצור כמה שיותר כאלה. להפנות לנושא תקציבים ומחשבה יצירתית. יש המון מה לעשות, והעניין הזה הוא אולי הכי חשוב בהעצמת הקהילה שלנו. הנה אני, צעירה לא מדברת, אבל עובדת. כותבת טורים באתרי החדשות “מאקו”, “וואלה” ו”שווים”. האתרים הכי רגילים והכי שווים.
בתחום החינוך, הייתי נאבקת עד כמה שניתן למען תלמידים עם צרכים מיוחדים, כדי שיוכלו לתרום ולהיתרם על ידי מערכת החינוך. לפני הכל, אני אדאג שתיבחן יכולתם להשתלב במערכות החינוך הרגילות, גם בשבילם וגם בשביל ילדים ללא מוגבלות, שיוכלו להכיר אנשים עם צרכים מיוחדים, להבין ולהתרגל לכך שאנחנו חלק מהחברה הרגילה.
ככה הם יבינו איך אנחנו מתנהלים, לומדים, ומהן ההתאמות שצריך לעשות עבורנו. האם אנחנו צריכים עזרה בהבנה של מצבים חברתיים, או אולי סיוע בתקשורת. אני, למשל, צריכה משלבת על מנת שתכתוב ביחד איתי ותעזור לי לבטא את הצרכים ואת הרצונות שלי, שהם אולי הדברים החשובים ביותר בחייו של אדם – הביטוי העצמי.
מאז הגן, דרך בית הספר היסודי, חטיבת הביניים, התיכון, הבגרות ועכשיו האוניברסיטה – תמיד תמיד הייתי בכיתות רגילות בבתי ספר רגילים, עם בני מחזור ללא מוגבלויות, לפחות לא בולטות כשלי. מי שיכול, זה המסלול הנכון לו, לפני כל חלופה אחרת. והמסלול הזה ראוי להיות מטופח ומתוקצב, הרבה יותר מהנהוג היום. זו צריכה להיות הנורמה, לא ההישג החריג.
אם הייתי שרת החינוך (טוב, זה כבר שני תפקידים), הייתי דואגת שכל הילדים יקבלו חינוך הוגן, ושכולם יוכלו להתפתח באופן שוויוני עד כמה שניתן. אני מאמינה שכולם צריכים לקבל חינוך שווה. אני מאמינה שכולם יכולים ללמוד. אני רוצה להאמין שאם קיימת עבור מישהו האופציה ללמוד, אז הוא ילמד. אני לומדת ספרות באוניברסיטת תל אביב, ואני חושבת שזה תחום ממש מעניין. אני מרגישה שמתחשבים בי מאוד, ואני חושבת שצריך להתחשב בכולם. אני מאמינה בשוויון. צריך לתת לכולם את האופציה ללמוד. אני מאמינה שכולם יכולים.
אם הייתי שרת הרווחה (כבר שלושה תיקים), הייתי משנה את מדיניות המגורים עבור אנשים עם צרכים מיוחדים. לכולנו יש רצונות והעדפות, ואפילו אם יש לחלק מאיתנו מוגבלות קוגניטיבית, אני חושבת שצריך לאפשר לכולם, כל אחד לפי רצונו ויכולתו, ללמוד, לעבוד וגם לנסות לגור בקהילה. בתוכה, לא באזורי תעשייה או במרחבים פתוחים ורחוקים, ובמילים אחרות: כל מקום אחר שלא “יפריע” את מנוחת השכנים. לא רק בהוסטלים או בבתים לחיים, אלא גם בדירות ממש, בבית מגורים רגיל, עם שכנים ועם ועד בית. זה אתגר גדול, אבל כל כך מוצדק וחשוב. הייתי עושה הכל כדי לשנות את דפוסי החשיבה בנושא, לתקצבו ולהוכיח שתושבי הבית המשותף או השכונה ביישוב כפרי או עירוני רק ייצאו נשכרים מכך. שלא לדבר על האושר הגדול שלנו אם נשיג שוויון באפשרויות הדיור.
מרחב הכתיבה כאן לא גדול, אבל חשוב להזכיר בקצרה כמה עניינים נוספים. בתחום הביטחון הייתי מחפשת דרכים לשלב כמה שיותר צעירים עם מוגבלות בשירות צבאי או לאומי. את כל מי שעוסק בביטחון פנים, הייתי מעבירה השתלמויות ומנחה בהוראות מפורטות כיצד לאכוף את החוק בנסיבות בהן מעורבים אנשים עם צרכים מיוחדים, איך לזהות אותם, וכיצד לנהוג בהם בהבנה ולא באטימות.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
להבדיל, בתרבות ובספורט הייתי מקצה כרטיסים מוזלים או חופשיים לכל הפעילויות, ובמיוחד בפעילויות התרבות של גורמים מוסדיים ולאומיים. וכמובן שהייתי מוודאת שלא גורמים לאדם עם מוגבלות לעמוד זמן ממושך בתור כדי לקבל שירות שמגיע לו. ההנחיה כבר קיימת, אולם לא נאכפת בכל מקום ולא תמיד מתקבלת בהבנה.
בקיצור, נעשה עד כה לא מעט, אבל יש עוד רבות לעשות. הייתי שמחה להיות אחראית על כך. לפחות על המחשבה ועל ההחלטה, אם לא על הפיקוח ועל הביצוע, מה שקצת קשה לי יותר לעשות. אני מבקשת לאחל לכולם בחירות יעילות ושמחות, והלוואי שכולם יהיו בריאים. הבריאות תמיד הכי חשובה. מילה של לי.
