נושאים קשורים

עיריית פתח תקווה בנתה בניין חדש – ושכחה לשים מעלית

בבניין ניתנים שירותים לציבור, שבפועל לא נגישים לאנשים עם מוגבלויות. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות איימה בתביעה – והעירייה התחייבה לתקן את הליקוי

גם אם לעולם לא אחווה תשוקה במציאות, היא קיימת עבורי בספרים

הרומן "אהבות נכזבות" של מילן קונדרה גרם לי להרגיש דברים שלא הרגשתי מעולם – ואני מקווה מאוד שארגיש יום אחד בעתיד

“למה לילד שלי לא מגיע סל שילוב? כי רציתי שיהיה שף?”

תלמידים עם צרכים מיוחדים שלומדים בחינוך המקצועי לא מקבלים סל שילוב, ובמשרדי העבודה והחינוך מגלגלים אחריות זה על זה. "אלו שני משרדי ממשלה, למה הם לא יכולים פשוט להעביר את הכסף ביניהם?"

ילדים עם CP לא יצטרכו להגיע שוב ושוב לוועדות רפואיות

מדיניות חדשה של ביטוח לאומי צפויה להקל על אלפי ילדים עם שיתוק מוחין. מעתה יקבעו אחוזי נכות קבועים, והוועדה תתכנס רק פעמיים עד גיל 18 ושלושה חודשים



עם אוטיזם ודרגות על הכתפיים: המסע המרגש של חיילי “תתקדמו”

שלושה קצינים חדשים על הספקטרום עמדו השבוע על מגרש המסדרים בבה"ד 15. מי שהיה צריך הוכחה ש"גם הם יכולים" – קיבל אותה בענק. טור אישי מיוחד של אודי הלר
ראשיאנשים עם מוגבלויותאנשים עם מוגבלויות"האמנות משחררת אותי מהמחשבות הכפייתיות ונותנת לי חופש"

“האמנות משחררת אותי מהמחשבות הכפייתיות ונותנת לי חופש”

אמנון מדמוני, שמתמודד עם OCD, מצייר, מפסל ויוצר בפסיפס: "היצירה נותנת לי את מה שלא היה לי בתור ילד"

“מתעסק בציור כדי לחוות את הילד שבי”. אמנון מדמוני

היצירה היא פירוק על מנת לבנות, התפשטות על מנת להתרכז. את הצייר הסובל-מתמודד עםOCD אמנון מדמוני האמנות מרכזת כמו קסם. עושה סדר במחשבות שמתרוצצות ומתפוצצות לכל עבר, מייצרת היגיון בשיגעון.

אמנון, ספר קצת על עצמך

“אני אמנון מדמוני, בן 57, גר בהוסטל ‘אנוש’ בכפר סבא.  גדלתי בכפר סבא ואני ממתמודד עם OCD. זה התחיל אצלי בגיל 7, נבנה לאט לאט, החמיר ואז התפרץ. מה שהוסיף ל- OCD זה שגדלתי במשפחה לא מתפקדת ועברתי טראומה מאוד קשה בגיל 11. בגיל מאוד צעיר הפסקתי לסמוך על עצמי ועל ההיגיון שלי. בעצם הרגשתי שלא היה אף פעם היגיון. שאלתי תמיד אחרים, פחדתי שאטעה או שאפסיד משהו או שלא אצליח, עשיתי הכל מהר, מתוך חרדה שאני אשכח או שאטעה. הפסקתי לסמוך על שיקול הדעת שלי, על ההחלטות שלי. בעצם גם לא ממש הצלחתי להחליט”.

ואיך הגעת לציור?

“כאן נכנסה ההשפעה של ‘בית היוצר’ והעיסוק באמנות על חיי. האמנות עוזרת לי מאוד לחשוב אחרת. אני מתעסק בציור כדי לחוות את הילד שבי, את החוויה, הסקרנות, ההנאה, ההפתעה. הציור נותן לי חופש לנשמה, לבטא יצירתיות שבי, להרגיש הנאה אמיתית ולא מזויפת כמו שהרגשתי בעבר. האתר ‘פינות עיגול‘ נותן לי הזדמנות להציג את היצירות שלי ולהגדיל את כמות האנשים שיכולים לראות אותן. כשאני עוסק בפסיפס, למשל, זה עוזר לי להיות סבלן, לחשוב בהיגיון, לחשוב בכלל לפני פעולה, לתכנן, לדייק ולעשות דברים חדשים. בסדנת הזכוכית למדתי דברים חדשים: לעבוד ברצף, התמדה בעבודה, עבודה מאורגנת, שיטתית, לימוד עבודה בשלבים, וכל זה עזר לי לתרגל צעדים במחשבה שלי”.

מה אתה בעצם עושה ב”בית היוצר”?

“בבית היוצר אני לוקח חלק בכמה תפקידים חשובים. אני בצוות מכירות. זה תפקיד עם הרבה אחריות, שנותן לי להרגיש שייכות לאנשים, שייכות לעולם. בנוסף אני גם אחראי על תנור החימר. זה נתן לי חוויה טובה לראות יוצרים מרוצים, לתת להם שירות, לפרגן לעבודה שלהם. כשאני עובד בתנור, אני מצפה להפתעה. מרגיש כמו ילד. תפקיד הלישה נתן לי להרגיש את הידיים שלי, לחוות חוויה דרך הידיים, להרגיש, לעשות משהו שאני אוהב”.

צבעים מלאי חיים. ציור של מדמוני

מה קורה לך בגוף בזמן היצירה?

“מבחינתי, העיסוק באמנות חשוב בשביל לחשוב, להרגיש, לדבר, לחיות, לשמוע, לטעום, לראות. בעצם כל מה שאני עושה היום אלה הדברים הבסיסיים שלא קיבלתי מאז היותי ילד. אני מקבל וגם נותן לאחרים שנהנים לקנות את היצירות שלי. זה נותן לי תחושת ערך. אם לא הייתי ככה חסום נפשית, לא היה סיכוי שהייתי מגיע ליצירות שלי, עם הצבעים העזים. היצירה מאפשרת לחסימה להיפתח לאט לאט ולהיכנס למקומות חשוכים בנשמה. לצבוע, לצייר, לפסל, לעסוק בפסיפס, וגם לדבר על זה, כי זה משהו שנחסם. על ידי היצירה והשיתוף של היצירה אני פותח את החסימות.

“זה בעצם הקשר בין הקשיים הנפשיים שלי לבין האמנות: אני יוצר, חושב אמנות, לפעמים מצליח לוותר על הצורך לדייק ולחשוב יותר מידי, ולהיות יותר חופשי ולעבוד מהרגש. בנוסף, אני לומד לחשוב יותר מסודר ולהתמודד עם לחץ. לדוגמה, בסדנת פסיפס אני חושב היכן להדביק את החתיכה הבאה. זה נותן לי ללמוד להשתהות ולתת מקום וזמן למחשבות חדשות ויצירתיות. בגלל הקשיים הנפשיים שלי יש לי צורך חזק מידי לדייק בפרטים, ואם הם לא מדויקים יש לי מחשבות טורדניות שמקשות עליי. בעזרת האמנות אני לומד לשחרר שליטה, להתמודד עם המחשבות ולהיות יצירתי וחופשי. למדתי שזה בסדר להיות לא מדויק, שזה בסדר לטעות, ואם יש אי דיוקים – יש יופי וערך לאמנות. זו דרך להתמודד עם האי דיוקים בכל תחומי חיי”.

מי מסייע ותומך בך?

“צוות ‘בית היוצר’ והמורים בסדנאות עוזרים לי ומכוונים אותי לחשיבה עצמאית, לחשוב לבד איזו יצירה אני רוצה לעשות ולסמוך על עצמי. זה עוזר לי ליצור דברים שלא חשבתי פעם שאצליח ליצור. ב’בית היוצר’ אני מרגיש שייך. תחושת הערך העצמי שלי מתחזקת, ואני מרגיש שאני יכול ומסוגל. הצוות במקום נבון ומקצועי, ומאפשר לי בכל פעם לאתגר את עצמי עוד צעד אחד או שניים קדימה בכל מיני תחומים. כל הדברים האלה, וגם ההשתתפות בצוות המכירות ובמכירות עצמן והתפקידים השונים שאני לוקח על עצמי שם, עוזרים לי לשפר מיומנויות תקשורת עם אנשים, ללמוד איך לתת שירות, לעשות דברים בצורה אחראית וכמו שצריך. ככה אני משתפר ומתקדם במיומנויות חשובות שקשורות לתעסוקה ולעבודה.

“גם אתר ‘פינות עיגול’ מאוד עוזר לי. זו יוזמה נפלאה של בחור שלקח על עצמו לתת חשיפה למתמודדים יוצרים, וזה מאוד מיוחד בעיניי. זה אתר ייחודי, וכל ציור שם מיוחד במינו. האתר מושקע מאוד. מבחינתי, זה שבחרו את הציורים שלי זה בזכות זה שציירתי אותם מתוך רגש חופשי, וזה מראה שיוזם האתר מבין את הקשר בין המגבלה לבין היצירה. הצבעים העזים בהם אני משתמש מבטאים את העובדה שאני נחוש להרגיש טוב, שמח, יצירתי ואוהב. כל הרגשות שלא הצלחתי להרגיש בילדותי. הציורים הגדולים מראים שאני רוצה חופש, שהייתי רוצה לטייל על דפים כמה שיותר גדולים!”

פסיפס של מדמוני

אם לא היית מתמודד, היית מגיע לציור?

“אני חושב שגם אם לא הייתי מתמודד עם מגבלה נפשית, הייתי עוסק באמנות. כי זו הדרך של האדם לגלות על עצמו סודות. אולי במקביל הייתי עוסק במקצוע שקשור לכספים ולמספרים. העובדה שב’בית היוצר’ אני חלק מצוות המכירות, מעידה על כך”.

האם אפשר להתפרנס מאמנות?

“קשה להתפרנס מאמנות, רק מעטים מתפרנסים מכך .האמנות מבחינתי היא אמצעי לשיקום, לחיזוק מיומנויות תעסוקה, דרך להמשיך ולגלות על עצמי מחשבות חדשות, לאתגר את עצמי ובעיקר לתת ביטוי לרגש שבי”.

עוד בנושא:

האיש שרוצה להביא יצירות של אמנים עם מוגבלות לסלון שלכם

ילדית 1974. באה מהבטן אל הבטן דרך הבטן-והבטן כמו השמש שורפת ומרפאה. חולה כרונית באנורקסיה ובולמיה. עבדה במעריב לנוער, מקומונים, ידיעות אחרונות, מעריב וגלובס וחברת ענני תקשורת. הוציאה שלושה ספרים: "אכולות", "יותר מכל" ו"גירת הגמל".

כתבות אחרונות