סערת המשלבות: רגע לפני פתיחת שנת הלימודים, מחזיקת תיק החינוך המיוחד בעיריית ראשון לציון, ד”ר הדס (מלכה) הכהן, הטילה פצצה. “כל סייעת/משלבת”, כתבה הכהן בקבוצת הורים מיוחדים, “שתועסק במקביל על ידי ההורים – לא תעבוד בעירייה, ונעביר את פרטיה לשלטונות המס”.
מחזיקת תיק החינוך המיוחד בראשל”צ לא גילתה שום דבר חדש, היא רק הרימה מסך מעל תופעה שכל ההורים, וגם מערכת החינוך, מכירים מזה שנים. משלבת של תלמיד חינוך מיוחד המשולב בגן או בבית ספר רגיל מרוויחה בסביבות 30 שקלים לשעה. המעסיקה הישירה שלה היא הרשות המקומית שבה מתגורר הילד עם הצרכים המיוחדים, והיא נושאת ב-30% מעלות שכרה. 70% הנותרים מגיעים ממשרד החינוך.
בכל מקרה, השורה התחתונה היא שכר נמוך מאוד עבור עבודה קשה מאוד. משלבת צריכה לסייע לילד המשולב בכמה היבטים: היבט לימודי, התנהגותי, ולא פחות חשוב – חברתי. כשמדובר בילדים עם צרכים מיוחדים, חלקם עם בעיות תקשורת (אוטיזם בעיקר), חלקם עם קשיי התנהגות, חלקם עם בעיות לימודיות – האתגר הוא גדול. אם לוקחים בחשבון שכל האתגרים הללו מתרחשים בסביבה של ילדים “רגילים”, אז מבינים שהאתגר גדול הרבה יותר.
המשימות המורכבות הללו לא תואמות את תנאי הקבלה הנמוכים שמציבים במשרד החינוך וברשויות המקומיות למשרת משלבת, ו”בראשם” 12 שנות לימוד. רבים זוכרים את האמירה של מיכל מנקס, סמנכ”לית חינוך וחברה במרכז השלטון המקומי (שפורסמה כאן באתר ”שווים”) במהלך דיון בוועדת החינוך בכנסת. “תפקידה של הסייעת מתחיל ונגמר בדרישות התפקיד”, אמרה אז מנקס. “הכישורים לסייעת הם 12 שנות לימוד. הסייעת לא הוכשרה לא ללמד ולא להורות ולא לטפל, להבדיל מאנשים אחרים שמסייעים לתלמיד וזהו תפקידם. בנוגע לתיווך למידה, הסייעת מקבלת הנחיות מהמורה ועובדת ברמה הפרטנית או בכיתה הגדולה”.
האמירה הזו, שמגיעה מהפונקציה הבכירה ביותר בתחום החינוך ברשויות המקומיות, מלמדת רבות על היחס במערכת כלפי תפקיד המשלבת. גם ההורים של ילדי החינוך המיוחד מכירים היטב את הגישה של הרשויות ומשרד החינוך לנושא. “אם המערכת מציבה רף כל כך נמוך לגיוס משלבות, משלמת להן 30 שקל לשעה, ועוד מזלזלת בתפקיד שהן מבצעות – מה הפלא שתחום השילוב נראה כמו שהוא נראה”, אומרת לנו אמא לתלמיד עם מוגבלות מאזור המרכז.
ההורים נותרו עם שתי ברירות קשות
לדבריה, במצב הזה להורים יש שתי ברירות קשות: או לקחת משלבת שהעירייה גייסה, בדרך כלל בלי שום רקע מקצועי רלוונטי וללא ניסיון בעבודה עם ילדים עם מוגבלות, ולשלם מחיר בדמות שילוב ברמה נמוכה, אי הצלחה של הילד לימודית וחברתית, ותסכולים רבים שנלווים לכך; או להכניס את היד לכיס, לשלם למשלבת משכילה, מקצועית ובעלת ניסיון עוד כמה עשרות שקלים לשעה, ולהגדיל משמעותית את הסיכוי של הילד להצליח.
לאפשרות השנייה, כמובן, יש מחיר כלכלי כבד, לפעמים של אלפי שקלים לחודש למשפחה, אבל יש הורים שאומרים שהם מוכנים לוותר על דברים רבים בחיים למען עתיד הילד שלהם. ויש עוד בעיה: כדי לשלם למשלבת בלי שהעירייה תדע על כך (מכיוון שזה אסור), ההורים נאלצים לעבור על החוק ולהעביר לה את התשלום מבלי לדווח לרשויות המס. לכן, גם איימה הכהן שסייעת שתיתפס – פרטיה יועברו לרשויות המס.
בעקבות “הפצצה” של הכהן פנינו אליה בבקשה להתראיין, והיא הסכימה. “מדובר פה בהעסקה כפויה של סייעות”, ניסתה להסביר ל”שווים” את הצעד שלה, “יש פה עבירה על החוק ואי שוויון בין סייעות לבין הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. בעצם סוחטים כאן את ההורים, ואני לא אסכים לכך. אני לא מדברת באוויר. ביצעתי בדיקה מעמיקה וראיתי שבערים מבוססות התופעה מתרחשת הרבה יותר מאשר בערים במצב סוציו-אקונומי נמוך יותר. לכן, צריך לגדוע מהשורש את התופעה הזאת שנמשכת כבר שנים”.
גם היא מתארת מצב שבו התופעה מוכרת לכולם, ואיש לא עושה דבר. “כולם יודעים ושותקים”, היא אומרת, “כולל האנשים במשרד החינוך ובשלטון המקומי. אבל אני לא שותקת יותר. חטפתי הרבה ביקורות ברגע שיצאתי עם המהלך הזה, אבל כל זה לא מעניין אותי. מעמידים כאן הורים במצב בלתי אפשרי – לבחור בין הקידום של הילד שלהם על ידי תשלומים נוספים שמסתכמים באלפי שקלים לחודש, לבין בעיות כלכליות שנוצרות להם מזה. מבצעים כאן סחיטה לא חוקית של ההורים, ואני לא אתן לזה יד”.
אבל איזו ברירה יש להורים? המערכת לא מוכנה להכשיר וגם לא לשלם למשלבות שיוכלו באמת לעזור לילדים
הכהן: “בשביל זה העברתי מכתב לשרת החינוך יפעת שאשא ביטון וכתבתי לה שחייבים להסדיר את מקצוע המשלבות והסייעות ולהפוך אותו למקצוע עם הכשרה, להצמיד את שכרן לשכר המורים ולהסדיר את הקשר בין הסייעות למורים וההורים”.
היא משוכנעת שרשויות נוספות יילכו בעקבותיה. לשם כך הקימה את “פורום המטות המשולבים”, שמאגד בתוכו חברי מועצה ופעילים חברתיים רבים שמעוניינים לשנות את המצב בתחום. “אני מזמינה הורים לדווח על משלבות שדורשות תוספת תשלום”, היא אומרת. “במקביל, הממשלה חייבת לתת פתרון ראוי לנושא ולא להפיל הכל על הרשויות. הם דרשו מאיתנו שנשלם חלק מהשכר של הסייעות – כ-30% – ובכך יצרו במו ידיהם אי שוויון בין רשויות שיש להן לאלה שפחות. הם יוצרים אי שוויון תעסוקתי וחברתי. משרד החינוך צריך לקחת את האחריות על הסייעות והמשלבות, אבל זה לא מה שקורה בשטח”.
גם אם הכוונה של הכהן חיובית – להסדיר את מקצוע המשלבות – בינתיים, עד שהמערכת תתעשת, אם בכלל תתעשת, הצעד שלה עשוי לגרום לפגיעה ניכרת בילדים המשולבים, ועל הדרך להפוך את ההורים שלהם לעבריינים. לדבריה, במשרד החינוך יש קשב לטענות שלה, אך כששאלנו אותה מדוע עיריית ראשון לציון, שהיא עירייה אמידה לכל הדעות, לא מכשירה בעצמה את המשלבות ומעלה להן שכר, לא קיבלנו תשובה.
אמא: “אם לא נשלם, מי שייפגע בסוף זה הילד”
הלכנו לשוחח עם הורים לילדים משולבים. בשיחות הם מתארים מצב שבו המערכת מתנערת מאחריותה להצלחת השילוב של הילד ומפילה על המשפחות את כל הנטל. הרבה הורים חששו לדבר. אלה שכן (ללא שמותיהם) סיפרו על מסע מפרך, לפעמים כל שנה, למציאת משלבת לילדיהם. “זה לוקח מספר חודשים טובים”, אומרת אמא מהצפון, “וכולל ראיונות ופרסומים ברשתות החברתיות. אנחנו יודעים טוב מאוד שאם לא נשלם למשלבת תוספת של עוד עשרות שקלים לשעה, מי שייפגע בסוף זה הילד. פשוט לא תהיה לו משלבת איכותית”.
אם ממרכז הארץ סיפרה כי “מי שאין לו כסף תלוי בחסדי העירייה, שתמצא לילד שלו משלבת/סייעת ‘נורמלית’. יש סייעות שמגיעות עם שליחות לעבודה, אבל בדרך כלל רובן נחשבות כבייביסיטר. הן יושבות על הכיסא ליד הילד בכיתה ולא עושות שום דבר. כשפונים לעירייה ומתלוננים, אומרים לנו שעדיף לנו למצוא לבד והם ינסו לעזור. שוב, כל האחריות נופלת עלינו. חייבים לשפר את השכר של הסייעות והמשלבות כדי שהאנשים האיכותיים יגיעו למקצוע הזה, כי ב-30 שקלים אין הרבה שרוצות לעבוד, ואני יכולה להבין אותן. אנחנו לא מוכנים שכל אחת תטפל בילדים שלנו, ולכן אנחנו משלימים להן שכר כדי שנוכל לדבר איתן ולהבין מה קורה עם הילד”.
אם נוספת טענה שהמערכת לא באמת רוצה להכיל את הילדים עם הצרכים המיוחדים, והכל רק למראית עין. “אין ספק שהמצב הנוכחי הוא לא בריא מכיוון שהורים עוברים על החוק והופכים לעבריינים, כמו גם המשלבות, כדי לקדם את ילדיהם”, היא אומרת. “יש חוסר ענק בתחום, והמלחמה על כל משלבת עולה מדי שנה שלב כי משלבת איכותית רוצה תשלום גבוה, והכל, מה לעשות, על חשבון ההורים. הרשויות המקומיות ומשרד החינוך חייבים לקחת אחריות על הילדים שלנו, כי הם גורמים לנו לעבור על החוק בלית ברירה. במשך שנים עושקים אותנו, ומצד שני אף אחד לא מציע פתרון. אף אחד לא רוצה לקחת אחריות ולהפוך את מקצוע המשלבת למקצוע ראוי עם שכר ראוי כדי שיגיעו האיכותיות ביותר ולא – בלי לפגוע באף אחד – אלו שאין להן ברירה”.
משלבת: “לא רואה הורה שירצה להלשין”
גם משלבות חששו להתראיין לכתבה. מי שבכל זאת הסכימו סיפרו כי הן למדו במשך שנים, הוציאו תארים אקדמיים, ושהן גם מתמקצעות על חשבון הזמן הפנוי שלהן בשלל תחומי הלימוד של החינוך המיוחד, כולל קורסים באוטיזם, עיכוב התפתחותי, שיתוק מוחין ועוד, וכל זאת בשביל 30 שקלים לשעה. “הלוואי שהייתי יכולה להתקיים מ-30 שקלים לשעה במדינת ישראל”, אומרת לנו משלבת מהדרום, “אבל זה כמובן לא המצב. הגיע הזמן שיעריכו את העבודה הקשה שאנחנו עושות ויעלו לנו את השכר. לצערנו הרב, אנחנו נאלצות להשלים שכר ולעבור על החוק כדי לחיות. גם לנו יש ילדים, משפחה וצרכים, ומשכר כזה פשוט אי אפשר להתקיים. אנחנו מבינות את ההורים, אך הם צריכים להבין אותנו. רבים מההורים מבינים, יש כאלה שפחות. למרות האיומים, אני לא רואה הורה שירצה לקלקל את ההתקדמות של הילד שלו ו’ילשין’ על המשלבת כי היא לוקחת כפול. אם זה אכן יקרה, מי שייפגע מכך זה רק ההורים, והמשלבות הטובות פשוט לא יהיו כאן”.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
ההורים נוהגים לומר, בהומור שחור, שכדי להיות משלבת בישראל צריך 12 שנות לימוד ודופק. לא כישורים מיוחדים, לא קורסים, לא ידע. בנוסף, הם מדברים על תופעה של ניצול המשלבות/סייעות על ידי הרשויות המקומיות. “ברגע שסייעת מגיעה דרך העירייה, פעמים רבות בתי הספר, המורים והסביבה מתייחסים אליה כאילו היא שייכת להם ולא לילד”, מספר לנו אבא מהמרכז. “למשל, מבקשים מהן לסייע לילדים אחרים בכיתה על חשבון הילד שזקוק לכך; מורים נותנים להן הוראה לא לדווח להורים דבר על תפקודו של הילד שעבורו הן עובדות; עושים הפרד ומשול בין המשלבת לבין ההורים. כל הדברים האלה פוגעים בסופו של דבר בילד ובהתקדמות שלו.
“בסוף”, ממשיך האב, “משלבת טובה צריכה להיות בעלת כושר ביטוי גבוה, לב רחב, הבנה, הקשבה, משכילה ולמדנית כדי שהיא תשתפר כל הזמן ותשפר את הילד המשולב. כדי להגיע לתוצאות גבוהות של שילוב, ילד צריך שיהיה שיתוף פעולה מלא עם ההורים ועם המערכת. כמובן שגם סוגיית השכר היא חשובה, וראוי שהמשלבות ישתכרו שכר גבוה יותר כדי שיוכלו להתפנות למשימה האמיתית שלשמה הועסקו – לשלב”.
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: “משרד החינוך רואה בהכלה ובהשתלבות של תלמידים עם צרכים מיוחדים ערך עליון, שיש בו כדי להעניק הזדמנות שווה לכל תלמידה ותלמיד להתפתח, להצליח ולהשתלב בחברה באופן הראוי והטוב ביותר. חל איסור מוחלט על העסקת סייעות באופן פרטי. הסייעות מועסקות על ידי הרשות המקומית ולא על ידי ההורים, והאחריות על גיוס הסייעות היא של הרשות המקומית. יחד עם זאת, ניתנת להורים האפשרות להיות שותפים לבחירת הסייעות, כיוון שהם מכירים את צורכי הילד טוב יותר מכולם”.
עוד בנושא:
ההדחה המפתיעה של חברת המועצה שהציתה את “סערת המשלבות”
