שושנה אלקבץ (67) מירושלים, קלדנית עם לקות ראייה שעובדת בבית המשפט העליון, חיכתה כל חייה לממש את חלום הילדות שלה להפוך לצלמת. לפני כמה ימים החלום הזה התגשם, עם פתיחת תערוכה חדשה וייחודית המבוססת על עבודותיהם של שבעה צלמים כבדי ראייה, ובהם אלקבץ.
כל שבעת המשתתפים הם בוגרי קורס צילום מיוחד של האמנית רויטל כהן. התערוכה, הנושאת את השם “בעיני” מוצגת בבניין שערי העיר (קומה 2) ברחוב יפו 216 בירושלים. הקהל מוזמן לבקר מדי יום החל מהשעה 17:30, והתערוכה תהיה פתוחה עד ה-7 בנובמבר.
עבודות הצילום של בוגרי הקורס פותחות צוהר לזווית ראייה שונה ומעניינת של העולם. הצילומים, שנעשו מבעד למצלמות הטלפונים הסלולריים שלהם, נוצרו בסיוע ובליווי צמוד של אורטל מכלוף, עובדת סוציאלית ממרש״ל – מרכז רב שירותים לעיוור – המופעל על ידי אגף הרווחה בעיריית ירושלים. המרכז מקיים מערך של שירותי שיקום רגשיים, שיקומיים וחברתיים לעיוורים ולקויי ראייה בעיר.
״כמו אדם שרוכב על אופניים ומישהו מלפניו מראה לו את הדרך״
התמונה של גלגל השיניים שצילמה אלקבץ ומתנוססת בתערוכה מעוררת בה גאווה גדולה, בעיקר לנוכח סיפור חייה. ״מצב הראייה שלי הוא כזה שמחוץ לבית אני במצב של כמעט עיוורון״, היא מסבירה לאתר “שווים”. ״בצל המצב מעט יותר טוב ובתוך מבנים אני מסתדרת״. אלקבץ נולדה לבקנית והתחילה ללמוד בבית ספר רק בגיל 12, משום שהמחלה לא זכתה להכרה בזמנו. כך נמנעה ממנה האפשרות לממש את התשוקה לצילום בגיל צעיר.
מה היופי בצילום על ידי אדם עיוור?
“זה קצת כמו משחק שבו אני כאילו רואה. אני מצלמת ואז בעזרת הזום מגדילה את התוצאה ומבחינה בכל הפרטים שאני לא יכולה להבחין בהם בצורה טבעית. היכולות הטכנולוגיות המתקדמות של הטלפון מאפשרות לי ליהנות מהחוויה כמו אדם רואה״.
מה את רואה למשל?
“טיילנו בגשם, בשמש, בתוך הבניין. המורה לימדה אותנו לצלם קטעי מציאות בצורה יותר חדה, ואני מרגישה שאני יכולה לצלם כאדם רגיל עם ההנחיות שקיבלתי”.
איך נראה העולם דרך עיניים של כבדת ראייה?
“בשגרה אני רואה מטושטש. ברגע שאני מצלמת ומצליחה להבחין בפרטים, אני מצליחה להשתפר עוד ועוד, עד שאני מגיעה ליעד שהצבתי לעצמי. זה קשה, אבל גם כיף. כמו אדם שרוכב על אופניים כשמישהו לפניו מראה לו את הדרך”.
מה מעניין אותך במיוחד לצלם?
“אני אמא לשני ילדים: אחד עוסק בהנדסאות נוי והשני בעיצוב פרחים לאירועים. אני עצמי מתעניינת בנגרות ובניתי את רוב הרהיטים בבית שלי. אלה הדברים שאני מתמקדת בהם: העץ שמייצג צמיחה ושורשיות, הענפים שמייצגים את המשפחה שלי, הפריחה שהיא העיסוק של שני הבנים שלי. תהליך היצירה הזה משתלב כאשר התמונות מציגות את השלבים השונים שעוברים על העץ עד שהוא הופך לרהיט.
“המגע והרגשת החומר בנגרות מאפשרים לי לא לחוש במגבלות הראייה”, היא ממשיכה. “לכן, היה הכי נכון עבורי לצלם ולהציג בתערוכה את חומרי היצירה שלי מזווית הראייה שלי – אדם מוגבל אבל גם יוצר ומניב״.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
