המצב העגום בתחום הטיפולים הפרא רפואיים בחינוך המיוחד מקבל עכשיו אישוש במספרים: דוח של משרד ראש הממשלה ומשרדי הבריאות, החינוך והרווחה על פערי כוח אדם במקצועות הבריאות שפורסם לאחרונה מצביע על מחסור של מאות מטפלים ומטפלות במערכת.
לפי הדוח, הסקר האחרון שביצע משרד החינוך ב-2019 הצביע על מחסור של 204 מרפאים בעיסוק, 226 קלינאי תקשורת ו-77 פיזיותרפיסטים בחינוך המיוחד נכון לאותה שנה. כותבי הדוח התייחסו לעובדים במשרה מלאה לפי מודל של 40 שעות שבועיות, אך מכיוון שהמטפלים והמטפלות עובדים בממוצע בהיקף משרה חלקי של כ-22-24 שעות שבועיות, ניתן להבין כי המחסור למעשה כפול.
ב-2020, שנת הלימודים הקודמת, ניבאו כותבי הדוח שהמצב יחמיר, והתחזיות שהציגו תואמות את העדויות העגומות שהגיעו מהשטח: מחסור של 467 מרפאים בעיסוק, 402 קלינאי תקשורת ו-132 פיזיותרפיסטים במשרות מלאות.
אם מערכת החינוך לא תמצא פתרון מהיר, מזהיר הדוח, בשנת 2025 יהיה מחסור של 594 מרפאים בעיסוק, 527 קלינאים ו-166 פיזיותרפיסטים בחינוך המיוחד. אם מכפילים את הנתונים לנוכח חלקיות המשרות בתחום, הגירעון צפוי לעמוד על אלפי מטפלים. במשרד החינוך מודעים היטב למצוקת כוח האדם הטיפולי, אבל בינתיים פתרונות אין.
“אין כמעט טיפולים בבית הספר”
מאז פתיחת שנת הלימודים הנוכחית הגיעו למערכת “שווים” פניות רבות של הורים מתוסכלים שמספרים כי ילדיהם, הן בגנים והן בבתי הספר, לא מקבלים את שעות הטיפול המגיעות להם כחוק. אחת מהפונות היא אמא ממרכז הארץ לילד בן 7 עם אוטיזם שלומד בכיתת תקשורת. “הוא כמעט לא מקבל טיפולים בבית הספר”, היא מספרת, “ואותו דבר חברים שלו. את הטיפולים החסרים אנחנו לא יכולים לקבל בקופת החולים כי אין זכאות למי שכבר אמור לקבל את הטיפולים במערכת החינוך. אבל בפועל הוא לא מקבל, ואנחנו יוצאים קירחים מכאן ומכאן. זה פשוט אבסורד”.
“הילד שלי מקבל שעה אחת בלבד בשבוע של קלינאית תקשורת במקום כשלוש שעות כפי שהוא צריך לקבל”, מספרת ל”שווים” אם אחרת מהמרכז. “לצערנו אנחנו הולכים בעל כורחנו למטפלים פרטיים שעולים המון כסף, וגם שם יש רשימות המתנה ארוכות מאוד. אני מבינה שהמטפלות עובדות קשה, אבל אני חושבת שהן גם מנצלות את חוסר המענה של משרד החינוך כדי להרוויח יותר. לשלם 300-400 שקלים לטיפול עבור הילדים שלנו זה מוגזם בעיניי”.
לדבריה, ההורים בבית הספר של בנה ניסו לדחוף למציאת פתרונות, אבל לשווא. “פנינו להנהלה”, היא אומרת, “משם העבירו אותנו למתי”א, ומשם למשרד החינוך, ושם אמרו לנו שיש מחסור במטפלים ואין מה לעשות. אז מה עכשיו? הילדים שלנו לא יקבלו טיפול כמו שצריך? שוב חוזר המצב הזה – ילדים להורים עם כסף יתקדמו, וילדים להורים שאין להם יישארו מאחור”.
המחסור במטפלים חורג מגבולות מערכת החינוך. דוח פערי כוח האדם העריך כי ב-2020 יהיה מחסור של אלפי מטפלים פרא רפואיים בכלל המערכות – הבריאות, החינוך והרווחה. המצב בשטח מספר סיפור דומה. ילדים והורים ממתינים חצי שנה ויותר לטיפולים בהתפתחות הילד, וכדי לא לעכב טיפולים חיוניים רצים לחפש מטפלים פרטיים, אותם הם מממנים מכיסם הפרטי. המצב החמיר לפני כשנה, כאשר נכנסה לתוקף הרפורמה בהתפתחות הילד, שמקשה מאוד על ההורים לקבל החזרים כספיים על טיפולים פרטיים. נכון להיום ניתן לדרוש החזרים רק אם הילד לא קיבל תור במשך 4-5 חודשים, וגם זה נתון לשיקול דעתה של קופת החולים.
למה יש מחסור כזה
ישנו פער עצום בין השכר שמקבלים המטפלים במשרד החינוך לבין השכר בקליניקות הפרטיות, במיוחד אצל קלינאי תקשורת. משרה מלאה במשרד החינוך תעניק לקלינאית שזה עתה סיימה לימודים של 3.5 שנים שכר של בין 5,300 ל-6,000 שקלים בלבד. לכל אחת, ובוודאי למי שיש משפחה, מדובר בשכר שלא מאפשר לגמור את החודש. לכן, מרבית הקלינאיות מועסקות על ידי משרד החינוך בחצאי ואף שליש משרה (לפי הדוח), ובזמן שנותר הן פונות לעבודה בקליניקות הפרטיות ומשלימות שכר לרמה של 8,000-10,000 שקלים בחודש.
מצד אחד, הקלינאיות הצעירות זקוקות לניסיון המקצועי שמשרד החינוך מעניק, גם לצורך העבודות הפרטיות. מצד שני, נושא השכר מהווה חסם כניסה דרמטי למערכת. “במקרה הטוב אנחנו מרוויחות 6,000 שקלים בלי שום מענקים והטבות”, מסבירה קלינאית ל”שווים”. “העבודה במשרד החינוך היא סזיפית וקשה. היא דורשת המון ישיבות צוות והכנה מראש. מי שלא יודע, להכין לוח תקשורת לילד זה ים עבודה, והרבה פעמים זה בא על חשבון זמנך הפרטי.
“אנחנו עושות הכל”, היא ממשיכה, “נפגשות עם ההורים לפעמים אחרי שעות הלימודים, נוסעות על חשבוננו, ובעיקר המון שעות אנחנו ‘בעבודה’ ללא תשלום כלל. צריך להבין, משרה מלאה במשרד החינוך זה אומר להיות אחראית על 30 ילדים בערך. יש טיפולים, יש ישיבות צוות ארוכות, ואת כל זה תכפילו ב-30. זה מסביר למה לא אנחנו לא ששות לעבוד במשרד החינוך, בייחוד הדור החדש של הקלינאיות. גם כשאנחנו לוקחות רק שליש או חצי משרה, עדיין העבודה קשה ותובענית. יש עלינו עומס מטורף”.
לא שורדות את החודש
לפחות בעיניים של המטפלים, בסוף השכר הוא נקודת הכאב המרכזית. “למרות כל העומס, אם השכר במשרד החינוך היה נורמלי, הרבה יותר אנשי מקצוע היו מגיעים למערכת וגם נשארים בה”, אומרת לנו קלינאית נוספת. “השכר שלנו הוא מביש. בייביסיטר מרוויחה היום יותר מאיתנו. אין לנו ברירה אלא לעשות לביתנו, כי אחרת אנחנו לא שורדות את החודש. אולי בעוד כמה שנים יהיה משתלם לעבוד במשרה מלאה במשרד החינוך, כי ככל שהשנים עוברות הוותק עולה, וכך הדרגות והשכר. אבל כרגע זו בכלל לא אופציה. יש קלינאיות מצוינות עם ניסיון שרוצות להגיע למשרד החינוך אחרי שהיו שנים רבות במערכות ציבוריות או פרטיות, אבל הן צריכות להתחיל הכל מאפס עם שכר זעום. אז איך אפשר להביא ככה את הטובות ביותר למערכת?”
השכר של עובדים פרא רפואיים במשרד החינוך מוצמד לשכר של גננות שילוב. לדברי המטפלים, כאן מתחיל העיוות שמושך את המשכורות כלפי מטה. “לא הגיוני שישוו אותנו אליהן, עם כל הכבוד לעבודתן הברוכה”, אומרת אותה קלינאית. “אנחנו ממש לא אותו דבר. הצרכים והדרישות הם שונים בתכלית. אנחנו עובדות יותר שעות, גם במוסדות החינוך וגם בבית, ומרוויחות כמוהן.
“אם אנחנו מפצלות את המשרה”, היא מוסיפה, “אנחנו מרוויחות פחות מ-3,000 שקלים. היום זה אפילו לא שכר דירה. צריך בדחיפות להעלות את השכר ולהוריד את העומס הגדול שיש על המטפלים במשרד החינוך. במידה שזה לא יקרה – אנחנו נמשיך לעבוד בפרטי, כי פשוט אי אפשר להתקיים אחרת. אי אפשר לדרוש ולדרוש מאיתנו, ומצד שני לא לשלם. נכון, זאת עבודה חשובה ומלאת סיפוק, אבל עם סיפוק לא הולכים למכולת”.
לפי הדוח, אחת הסיבות למחסור בכוח אדם במקצועות הפרא רפואיים היא שאין מספיק הכשרות למקצועות אלה באוניברסיטאות ובמכללות. הקלינאיות שאיתן שוחחנו לא חושבות שזו הבעיה המרכזית. “קראנו את הדוח, ולמען האמת אנחנו לא יודעות אם יש מחסור כפי שמתארים שם”, הן אומרות. “אבל בכל מקרה זה מחסור לא כזה גדול כמו שהם טוענים. כל שנה יוצאות מאות בוגרות לשוק העבודה, שלא מגיעות למשרד החינוך, וזה חבל. בסוף זה רק בגלל התנאים ההתחלתיים והשכר הנמוך. אנחנו טועמות מהמגזר הציבורי לתקופה קצרה, מבינות שזה לא עסק ועוברות לשוק הפרטי. שם מעריכים אותנו יותר ומתגמלים אותנו כמו שצריך. אומרים לנו כל הזמן שאנחנו חשובות? אז אם אנחנו חשובות, שהמדינה תיתן לנו את ההרגשה הזאת לא רק בשבחים ובדיבורים, אלא גם בכיס”.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
מה עושים?
בימים אלה יושבים כלל הגורמים שהשתתפו בכתיבת הדוח לכתוב דוח המשך, שבו ימליצו על צעדים לצמצום הפערים בכוח האדם במקצועות הפרא רפואיים. אחד מהכיוונים הנשקלים הוא למצוא דרך להגדיל את אחוזי המשרה של המטפלים במשרד החינוך, אך ללא העלאה של השכר זו תהיה כנראה משימה בלתי אפשרית.
עוד שוקלים מחברי הדוח להוריד את דרישות הפסיכומטרי וציוני הבגרות לצורך הגדלת מספר הסטודנטים במקצועות אלה. לצעד הזה יש התנגדות חריפה בקרב קלינאיות התקשורת: “אם יורידו את תנאי הקבלה יוזילו את המקצוע ויפגעו בעתיד הילדים. עבדנו ולמדנו קשה במהלך השנים האלה. אנחנו רוצים את הטובים והטובות ביותר שיטפלו בילדי העתיד של מדינת ישראל, ולכן הסינון כל כך חשוב”.
גם במשרד החינוך מנסים לגבש בימים אלה המלצות במטרה לצמצם פערים בין המטפלים בשוק הפרטי למטפלים במערכת החינוך.
