נדיר מאוד לשמוע שופט מדבר על חייו הפרטיים, על אחת כמה וכמה על ההתמודדויות הנפשיות שלו. על הרקע הזה, החלטתו של טים פול, שופט בית המשפט העליון במחוז יולו בצפון קליפורניה, לשבור את קשר השתיקה הזה, כל כך לא מובנת מאליה.
פול, בן 61, הוא בעל תואר במשפטים מאוניברסיטת קליפורניה-דייוויס. הוא היה בן 35 כאשר מונה לשופט עירוני, ושלוש שנים לאחר מכן הפך לשופט בית המשפט העליון במחוז יולו. ב-2008 התמודד לראשונה על המשרה נגד מועמד אחר, ושם חווה את התקף החרדה הראשון בחייו.
בשנה שעברה הוא הוציא ספר בשם ” Running for Judge”, שבו פירט את מאבקו ארוך השנים עם חרדה ודיכאון. את הספר, הסביר פול, הוא כתב כדי להראות שהתמודדות עם מחלות נפשיות לא פוסלת אנשים מקריירה משמעותית, גם לא במקומות עבודה שכרוכים בהתמודדות עם הרבה לחץ, כמו בתי משפט. לאחרונה הוא שוחח עם אתר “KHN”, ואנחנו מביאים כאן את עיקרי הראיון איתו.
ספר מתי הקשיים התחילו
“סיימתי ישיבה כשופט צעיר, הגעתי למכונית שלי והתנעתי את המנוע. פתאום הכתף והזרוע השמאלית שלי הרגישו קהות. המחשבה הראשונה שלי הייתה שאני מקבל התקף לב, והמחשבה השנייה הייתה שזה שבץ. אבל אז התחושה חזרה. הלכתי לרופא, והוא אמר שזה מלחץ. שאלתי ‘למה אתה מתכוון בלחץ?’ והוא אמר ‘אתה לא מבין את זה. העבודה שלך היא ברמת לחץ כזו שרוב האנשים לא מתמודדים איתה, ואתה לא מזהה אותה כי אתה מתמודד איתה כבר כמה שנים'”.
השיחה עם הרופא הייתה לפני יותר מ-20 שנה
“האירוע הזה חזר אליי כשקיבלתי סוף סוף אבחנה רפואית לגבי המחלות הנפשיות ב-2008, לאחר שעורך דין החליט לרוץ נגדי למשרת השיפוט. הלחץ הגיע מיד לא ל-10 אלא ל-11. זה הגיע למקום שבו הייתי מתעורר בחצות ואז נשאר ער ללילה, מרגיש המום, מרגיש קצת דיכאון, מרגיש קצת חרדה”.
הלחץ נבע ממסע הפרסום שנדרש ממך?
“בדיוק. חלק מהשופטים כנראה משגשגים אם יאתגרו אותם, ואני שמח בשבילם. אני מדבר בקביעות בציבור, אבל לעשות את זה כשניסיתי לשמור על העבודה שלי היה חדש לגמרי בשבילי. האבחנה של הרופאים הייתה הפרעת חרדה כללית, עם אפיזודות של דיכאון. מצאנו איזו תרופה שעבדה בשבילי, וזה חשוב, כי יש הרבה תרופות בחוץ. מציאת התרופה הנכונה והמינון הנכון היא המפתח”.
בסופו של דבר זכית בבחירות ההן
“אפילו בקלות. יום אחרי הבחירות ישנתי כמו תינוק, והתעוררתי למחרת בבוקר בלי שום חרדה. אבל היו לי אפיזודות חוזרות של חרדה מאז, בעיקר כאלה שקשורות לבריאות של אבא שלי. כשאני חושב על זה, גם בתקופת הלימודים שלי בקולג’ חטפתי התקף פאניקה. זה היה במהלך בחינת גמר באלגברה”.
אביך נפטר בשנת 2019, ואז בשנת 2020 פגעה מגיפת הקורונה
“ולחץ של מגיפה הוא אמיתי. יש לנו חוקי מגיפה, ותפקידי לאכוף אותם באולם בית המשפט שלי. כל בוקר אני מזכיר לאנשים איך ללבוש מסיכה כמו שצריך, ואני עורך הופעות מרחוק או הופעות בבית המשפט. רמת תשומת הלב שאני צריך לתת לדברים שאנשים יגידו שהם בדרך כלל לא חלק מתפקידו של שופט, היא מאוד גבוהה”.
למה החלטת לפרסם את הסיפור שלך ברבים?
“הסטטיסטיקה הנפוצה היא ש-20% עד 25% מהאוכלוסייה שלנו סובלים מחרדה או מדיכאון או משניהם. יש קצת יותר מ-1,700 שופטים על הספסל בקליפורניה. מה שזה אומר, סטטיסטית, הוא של-400 מהם יש חרדה או דיכאון או שניהם. חשבתי שמישהו צריך לדבר על זה באופן כזה שיתחיל להסיר את הסטיגמה. שזה חלק מהיותנו חלק מהתרבות שלנו, שחרדה ודיכאון הם בעיות רפואיות אמיתיות. אנשים בכל המקצועות מתמודדים עם המצבים הרפואיים האלה: מורים, רופאים, עיתונאים, מוכרים במכולת, מה שלא יהיה. אני מתעסק איתם, וזה לא פוסל אותי מלהיות על הספסל”.
לא חששת בהתחשב בהימור הפוטנציאלי? היית שוב לפני מערכת בחירות
“לקחתי רגע לחשב את המחירים. הגעתי למסקנה שהיתרון של הוצאת הסיפור שלי החוצה במאמץ לעודד אחרים, ליידע את המשפחות והחברים ולפעול לביטול הסטיגמות של מחלות נפש – גבוה בהרבה מכל פגם שהייתי מתמודד איתו במערכת בחירות”.
האם אתה משתמש באסטרטגיות אחרות לבריאות הנפש מלבד תרופות?
“אני מתאמן שישה ימים בשבוע. אני רץ ומרים משקולות, אוכל נכון. לא הכנסתי לגוף קפאין במשך חמישה או שישה חודשים שבהם התמודדתי עם קושי, ואני אוהב קפה. אני גם צריך לקבל את הזמן שלי לבד כדי להיטען מחדש. אז זה עוד כלי שאני משתמש בו, במיוחד כשצצים דברים מלחיצים, מה שאולי אומר שאני אומר לא לכמה דברים שבדרך כלל אני יכול להגיד להם כן”.
******************************************************
זקוקים למשלבת, מרפאה בעיסוק, קלינאית תקשורת, פסיכולוג ילדים? מאות נותני שירותים מחכים לכם בפורום “המקצוענים” של שווים
(המאגר הושק לאחרונה, ועם הזמן יילך ויגדל היצע המטפלים)
*****************************************************
דבר אחד שלא השתנה זו העבודה שלך. אתה ממשיך להופיע בבית המשפט בעבודה במתח גבוה
“נניח שלמכונאי רכב יש פציעה בכתף שהופכת למצב כרוני. אדם כזה צריך למצוא דרך לעשות את עבודתו תוך התאמה לעובדה שאחת מהכתפיים שלו לא תהיה חזקה או גמישה כמו השנייה. אף אחד לא ניגש למכונאי ואומר ‘אתה פסול מלעשות את העבודה שלך. לך הביתה’. מחלת נפש זהה. יש המון דרכים לבצע את העבודה אם יש לך חרדה או דיכאון”.
