חודש עבר מאז התפוצץ (מסיבות טכניות) מפגש ”הזום” של נציגי משרד הרווחה וארגוני הנכים בנושא הקמת ארגון יציג לאנשים עם מוגבלויות, ונראה שהמהלך תקוע. מפגש חדש עדיין לא נקבע, הארגונים והעמותות ממשיכים להיות מפולגים, אך מצד שני מאוחדים בהערכתם שהארגון המדובר לא יקום.
מי שחושב שמדובר בהחמצה היסטורית מצד הנכים הוא מעוזיה סגל, שהיה ממנסחי ההצעה להקמת ארגון יציג, יחד עם שר הרווחה מאיר כהן, השופט בדימוס שלמה שהם וחברת הכנסת לשעבר נאדיה חילו ז”ל. סגל, עובד סוציאלי במקצועו, הוא בעצמו נכה צה”ל. במהלך מלחמת ההתשה הוא נפצע אנושות ואיבד שתי רגליים, יד ועין אחת.
“אני נכה צה”ל ואין לי שום אינטרס אישי (הארגון היציג המיועד לא קשור לנכי משרד הביטחון – א.ח.), ולכן אני יכול לומר את אשר על דעתי”, הוא מבקש להבהיר בשיחה עם אתר “שווים”. “כולם מתעסקים במשחקי אגו ולמי ‘יש יותר גדול’ ומסתכלים על הכוסית הקטנה, במקום להבין שיש להם כאן סיר ענק של חמין רותח”. במילים אחרות, סגל טוען כי המהלך עשוי להתפספס בגלל קרבות אגו בין ארגוני הנכים והעמותות בתחום המוגבלויות, שפוחדים להתאחד מחשש שיאבדו את הכוח שצברו עד היום.
“אם כלל הנכים בישראל יתאחדו תחת ארגון יציג אחד, שבתוכו יהיה ייצוג לעמותות וארגונים רבים, זה יהיה אגרוף ברזל שמדינת ישראל לא תוכל לו”, הוא טוען. “אף אחד לא תופס את השינוי העצום שהקמת ארגון כזה תעשה למצב הנכים בישראל ולכוח שלהם – הכלכלי והחברתי”.
סגל סיפר כי במהלך עבודתו על ההצעה הוא נפגש יחד עם השופט שהם עם כ-50-60 ארגונים וישב איתם שעות ארוכות לדון במצב הנכים, מה הם רוצים לשנות בסוגיות של קצבאות, מצב ומעמד חברתי, ילדים עם מוגבלויות והוריהם ועוד. המסקנה שלו מאותם מפגשים, הוא אומר, היא שכולם חייבים להתאחד תחת קורת גג אחת.
“יש כאן חומר נפץ אדיר שרק מחכה להתפוצץ. ברגע ש-1.5 מיליון נכים על שלל מגבלותיהם יתאחדו ויעמדו מאחורי הארגון, מי יכול לעמוד מולם? הם יהיו כל יכולים, ואף אחד לא תופס את זה. זה מרגיז. כל מי שירצה להיות חבר בארגון ישלם נגיד 50 שקלים בשנה. זה אומר שלארגון יהיו תקציבי עתק, והוא יוכל לעשות ככל העולה על רוחו. לשכור את האנשים הכי טובים, לפרסם במקומות הכי יקרים ולשנות את המודעות והמציאות בשטח, ולא רק בהפגנות וחסימות כבישים. לצערי הרב, הארגונים לא מבינים דבר”.
סגל הוא שועל קרבות ותיק. הוא היה ממנהיגי שביתת הרעב של נכי צה”ל לשינוי שיטת הממשל בישראל, ויזם בספטמבר 1993 יחד עם שניים מחבריו את הפגנת התמיכה של נכי צה”ל ביוזמת השלום של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין ז”ל. “אני יודע מה הכוח של איחודים. היינו ארבעה בלבד, וכל מדינת ישראל תמכה בנו. תחשבו מה יהיה כשאלפים או מאות אלפים ידרשו תחת הארגון את מה שמגיע להם כבר מזמן. למשל, יקימו ועדת נגישות בארגון, יגיעו עם מסקנות מוכנות ותקצוב ראוי, יניחו את זה על שולחנם של שר או שרת התחבורה, והם לא יוכלו להתעלם מזה כי יש מאחוריהם כוח כזה גדול. כך גם לגבי שאר שרי הממשלה”.
על הביקורת שמשמיעים חלק מהארגונים על כך שהממשלה מתערבת בהקמת הארגון היציג, ולמעשה דוחפת להקמתו, הוא אומר: “הממשלה לא מתערבת אלא רק נותנת את הכלי לנצח אותה. ברור ששר הרווחה לא רוצה לפגוש 100 ארגונים בחודש, אלא מעדיף ארגון אחד שיגיד מה הוא רוצה וצריך, אז יש כאן צד אינטרסנטי מהבחינה הזאת. אבל הארגונים והעמותות צריכים לצאת לרגע מהמקום שהם נמצאים בו ולהסתכל על הכל מלמעלה”.
סגל חושב שהארגונים צריכים לשנות גישה. “לתקוף כל הזמן את הממשלות זה לא יעזור. יש כאן אפשרות לשינוי פז היסטורי בכל הקשור לטיפול בנכים במדינת ישראל. למשל, יש נכים שיש להם קשיים כלכליים, אז הם יוכלו לקבל הלוואות מהארגון. בארגון יוכלו להחליט שתקציב מסוים יילך לצורך השמה בתעסוקה ועוד פרויקטים שונים. אם אני הייתי היו”ר של ארגון כזה, הייתי עושה מהפכה בכל הקשור לנכי ישראל, והייתי מביא איתי גם את ארגון נכי צה”ל לעמוד תחת הארגון הגדול הזה. חבל שעד עתה לא נעשה דבר”.
ההתנגדויות והביקורות
כאמור, הביקורת מצד ארגונים ועמותות על ההצעה של סגל וחבריו לא איחרה להגיע. “הקמת ארגון יציג אחד לכלל אוכלוסיית האנשים עם המוגבלות על ידי הממשלה, או בתמיכתה, יהיו נציגיו אשר יהיו, הינו מהלך אנטי דמוקרטי הפוגע בזכותם של אנשים עם מוגבלות להשתתפות בזירות הציבוריות – זכות המעוגנת באמנה ובחוק שוויון זכויות”, כתבו 49 ארגונים במכתב שנשלח לשר הרווחה כהן, ליו”ר ועדת העבודה והרווחה ח”כית אפרת רייטן ולמנכ”ל הביטוח לאומי מאיר שפיגלר. “מדובר במהלך אשר עלול לפגוע במי שקולם לא ייוצג, ועלול להוות בסופו של יום חרב פיפיות כלפי ציבור גדול שקולו לא יישמע בשם אותו ‘ארגון יציג'”.
שולחי המכתב, ובהם הארגונים “בזכות”, “אלו”ט”, “אלמנארה”, “אנוש” ו”איל”ן”, בירכו אמנם על כוונת המהלך, “שנועד לנסות ולמצוא דרך לשיתוף ציבור אמיתי ומשפיע, שהוא אף הכרחי לנוכח המצב הקיים”, אך הבהירו כי “ראוי שבכך יתמקד הדיון ולא בהקמת ארגון יציג. אנו סבורים שהקמת ארגון יציג המייצג לכאורה את מגוון המוגבלויות, ומוצג כמהלך אשר יביא לחיזוק האנשים על ידי ייצוגם בנקודות הכרעה חשובות עבורם, מסתמן כמהלך שעלול דווקא לפגוע באנשים ובארגונים רבים ולהחליש את החברה האזרחית ולא לחזקה. שכן הסיכוי היחיד להשפיע על שינוי מדיניות ביחס אליהם לא יהיה קיים עוד, באשר תימנע מהם האפשרות להישמע”.
בכל מקרה, מציינים הארגונים במכתבם כי הקמת ארגון יציג מצריכה הסכמה של הארגונים, שכן אלו אמורים לפעול בתוכו. אולם הסכמה כזו אין, ולכן בלתי ניתן להקימו. “לפיכך, נבקש לגנוז הצעה זו ולהסירה מסדר היום של משרד הרווחה”, סיכמו את דבריהם, “ולפעול לעיגון חובת ההיוועצות עם אנשים עם מוגבלות וארגונים הפועלים בתחום כחובה העומדת בפני עצמה”.
ההצעה הבסיסית להקמת הארגון היציג, שפורסמה לראשונה כאן ב”שווים”, מדברת על קיום בחירות דמוקרטיות כלליות, שבהן יוכל להשתתף כל אזרח נכה, גם מי שלא משלם דמי חבר. בבחירות ייבחרו 80 נציגים עם נכות מכל הארץ המשלמים דמי חבר, ואליהם יצטרפו 40 נציגים של ארגוני הנכים הגדולים (ייתכן שהגודל ייגזר ממספר משלמי דמי חבר שהארגון יצליח לפקוד). יחד הם ירכיבו את 120 חברי האסיפה הכללית של הארגון, קצת בדומה לכנסת ישראל. האסיפה תקבע את מדיניות הארגון, את הרכבי הוועדות השונות ואת ועדת הביקורת.
לאחר הקמת האסיפה הכללית, ייבחרו 15 נציגים מתוך 40 הנציגים של הארגונים הגדולים ועוד 30 חברים שייבחרו מתוך הנבחרים בבחירות הכלליות (אלו שלא מיוצגים במסגרת הארגונים השונים), ו-45 הנציגים הללו ישמשו כחברי המועצה של הארגון. המועצה תקבע את מהות העשייה של הארגון, ומתוכה גם יוקם הוועד המנהל של הארגון, שיורכב מתשעה חברים: שלושה נציגים מהארגונים השונים ועוד שישה חברים שייבחרו על ידי המועצה ויהיו אחראים לניהול השוטף של הארגון.
בשלב האחרון ייבחר יו”ר הוועד המנהל של הארגון, שיהיה אחראי להביא את החלטות הארגון לגורמים הבכירים בממשלה ולפעול למען כלל אוכלוסיית האנשים עם המוגבלות. סגל מדגיש כי זוהי רק הצעה ראשונית, וברגע שהארגון יקום הוא יוכל להחליט כאוות נפשו כיצד לפעול.
