נושאים קשורים

עיריית פתח תקווה בנתה בניין חדש – ושכחה לשים מעלית

בבניין ניתנים שירותים לציבור, שבפועל לא נגישים לאנשים עם מוגבלויות. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות איימה בתביעה – והעירייה התחייבה לתקן את הליקוי

גם אם לעולם לא אחווה תשוקה במציאות, היא קיימת עבורי בספרים

הרומן "אהבות נכזבות" של מילן קונדרה גרם לי להרגיש דברים שלא הרגשתי מעולם – ואני מקווה מאוד שארגיש יום אחד בעתיד

“למה לילד שלי לא מגיע סל שילוב? כי רציתי שיהיה שף?”

תלמידים עם צרכים מיוחדים שלומדים בחינוך המקצועי לא מקבלים סל שילוב, ובמשרדי העבודה והחינוך מגלגלים אחריות זה על זה. "אלו שני משרדי ממשלה, למה הם לא יכולים פשוט להעביר את הכסף ביניהם?"

ילדים עם CP לא יצטרכו להגיע שוב ושוב לוועדות רפואיות

מדיניות חדשה של ביטוח לאומי צפויה להקל על אלפי ילדים עם שיתוק מוחין. מעתה יקבעו אחוזי נכות קבועים, והוועדה תתכנס רק פעמיים עד גיל 18 ושלושה חודשים
הסתדרות 480-100

עם אוטיזם ודרגות על הכתפיים: המסע המרגש של חיילי “תתקדמו”

שלושה קצינים חדשים על הספקטרום עמדו השבוע על מגרש המסדרים בבה"ד 15. מי שהיה צריך הוכחה ש"גם הם יכולים" – קיבל אותה בענק. טור אישי מיוחד של אודי הלר
ראשיאנשים עם מוגבלויותאנשים עם מוגבלויות"מצב נפשי": קצת צהובה ולא מספיק עמוקה

“מצב נפשי”: קצת צהובה ולא מספיק עמוקה

הסדרה החשובה של כאן11 מציגה קשיים נפשיים שרבים חווים, אבל מתמקדת בחשיפת האנשים ופחות בבעיות עצמן ובדרכי הטיפול

"מצב נפשי" בכאן11 – מתוך הסדרה
“מצב נפשי” בכאן11 – מתוך הסדרה

צניחה במצב הרוח כתוצאה מאירוע ביטחוני, משבר במשפחה, דייט כושל או תקרית בעבודה, היא דבר שכיח. לרוב מדובר על דיכאון קל וזמני. אבל מה קורה כשהתחושה הזו משתלטת עלינו? כל אדם שלישי בישראל מתמודד עם חרדה במהלך חייו, אחד מחמישה חווה דיכאון קשה שמצריך טיפול תרופתי או אשפוז, ואחד מחמישה מתמודד עם פוסט טראומה.

הסדרה “מצב נפשי”, המשודרת בכאן11, מתעדת אנשים שהסכימו לחשוף את ההתמודדות עם חרדות, דיכאונות, פוסט טראומה, התקפי זעם ותוקפנות. הם מספרים על הקשיים, המלחמה בסטיגמות, ההסתרה וגם הריפוי והתקווה.

הסדרה, שאותה יצרה הבמאית יסמין קיני, מציגה את מה שרבים מסרבים לקבל או לא מוכנים להודות בו: רובנו ורבים מהקרובים לנו מתמודדים עם קושי נפשי בעוצמה כזו או אחרת, הדורש טיפול. הסטיגמה של טיפול נפשי עלולה לגרום להסתרה, הימנעות מפנייה לעזרה והזנחה.

בכל פרק מוצגת קשת רחבה של מצבים נפשיים: מהתמודדות יום-יומית שכל צופה יכול להזדהות איתה, ועד להפרעות שדורשות התערבות משמעותית. המרואיינים מגיעים מכל שכבות החברה, ומדברים בפתיחות ובכנות יוצאת דופן על הסימפטומים והאתגרים, הטיפול וההשפעה על הסביבה הקרובה והרחוקה. לצדם מופיעים מומחים בתחום בריאות הנפש, שמסבירים את התופעות והגורמים להן, ומציגים את שיטות הטיפול.

אני לא לבד

צפיתי בסדרה (הביקורת נכתבה לאחר שידור הפרק השני) והופתעתי, כמו רבים מהצופים, מכך שגם האנשים המוצלחים והמצחיקים חיים עם הדיכאון. העשייה מצילה אותם מתהומות הנשייה או ממעשה אובדני. התחברתי לעיתונאית-סטנדאפיסטית חגית גינזבורג, שעובדת היותה בדיכאון תמידי הפתיעה אותי. גילוי נאות: אני מכירה את גינזבורג מאז שעבדתי לצדה ב”ידיעות אחרונות”. היא היתה אז בעיני דמות מופת ומצליחנית.

בסדרה מובאות דוגמאות רבות לכך שבדיכאון כולנו כלים של מציאות אפורה שקיימת בתוכנו, ושצריך לכלכל אותה כל הזמן. כולנו מחפשים משמעות, ולפעמים החיפוש עצמו מייאש. העוצמה של הסדרה היא בהפתעה שהיא מביאה בחשיפת אנשים בעמדות בולטות, אבל בכך היא גם קצת צהובה.

כך למשל, כדורגלן הפועל ת”א עידן ורד, שהלחץ להצליח ולנצח הוליד אצלו חרדות קשות. איש העסקים שי קאופמן, שסבל מדיכאון קשה שהביא אותו לאשפוז. רקדנית הבטן אור-לי ימין, שכל חייה מתמודדת עם דיכאון קשה, חרף העובדה שהיא עוסקת בתחום שמזוהה עם שמחה. הפסיכולוג יזהר שער, שמבין היטב את מורכבות הנפש, ובכל זאת גם הוא לא חסין מפני פגיעה נפשית. וקצין צה”ל אבידב גולדשטיין, הסובל מפוסט טראומה בעקבות פגיעה מינית שעבר.

כמתמודדת עם חרדה ודיכאון כתוצאה מהפרעות אכילה, הסדרה העזה לשים את מה שאני עוברת על השולחן ולהציג הסברים. היא העניקה לי תחושה שאני לא לבד. קיבלתי המון הסברים לדיכאון שלי: החרדה על כל צורותיה וביטוייה, ומה קורה לגוף.

הסדרה יצרה עניין רב גם בקהילת הנכים. רבים מהם התאכזבו מכך שרק נגעו בנושא החשוב הזה, אבל בלי להתעמק בו. לא היו נגיעות של ממש בכל תחומי הטיפול, ובבעייתיות של מציאת תשובה ומרגוע. עם זאת, מדובר בצפיית חובה כמעט לכל אדם, כי דיכאון ושמחה הולכים ביחד.

כל ארבעת הפרקים זמינים לצפייה ביוטיוב של כאן11

ילדית 1974. באה מהבטן אל הבטן דרך הבטן-והבטן כמו השמש שורפת ומרפאה. חולה כרונית באנורקסיה ובולמיה. עבדה במעריב לנוער, מקומונים, ידיעות אחרונות, מעריב וגלובס וחברת ענני תקשורת. הוציאה שלושה ספרים: "אכולות", "יותר מכל" ו"גירת הגמל".

כתבות אחרונות