לא לחוק כזה פיללתי. פיללנו.
“הצעת חוק שירותי רווחה לאנשים עם מוגבלות, התשפ”ב-2022” היא גרסת ראי של הצעת החוק הקודמת של הצמד כהן את לפיד (2021), שהייתה גרסה תאומה של הצעת החוק הראשונה של הצמד כהן את לפיד (2015).
רק מי שאוהב בכל ליבו את היקום של מארוול אולי ייהנה משעתוק של עולם בהצעת חוק אחת אחרי קודמתה, וזאת בתנאי שאינו אדם עם מוגבלות שהחקיקה הזו עלולה להשפיע על חייו. אני בכוונה כותב על החקיקה הזו במושגים שווים לכל נפש. עיזבו את מספרי הסעיפים. היועץ המשפטי הזה או האחר שנאלץ להציג את ההמשכון הרע של הסרט הרע שקדם לו כחידוש נפלא – יודע את מספרי הסעיפים. אתם צריכים רק להבין את התמונה כולה.
זו הגירסה השלישית של הצעת החוק, שביקום שלה מתרוצצים כמעט רק עו”סים (עובדים סוציאליים) בכל התפקידים, מה שרק מגדיל את כמות ההתרוצצות ו”הטרטורים”: יש עו”ס מטפל (והוא יכול גם לדווח לחבריו העו”סים), עו”ס שמאבחן לפי תקנות עבודה סוציאלית, עו”ס שקובע זכאות לשירותי רווחה ולרמת תמיכה, ולפעמים, לשם גיוון, יש גם עו”ס ממינהל המוגבלויות. כמו כן, מכיוון שזה יקום סגור ודי הרמטי, כמעט נטול גורמים חיצוניים, הוא מאפשר לכל העו”סים גם יחד לטרטר את האדם עם המוגבלות במעגלים אינסופיים של בקשה-ערעור, בחינה מחדש-החלטה מחדש, וגם: השלמות, שינוי וביטול.
לאחר שקראתי את ה”תזכיר” (מה רע בכותרת: הצעת חוק?), אני בטוח שבחלומות שלי יתחיל להופיע סיוט שמקורותיו הפרוידיאניים הם פרק ב’: הגדרות. אני נפגש עם אישה שטוענת שהיא העו”סית המטפלת שלי. אני כותב לה: מצטער, את העו”סית השביעית או השמינית שאמורה לטפל בי מיום שאובחנתי ואני בכלל לא מכיר אותך. היא אומרת: זה נכון, איל, אבל בשביל לקבל את “תוכנית המענים האישית” שלך, אתה ואני חייבים לפי חוק ללכת לראש מינהל המוגבלויות, גדעון שלום. אז אני פורץ בבכי נורא ומספר לה שגדעון שלום כתב לי פעם שיש אלפים כמוני (אנשים עם מוגבלויות), ושאני צריך להיות גאה בכך, ושאני עניתי לו שאני יחיד ומיוחד ושיתבייש לו, והוא לא התנצל. זה, אגב, קרה באמת. והעו”סית מוציאה לי ממחטת טישו.
כמה פעמים כבר אמרנו, חזרנו ואמרנו, והתראנו, וצרחנו: עובד סוציאלי לא אמור להיות מאבחן. הוא עמוס מדי. אין לו הידע המתאים. והנה, ההוכחה שכהן את לפיד הקשיבו רוב קשב. בגירסה זו הם באמת שינו את המונחים. בשביל שלא נשים לב לריבוי התפקידים הצולבים והחופפים של עו”סים ביקום החוק, הם השאירו את הגדרות מנגנון החוק כפי שהן (גרועות), אבל כעת מכנים את העו”ס שהוא “גורם קובע” (של הזכאות לשירותי רווחה ורמת התמיכה) מגירסת 2021 – “גורם מכיר” בגירסת 2022.
והם העיפו לכל הרוחות את ה-DSM מהצעת החוק. את מדריך האבחון האמריקאי שלפיו מאבחנים חלק מהמוגבלויות. מדריך שיש לו הכרה בינלאומית. במקום זאת, האבחון של אוטיסטים (אולי גם של מתמודדי נפש. לא יודע. לא מוזכרים בחוק) יתבצע לפי חוזרי מנכ”ל, שהצעת החוק גאה לבשר שהם “מתעדכנים מעת לעת”. כלומר: במקום אבחון יציב, אובייקטיבי ומוכר בעולם, יש לנו אבחון סובייקטיבי, נזיל, חסר תוקף רפואי או משפטי שנעשה לפי העין של המאבחן (עו”ס) ביום, בשעה ובמצב רוח שפיר, יש לקוות. המחוקקים אפילו לא מנסים להסתיר את העובדה שהאבחון הוא תלוי מדיניות. היום מדיניות אחת, ואם מחר לא יהיה תקציב, אז אחרת. שאר המוגבלויות (פיזיות וקוגניטיביות) יאובחנו על ידי עו”ס, שגם לו אין שום הכשרה רלוונטית, בהתבסס על תע”ס (תקנון עבודה סוציאלית), במקום מה שהיה נהוג לבצע פעם בוועדות רפואיות.
רק אנשים עם מש”ה (מוגבלות שכלית התפתחותית) נשארו עם טיפול ראוי בחוק הזה, כמו גם של הגרסאות הקודמות שלו: הם יאובחנו וגם יטופלו במקרה ערעור על ידי ועדת אבחון, שהרכבה טוב ומאוזן. לא רק עו”סים, אלא גם אנשי מקצועות רפואה וחינוך. אבחון מקצועי, נו, אתם יודעים – כמו שהיה פעם לרובנו.
אני לא יודע אם לבכות או לצחוק. מה עוד אפשר לומר לשרים כהן את לפיד כך שיבינו סוף סוף: אנחנו לא מטומטמים. מאחורי המסך הסנטימנטלי והמיטיב, אתם מסתירים בפעם השלישית את האמת הפשוטה והברוטלית. שכוננתם מנגנון ביצוע איום ונורא לחוק הזה, שימנע מאנשים רבים להיעזר בו. כי ביקום שבו עו”סים ממלאים את כל התפקידים לפי מדיניות מתחלפת של משרד הרווחה, ואין שום קריטריון אובייקטיבי, יציב ורציונלי להגדרת דברים ולקבלת שירותים, אנחנו נתונים לחסדכם ולחסדי כל שרי ישראל בממשלות הבאות. כן, אולי יש לנו תזכיר של חוק שמציע שירותים, אבל זה גם חוק שמפשיט מזכויות בסיסיות.
