כבר אחרי האבחון הראשון בגיל שנה ושמונה חודשים, הרופאים היו בטוחים שלוטם רייכנטל לא ידבר ושהוא יעביר את חייו במוסדות, אבל המציאות הפתיעה אותם בצורה שאפילו הם לא יכלו לדמיין.
היום, 18 שנים אחרי, לוטם בדרך להיות כוכב ילדים ומספר: ״חלומי הגדול הוא לגרום לכל ילד מהשורה הראשונה ועד השורה האחרונה לחייך ולצחוק״. וכשהוא משחק בתיאטרון, שר, רוקד, סיים קורס דיבוב, ולאחרונה אף התקבל לתיאטרון אורנה פורת, משפחתו שואפת שרק יהיה מאושר וימשיך לעשות כל מה שהוא חולם.
מצטמררת מאהבה, מחפשת את הנוירולוגית בקהל
“לוטם התחיל עם מוזיקה קלאסית ועם הצגות בגיל מאוד צעיר”, מספרת אימו טליה לאתר “שווים”. “לקחתי אותו להרבה הצגות ילדים וקראתי לו המון ספרי לפני השינה ובמשך היום. הוא התאהב במשחק ובאומנויות וראיתי שיש לו את זה. הוא לא דיבר עד גיל 3, אבל רקד לפי הקצב. אנשי מקצוע תמיד אמרו לי ‘תעזבי את זה, אל תבזבזי את הזמן שלך’, אבל הרגשתי שאני מקדישה זמן באיכויות. בעלי ואני עבדנו בלקדם אותו. סתיו, אחיו, תמיד היה שם בשבילו, בכל דבר״, היא מספרת.
״היום, בכל פעם שהקהל עומד ומוחא ללוטם כפיים, יש לי צמרמורת”, מספרת טליה. “אני מקווה שאיפשהו בקהל נמצאת הנוירולוגית שאמרה לנו שהוא לא ידבר ושהוא יחיה במוסדות”.
ובתפקיד הראשי: גם הנבל וגם הגיבור
אייל בוחבוט, במאי תיאטרון פלסטלינה, מאמין שלוטם יופיע על הבמות גדולות ביותר בארץ ובעולם. בהצגה ״היער הקסום״ של התיאטרון, לוטם מופיע בשני תפקידים ראשיים – קפטן ג׳ק ופו הטוב. קפטן ג’ק הוא הנבל של המחזה, רשע וחמדן שאוהב כסף. פו הטוב הוא הדב החביב שעוזר לכולם ומנגיש את הקשר בין בני אדם והקהל אל החיות המיוחדות.
ואיך נוסף תיאטרון אורנה פורת לרזומה העשיר של לוטם? “ביקרנו אצל סופרת הילדים דתיה בן דור עוד כשהוא היה ילד, וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. היא המליצה על לוטם לתיאטרון, ופתחה בפניו את ההזדמנות המדהימה הזאת”. הקבוצה עובדת כעת על הפקה חדשה שבה לוטם ישחק בתפקיד ראשי.
האח הקטן גרם ללוטם לדבר – דרך העיניים
ללוטם יש קשר מיוחד ויוצא דופן עם אחיו סתיו, בן ה-18. יחד הם פנו לתחום אומנויות הבמה וכיום פועלים יחד בתיאטרון ‘פלסטלינה בצבעים’, שמשלב ילדים נוירוטיפיקליים וכאלה עם צרכים מיוחדים. קבוצת התיאטרון יוצאת הדופן הזאת, מורכבת חציה מבני נוער עם צרכים מיוחדים כמו לוטם, וחציה מבני נוער תלמידי מגמת תיאטרון בעיר אשדוד.
אחים לילדים עם צרכים מיוחדים נוטים להיות אמפתיים, רגישים, סובלניים ובוגרים יותר. “סתיו הוא החבר הכי טוב של לוטם, מאז ועד היום. הוא יודע אותו ומבין אותו בלי מילים, לפעמים אפילו יותר טוב ממני”, מספרת טליה. “אני זוכרת שהם היו קטנים, ולוטם עדיין לא דיבר, הם קפצו יחד על הטרמפולינה. סתיו היה אומר ללוטם – ‘תדבר, אני לא שומע, תסתכל לי בעיניים’. סתיו הוא המתנה של לוטם, בדיוק כמו שלוטם הוא המתנה של סתיו”.
“בכיתה ד’, סתיו הגיע הביתה ושאל למה בהפסקה כולם תמיד שמים את המילים אידיוט, טיפש מטומטם ואוטיסט באותה קטגוריה? הם לא מבינים איזה חכם ומוכשר הוא, איזה זיכרון טוב יש לו? אני לא מבין למה אוטיסט זה קללה”, מספרת טליה. “בשיתוף פעולה עם המנהלת, הוא בנה מצגת, היה נכנס לכיתות ומרצה על אוטיזם ממקום של עוצמה, ולא מהמקום הכנוע המסכן והאומלל. הוא הסביר שיש לו אח עם אוטיזם ושאוטיסט זו לא קללה. אף אחד בבית הספר לא השתמש יותר במילה אוטיסט כקללה מאז”.
״לוטם מראה לסתיו את הדרך, הוא מראה להרבה אנשים את הדרך. בכל מקום שהוא נמצא פשוט מאיר את הדרך לאנשים. גם לנו כהורים הוא מראה מה הוא מסוגל לעשות ומתווה לנו את הדרך, זכינו”.
טיפולים רבים, מאמצים אדירים – ולהקשיב לבטן
טליה מייעצת להורים, למדה הנחיית הורים לצרכים מיוחדים, נטורופתית ובעלת קליניקה. “אני תמיד אומרת לאימהות שיקשיבו לתחושות הבטן שלהן. אם הן חוששות ממשהו שקשור בילד שלהן, זה כנראה לא סתם. שירגישו וילכו עם הרגש שלהן, כי הרגש האימהי הוא מאוד מאוד חזק. אני מפנה אותן להיות קשובות לעצמן ולסיטואציה”.
“אני יודעת שבמיוחד בהתחלה זה לא קל. היו שנים שהעדפנו להימנע ממותרות, אבל שלחנו את לוטם לטיפולים. אני הורדתי ממש בהיקף העבודה בהתאם למה שלוטם היה צריך, אבל זה הוכיח את עצמו. אני לא נכנסת לכיס של אף אחד, אבל ההמלצה שלי שלפחות אחד מבני הזוג יהיה קצת יותר עם הילד. ילך, יחפש טיפולים מתאימים, ימצא נקודות חוזקה לשים עליהן את הדגש, זה יכול לעזור”, היא מספרת.
“לאחר שנאמר לנו שלעולם לא ידבר, נכנסו למצב של Fight or flight. בעזרת מאמצים, טיפולים ובעיקר בזכות האח, לוטם החל לדבר בגיל 3″, היא אומרת, “בכיתה ז’ הוא שיחק את תפקידו הראשון על במה וריגש קהל שלם. בהמשך הוא הנחה גם את ‘ערב צרכים מיוחדים’ באשדוד מול קהל רב וגרף מחיאות כפיים סוערות. עם הרזומה העשיר שלו, שיכול לגרום גם לשחקנים נוירוטיפיקליים ותיקים ממנו לקנא, אין לנו ספק שעבורו וגם עבורנו, השמיים הם הגבול”.
