מאת גל (gal iz)
להיות על הרצף, זה לא להבין את הזהות שלך ולהתבלבל, כי אבחנו אותך בהרבה אבחונים ואף אחד לא עלה על זה, כי את מבלבלת.
זה ליפול בין הכיסאות ולא לקבל תמיד את ההתאמות הנכונות לך.
זה להרגיש שקופה כל כך הרבה פעמים.
זה להיות ילדה לא תמיד מובנת לעצמך ולאחרים.
זה להיות בהרבה טיפולים מגיל צעיר ולהכיר את כל הביורוקרטיה ואנשי המקצוע.
זה לעבור הרבה התקפי meltdown, התמוטטות רגשית, כי לפעמים קשה לעבד הכל ואז מגיבים מחוסר שליטה. אחר כך זה להתחרט ולנסות להסביר לאחרים שהכל נובע מהצפה, וקשה לבטא זאת בדרך אחרת בגלל הוויסות הרגשי.
זה להיות אובססיבית לתחומים שלך ולרצות ללמוד לחקור ולדעת הכל.
זה קושי להיחשף בחברה ובפני המשפחה כי את לא יודעת איך אנשים יגיבו ומה יחשבו.
זה לשמוע מהסביבה תגובות בורות כמו ״את לא נראית אוטיסטית, את נראית רגילה״, “כולנו קצת אוטיסטים״, ״את לא כמו הבן שלי״, ועוד משפטים.
זה להיות עצמאית ומצטיינת מאוד בדברים מסוימים שנראים קשים לאחרים, ולהתקשות בדברים שנראים עבורם פשוטים.
זה להיות רגישה מדי מצד אחד, אבל מצד שני עם חוסן נפשי מספיק כדי לעבור דברים שאחרים לא יצליחו להתמודד איתם.
זה לא להבין תמיד את הכוונות של אנשים כי הם לא מדייקים, וזה לא ברור לך מספיק כי את לא קוראת מחשבות.
זה להיות נאיבית, לפעמים, בדברים שלאחרים ברורים, ומצד שני להיות גם חשדנית מאוד.
זה לפעמים ימים של הערכה עצמית נמוכה, ולפעמים גבוהה, תלוי מה עברת באותו היום.
זה הרבה מחשבות טורדניות וחרדות שמתלוות אליהן.
זה לראות הכל בשחור ולבן ולשכוח שיש גם הרבה אפור באמצע.
זה לדחות הרבה דברים ולא תמיד לשים לב לזמן.
זה להתקשות לעבד הרבה דברים בבת אחת.
זה להיות חייב להתנתק ולהתבודד מדי פעם כדי להצליח לעבד הכל.
זה להתקשות לקבל החלטות פשוטות, אבל החלטות מורכבות מתקבלות ביתר קלות.
זה קושי להתגמש מחשבתית ולהיות תקועה על דברים מסוימים הרבה זמן.
זה לזכור אירועים, פרטים ודברים מלפני שנים שאף אחד אחר לא זוכר.
זה לשים לב לפרטים הקטנים.
זה להסוות את עצמך במקומות מסוימים ולנסות להתאים את עצמך כדי להרגיש חלק.
זה להיות שחקנית מצוינת כי למדת מגיל קטן איך להסתוות כמו זיקית ואיך להתנהג עם אנשים.
זה לחשוב מחוץ לקופסה את מה שאף אחד לא ראה ולא חשב, ולא תמיד יבינו את המחשבות שלך.
זה לא תמיד להבין ציניות ובדיחות של אחרים.
זה להיות ישרה מאוד .
להיות מדויקת מאוד.
להיות אמפתית מאוד.
להיות יצירתית מאוד.
זה לחוות רגשות ומחשבות כמו רכבת הרים.
זה לשמוע אנשים משתמשים כמילת גנאי במילה אוטיסט ובלב לחשוב ״מה הם מבינים בכלל״.
זה לשמוע תגובות כמו ״וואו לא ידעתי שאפשר לאבחן בגיל הזה״. אפשר לאבחן גם בגיל 70, ויש אנשים שנופלים בין הכיסאות כל החיים, לצערי.
זה לדעת שיהיו תגובות רעות אבל המודעות יותר חשובה!
זה להיות חלק מקהילה של אוטיסטים ולא תמיד להרגיש חלק, כי הם שונים ממך מאוד והרצף מגוון. זה לא תמיד להרגיש שייכת ומובנת גם עם אנשים נוירוטיפיקלים.
זה טריגרים וחרדות בדברים מסוימים שאנשים אחרים לא יבינו כי זה לא נראה לעין וצריך להסביר להם.
זה להתלבט עם עצמך כל כך הרבה אם להיחשף, מהחשש מה יגידו ויחשבו.
זה להתמודד עם אתגרים וקשיים אבל מצד שני יש גם הרבה חוזקות ודברים טובים.
זה להסביר שוב ושוב ולהתמודד עם תגובות, סטיגמות, ובנוסף לכל גם בורות.
זה לרצות להעלות מודעות שהרצף הוא עצום וכל אחד ייחודי בעצמו.
זה לבקש ולרצות שיתייחסו אלייך פשוט כמו שאת כי יש בך הרבה מעבר לאוטיזם (גם אם הוא חלק מהאופי).
זה לרצות שיתייחסו אלינו כמו כולם ולא לעשות הנחות וחיים קלים – אנחנו לא זקוקים לרחמים, רק להנגשה, הבנה והכלה :)
