יוסי (שם בדוי – בן 21), צעיר על הרצף האוטיסטי שהתגייס לאחרונה לצה”ל, היה מאוכזב מאוד מהשיבוץ שניתן לו אחרי הטירונות. הוא היה מיועד לתפקיד של גרפיקאי, אבל נשלח לשרת בהוצאה לאור בבסיס של פיקוד העורף ברמלה, שם אין תפקיד כזה.
לאחר שהביע את אכזבתו בפני מפקדיו, הם הטילו עליו משימה שהותירה אותו המום ופגוע: לגרוס לאורך כל היום אלפי מסמכים של היחידה ולנקות את ערימות הנייר הענקיות, וזאת לטענתו בזמן שהמפקדים והחיילים מסביב צוחקים עליו. בעקבות זאת הגיש קבילה לנציב קבילות החיילים, והיא נבחנת בימים אלה.
המצוקות לא עניינו את המפקדים
יוסי למד בתיכון בכיתת תקשורת, וסיים את לימודיו עם בגרות מלאה במגמת קולנוע בהצטיינות יתרה. הוא גם קיבל תעודת עורך גרפי. כשהיה בן 18 ניתן לו הפטור האוטומטי מצה”ל, רק בשל היותו על הרצף, בלי שהצבא קיבל מספיק פרטים עליו.
במשך שלוש שנים יוסי שהה בביתו, עד ששמע מחברו על השתתפותו ב”תתקדמו“, התוכנית החדשה לגיוס אנשים על הרצף האוטיסטי בצה”ל. הוא פנה לאימו ויחד הם החלו בהליך הגיוס. כשהתברר שהוא מתאים לתוכנית, לאחר בחינה של פסיכיאטר צבאי, יוסי התגייס לצה”ל והגיע יחד עם עוד אנשים על הרצף האוטיסטי לבסיס הטירונות במחווה אלון.
ההתחלה לא הייתה קלה ויוסי התקשה להסתגל למצב החדש. “הוא לא הרגיש בטוח להישאר לישון, הוא לא היה מסוגל ורצה ללכת הביתה. המפקדים לא אישרו לו ואמרו לו שאין ברירה והוא יצטרך לישון בבסיס”, סיפרה אימו נעמי (שם בדוי) לאתר “שווים”. זאת בניגוד להבטחה של צה”ל לספק מענה פרטני לכל חייל, ואף להקצות רכב לחיילים שגרים רחוק מהבסיס. נעמי אמרה כי רק כאשר התערבה ובאישור מפקד הבסיס, הוא קיבל את האישור לצאת הביתה בליווי חיילי היחידה עד לביתו במרכז.
במשך ששת השבועות של הקורס, יוסי נסע מדי יום הלוך ושוב בתחבורה הציבורית בין ביתו שבמרכז לבסיס בכרמיאל. בכל כיוון הוא נסע בשני אוטובוסים ורכבת לבדו, ללא ליווי של חיילים מהבסיס.
“הייתי כותבת למפקדות ולמפקדים של יוסי הודעות על המצוקות שלו ועל איך הוא מרגיש”, משתפת נעמי. “הרבה פעמים הם לא ענו. זה לא עניין אותם, הם העבירו אותי מהחונכת בקורס למפקדת הישירה ואחד זרק אותי על השני ולא קיבלתי מהם תשובות. ראו את הבן שלי כמו נטע זר, רק על זה שהוא חוזר הביתה. זאת הייתה דרך קשה והבן שלי כבר הפסיק ליהנות בקורס. האנשים שם לא מיומנים, הם לא ידעו לתת מענה לבעיות, זה לא מה שהובטח לנו”.
“הייתי שם לגמרי לבד. אני ומכונת הגריסה”
למרות הקשיים, יוסי סיים את הטירונות בהצלחה ושובץ להיות גרפיקאי בבסיס פיקוד העורף ברמלה, אבל ביום הראשון הבין כי בין גרפיקה לתפקידו הנוכחי יש מרחק גדול מאוד. “כל היום הדבקתי עלונים וכרכתי ספרים, זה היה קשה לי מבחינה פיזית”, הוא מספר.
“התאכזבתי מאוד מהתפקיד שלי, והמפקד שלי לגלג עליי”, הוא משתף, “עבדתי כמו חמור, הוא נתן לי לגרוס מאות ואפילו אלפים של דפים ולאסוף את גריסי הנייר, היו שם מלא דפים. המכונה הייתה מסוכנת, זה עשה מלא רעשים ופחדתי שהמכונה תתפוצץ עליי וכמעט איבדתי את היד. הייתי שם לבד לגמרי, אני והמכונה, וכל זה ביום ההולדת שלי”.
בזמן שיוסי גרס את הנייר, החיילים האחרים מהיחידה צחקו עליו, המפקד שחרר את כולם מהמשימות וליוסי לא ניתנה כלל עזרה. בסוף היום, המפקד פנה ליוסי וגער בו על כך שהוא היה צריך לאסוף את כל גזרי הנייר ברבע שעה, אבל שזה לקח לו יום שלם. בתגובה, יוסי אמר למפקד כי עשה מה שהוא יכול. המפקד לא היה מרוצה מהתשובה ואמר לו בטון לא נעים, לטענתו של יוסי, שיגיד לחונכת שלו שתמצא לו תפקיד חדש ושלא יגיע יותר לבסיס.
“הוא הרס לי את כל היום הולדת, חזרתי הביתה עייף מאוד ממה שעבר עליי, מפורק עם כאבים בכל בגוף והייתי נסער מאוד. מבחינתי להיות נפקד, רק לא לחזור לשם”, אמר יוסי.
יוסי ואימו פנו לחונכת האישית שאחראית על התאקלמותו של יוסי בצה”ל וסיפרו לה את שאירע לו. החונכת הסכימה שמה שעשה המפקד לא בסדר, והבטיח שתפעל לשנות את שיבוצו לתפקיד מתאים. לאחר מספר ימים, יוסי קיבל את ההודעה המשמחת כי הוא שובץ ליחידה המתאימה ליכולותיו כגרפיקאי, ובימים הקרובים יחל לשרת שם. במקביל, הוא קבל נגד המפקד אצל נציב קבילות החיילים.
דובר צה”ל: לבקשת החייל, שונה שיבוצו והוא יחל בתפקיד חדש
דובר צה״ל לא התייחס לטענות נגד המפקד ומסר את התגובה הבאה: “במשך תקופת שירותו ביחידה זכה החייל למעטפת פיקודית וחפיפה תומכת על מנת לאפשר את קליטתו בהתאם ליכולותיו ותנאי השירות להם זכאי. עם זאת, הביע חוסר מוטיבציה לשירות ביחידה וביקש לאפשר לו שינוי שיבוץ. לאור בקשת החייל, שונה שיבוצו והוא יחל את תפקידו החדש ביחידה אחרת. ביחידה בה שובץ במקור החייל, משולבים באופן מלא מספר חיילים מתוכניות שונות לשילוב חיילים עם צרכים מיוחדים, אשר מלווים על ידי מפקדי היחידה בקשב וברגישות הנדרשת”.
