“אני לוקחת את הדמות למקום שבו אני רוצה להעביר מסר”, מספרת בהתרגשות ל”שווים” נוי דרור בת ה-25, סטודנטית למשחק בשנה ג’ בבית הספר “בית צבי”, שקיבלה את התפקיד הראשי במחזה “מרי ג’יין”, מאת איימי הרצוג. המחזה, שעתיד לעלות ב-26.3, מגולל את סיפורה של אם חד הורית צעירה שמקדישה את חייה לטיפול בילדה החולה. דרור בעצמה מרגישה הזדהות יתרה עם התפקיד, בגלל הרקע האישי שלה.
הדמות של מרי מפגישה את דרור עם רגעים משמעותיים בילדותה, שלא הייתה פשוטה בכלל. אמה של דרור חלתה באפילפסיה, ולא הייתה יכולה לתפקד כאמא במשרה מלאה. דרור נאלצה, למעשה, להתבגר בכוחות עצמה, היא משחזרת: “בגלל המחלה הקשה, היא לקחה הרבה כדורים שגרמו לה להיות מטושטשת. מגיל מאוד מוקדם הבנתי שאני צריכה לגדל את עצמי”, היא מוסיפה.
הסיפור האישי פוגש את המחזה
באחד מרגעי השיא במחזה, ילדה החולה של מרי עובר התקף גדול ועומד למות. למרות שבסצנה הספציפית הזו דרור לא מופיעה על הבמה, עדיין המקרה המגולם מחזיר אותה אל הלילה האחרון לפני שאמה הפכה לצמח. “בשלוש בלילה היא חטפה התקף אסטמה גדול, היא נשכה את הלשון ונחנקה ממנה. אבא שלי, אחי ואני לא באמת ידענו מה לעשות”, היא נזכרת. כשהגיעו לבית החולים, נכנסה האם לקומה, ולא דיברה במשך שנה שלמה. כאמור, גם הילד של מרי במחזה עובר מקרה דומה לזה הפרטי של דרור: “הילד לא יכול לדבר, רק העיניים שלו מספרות סיפור”.
בעקבות המקרה של אמה, דרור הייתה צריכה לדאוג למשק הבית, כשאביה ואחיה כמעט ולא נכחו בו. “אבא שלי היה עובד כל יום עד שמונה בערב, ואחי התקשה עם המצב, אז בילה את רוב הזמן מחוץ לבית. אני הייתי צריכה גם לטפל באמא שלי, וגם במשק הבית”, היא מוסיפה.
ההתמודדות של דמותה של מרי במהלך המחזה מאופיינת בהתנגדותה העיקשת לגילויי רחמים מצד הנפשות הפועלות בהן היא פוגשת. זאת, למרות שהיא מטפלת בבנה ומודעת לכך שסיכויי הישארותו בחיים הם קלושים. “האנשים שחווים דברים דומים בחברה הם בלתי נראים”, אומרת דרור, “אבל בחיים, כמו שהמחזה אומר, יש ימים טובים ויש ימים רעים. זה חשוב לי לספר את הסיפור של האנשים האלו”.
מסע ארוך אל הבמה
דרכה של דרור אל עולם המשחק הייתה גם היא לא פשוטה. בילדותה חלמה להיות זמרת אופראית, ואף למדה את המקצוע בתיכון בו למדה, גימנסיה “הרצליה” בתל אביב. בסיום התיכון, רצתה נוי להמשיך וללמוד, ועשתה זאת באחת מהאוניברסיטאות הטובות של ניו יורק – “Pace”, שם למדה מחזות זמר. זו הייתה ההזדמנות הראשונה של דרור לשלב בין אהבתה לשירה ולמשחק.
למרות שעשתה הכנות ומבחנים רבים לפני הנסיעה לניו יורק, דרור ידעה כי המסע אל הלימודים במוסד היוקרתי יהיה ארוך, שכן, יש סיכוי שלא תתקבל כלל. כל זה לא עמד בדרכה: “למדתי קורס משחק, שיעורים פרטיים של ריקוד, עשיתי מבחן באנגלית בשביל ההתאמה, אודישן מצולם. זה היה תהליך ממושך”. חצי שנה לאחר פתיחת הלימודים, דרור הבינה שיהיה לה קשה לסיים את התואר והחליטה לחזור לארץ. מבלי יותר מדי השתהות, היא החליטה להירשם ללימודי המשחק ב”בית צבי”.
כיום, כשהיא בשנה השלישית ללימודים, היא נכנסת לנעלי התפקיד הראשי במחזה המיוחד, שקשור שתי וערב לסיפורה שלה. “יש סצנה שהילד במחזה מגיע למצב קריטי, שהוא כל היום בבית החולים ואמא שלו איתו. במציאות שלי, אמא הייתה בקומה שנה שלמה, ואני הייתי זו שבילתה איתה שעות רבות בבית חולים”. עם זאת, למרות שהתפקיד מחזיר אותה אל עברה, דרור מצליחה להתמודד עם הקושי, ולא תחשוש גם בעתיד לשחק דמויות דומות.
