עמותת “דרכא בתי ספר” תשלם פיצויים בסך 150 אלף שקל למורה ותיק שפיטרה “ללא הצדקה ושלא כדין” עקב מצבו הבריאותי ומוגבלותו – כך פסק לאחרונה בית הדין האזורי לעבודה בנצרת.
התובע היה מורה למתמטיקה בתיכון בקריית שמונה במשך 33 שנה. עד 2011 פעל בית הספר תחת הרשות המקומית, ומאז עבר הניהול ל”דרכא” והתובע המשיך לעבוד ברציפות בהיקף משרה של 100%. ב-2012 חלה הידרדרות במצבו הבריאותי הוא החל להיעדר מעבודתו תוך ניצול ימי מחלה. לאחר כמה שנים שבהן לא עבד, הוא זומן לשימוע לפני פיטורים – ופוטר.
לאחר ששמע את הצדדים, בית הדין החליט לקבל את התביעה בחלקה. “ועדה רפואית מטעם משרד החינוך קבעה שיש סיבות רפואיות מספיקות להפסקת עבודת התובע כמורה וכל תפקיד אחר בשירות המדינה'”, נכתב בפסק הדין. “כשהחלטה זו נגד עיניה ונוכח מחלתו של התובע, סברה הנתבעת כי הוא אינו יכול להמשיך בעבודתו. אלא שהנחת המוצא של הנתבעת הייתה שגויה, שכן החלטת הוועדה הרפואית המחוזית אינה מחייבת אלא את עובדי המדינה. החלטת הוועדה הרפואית לא אמורה הייתה להוביל לסיום עבודתו של התובע בשל היעדר כשירות רפואית ולא הייתה מניעה כי התובע ימשיך לעבוד בבית הספר, אלא אם היה נקבע אחרת על ידי רופא תעסוקתי או החלטת ועדה רפואית של קרן הפנסיה. כל אותה עת התובע לא עבד בפועל אלא ניצל ימי מחלה ושכרו שולם לו כסדרו, שכן הצדדים סברו בטעות כי הוא אינו כשיר לעבודתו וכי הוא ב’מסלול’ לסיום עבודה”.
**************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
**************
לפי בית הדין, אין מחלוקת שמדובר באדם עם מוגבלות. “במשך שנתיים לא פעלה הנתבעת כדי להחזיר את התובע לעבודת הוראה, עד אשר זימנה אותו לשיחת שימוע טרם פיטורים”, המשיך בית הדין לנמק את החלטתו. “לא הוכחה הצדקה כלשהי לאי שיבוצו של התובע לעבודה באותן שנים. הנתבעת הפרה את חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות באי שיבוצו של התובע, אף שהעמיד עצמו לרשות העבודה ויכול היה לבצע את תפקידו הרגיל בהתאמות סבירות…”
התובע הועסק בבית הספר כ-30 שנה, ולדברי בית הדין מצופה היה מהנתבעת לפעול בשקידה רבה לביצוע התאמות נדרשות עבורו. “לו סברה הנתבעת כי התובע אינו כשיר לבצע עבודה כלשהי בבית הספר, היה עליה להפנותו לרופא תעסוקתי מטעמה כדי להעריך את רמת תפקודו, אך היא בחרה שלא לעשות כך. הנתבעת יכלה גם לפתוח בהליך של פיטורים פדגוגיים או משמעתיים, אך גם אפשרות זו לא נבחרה. תחת לנקוט בהליך המתאים, הנתבעת בחרה להשאיר את התובע בביתו, בנימוק שהוא אינו כשיר מבחינה רפואית, ובכך פעלה בחוסר תום לב ובניגוד לחוק… במועד קבלת החלטת הפיטורים שיקול דעתה של הנתבעת היה פגום ונשען על היעדר רצונה לנסות ולשלב את התובע בבית הספר בשל בריאותו וללא הצדקה מבוססת ולגיטימית. במובן זה, פיטורי התובע נעשו שלא כדין.
“גם אם התובע קיבל את שכרו מבלי שנדרש לעבוד בפועל אין בכך כדי ללמד כי לא נגרמה לו עוגמת נפש כתוצאה מההתנהלות כלפיו, שפגעה בכבודו ואילצה אותו להתרחק ממקום עבודתו במשך כחמש שנים. שתי התכליות של פסיקת פיצוי לא ממוני הן מתן פיצוי על הפגיעה בכבוד האדם של העובד ועוגמת הנפש שנגרמו עקב ההפליה, והרתעת המעסיק המפלה וציבור המעסיקים בכלל… מקום עבודתו של אדם מעניק לו לא רק מקום פרנסה, אלא הוא גם אמצעי להגשמה עצמית, סיפוק, משמעות, התפתחות אישית, קשרים בינאישיים, מעורבות חברתית וכבוד. בהתאם לכך נקבע כי לא ניתן למעט בכוחה של השתלבות ראויה במקום עבודה לתרום להשתלבותו של האדם עם מוגבלות בחברה, הגשמה של כישוריו ויכולותיו, השגת עצמאות כלכלית ומימוש זכותו לכבוד ולשוויון”.
על הרקע הזה קבע בית הדין כי “דרכא” תשלם למורה פיצויים בהיקף של 150 אלף שקל. בנוסף, פסק כי הוא זכאי לתשלום יתרת דמי מחלה בסך כ-32.5 אלף שקל.
**************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 4 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
**************
