לפני ארבע שנים הלכה לעולמה כריסטינה פנגלנגאן, בת 13 עם שיתוק מוחין שהייתה מרותקת לכיסא גלגלים. בשבוע שעבר הורשעו ברצח שלה אמה ובן זוגה, ריטה פנגלנגאן ולארי יוג’ין קינג, לאחר שהואשמו בהפקרתה ברכב בשיא החום במשך שש שעות, בזמן שהיו תחת השפעת סמים.
לפי כתב האישום, ב-5 באוגוסט 2019, מתה כריסטינה ממכת חום. מצבה הרפואי לא אפשר לה לפתוח את דלת המכונית, ואיש לא שמע אותה קוראת לעזרה. חבר המושבעים במחוז קולטון שבדרום קרוליינה, שם נערך המשפט, החליט שבני הזוג הפגינו זלזול בחיי הילדה, ובעקבות החלטה זו קבע השופט קליפטון ניומן את הרשעתם.
עונש המינימום על רצח במדינת דרום קרוליינה עומד על 30 שנה, אך השופט ניומן החליט להוסיף שנים נוספות על העונש הקבוע בחוק, כשעל האם גזר 37 שנות מאסר ולבן זוגה פסק 32. בפסק דינו, התייחס לכך שמדובר במקרה חריג ומזעזע: “זה לא רצח מסורתי. כשאתה שולף אקדח ויורה למישהו בראש, זה רגע של איבוד שליטה. כשאתה משאיר ילד כל כך הרבה זמן ברכב, זו התנהגות כל כך פזיזה שמשמעה רצח”, הוא מוסיף.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
מקרה מזעזע וחריג
מקרים רבים של גרימת מוות ברשלנות על ידי השארת ילדים ופעוטות ברכב דווחו בעבר, והגיעו גם לבתי המשפט בארץ ובעולם. המקרה של משפחת פנגלנגאן הוא מיוחד במינו, ושונה מאוד ממקרים אחרים. על פי הראיות שהובילו לכתב האישום בעניינם, השניים התהלכו בקרבת הרכב בו שהתה כריסטינה מספר פעמים, אך לא עשו דבר כדי לסייע לה. לאחר מספר שעות מהרגע שהשאירו את כריטסינה ברכב, האם חזרה למכונית, וכשראתה שבתה עדיין בחיים, נכנסה לביתה ולא ניסתה להציל אותה. כעבור שעה חזרה שוב למכונית, אך כריסטינה כבר נפטרה.
“בהתחשב בעובדה שהתעלמתם לחלוטין מהילדה כשהתקרבתם לרכב, ולא עשיתם דבר כדי להציל את חייה, קובע שמדובר רצח”, קבע השופט ניומן.
עורך הדין של בן הזוג של האם טען לחפותו, ואמר שהוא נפרד מפנגלנגאן, וביקש ממנה לעזוב את ביתו, לאחר שחשד שהיא בוגדת בו. למרות הטענה, בסרטי מצלמות האבטחה, ראו מציאות שונה לגמרי: קינג ובת זוגו היו ביחד במהלך שש השעות, ואף התנשקו על מרפסת ביתם בזמן שכריסטינה רותחת מחום ברכב.
לפני הרצח, האם זכתה פעמיים בתואר מורת השנה של מחוז קולטון לפני המקרה המזעזע. לטענת בתה, אליזבת, היא הייתה אם מסורה מאוד לכריסטינה, ואף עבדה בעבודה נוספת למענה לאחר שבעלה עזב. טענות אלו לא שכנעו את חבר המושבעים ואת השופט. לאחר הקראת גזר הדין האם עדיין טענה לחפותה: “אף אחד לא אהב את כריסטינה יותר ממני. אני לא מאמינה שהורשעתי ברצח. זה לא היה רצח, זו הייתה רשלנות”.
