סוף לביורוקרטיה? שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, מירי רגב, הנחתה אתמול את אנשי המקצוע במשרדה לפעול באופן מיידי למתן תג חנייה לנכה לכל קטועי הרגליים בישראל, באופן אוטומטי ולצמיתות.
במשך עשרות שנים, קטועי רגליים וידיים בישראל מגישים בקשות לתג נכה, חלקם מסורבים וחלקם מקבלים באופן זמני בלבד וצריכים לחדש את הבקשה מדי תקופה. ההנחיה החדשה של השרה, שנשלחה לאגף הרישוי, נועדה לשנות מצד זה.
************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
**************
“העובדה כי קטועי הרגליים לא היו זכאים אוטומטית לתג נכה מקוממת”, אמרה השרה רגב. “אין הגיון שקטועי רגליים לא יקבלו תג נכה לצמיתות, והם נאלצו להגיש את הבקשות כל פעם מחדש. לכן, מיד כשהובא הנושא לידיעתי, הנחתי מיידית לתת פטור גורף מטפסים והמתנה. המטרה של משרד התחבורה הוא להפוך את השירות לכלל האוכלוסייה נגיש, קל וזמין יותר”.
עד כאן הכל טוב ויפה. אלא שלמרות ההצהרה החגיגית, משיחות שערכנו עם ישראלים קטועי רגליים, הביעו כמה מהם ספק לגבי יישום ההחלטה בשטח. רבים טוענים כי המשרד מערים קשיים גם על עצם ההכרה בנכותם, דורש מסמכים על גבי מסמכים בטענות שונות ומשונות.
א’, שביקש להישאר בעילום שם, סיפר בשיחה עם “שווים” כי למרות שהוא קטוע רגל – נכתב לו על ידי משרד התחבורה כי אושר לו תג נכה לשנה אחת בלבד, מכיוון שבמסמך לטענתם מצוין כי הוא “לקראת קטיעה” – ובהסכמת הרופא ובשום מקום לא מצוין כי הוא קטוע. במציאות, טענה זו כלל לא קשורה למציאות, כי הוא אכן קטוע רגל (כלומר אחרי הקטיעה) – והדבר אף הופיע במסמכים הרפואיים ששלח.
עתה נותר רק לראות אם כל אגפי משרד התחבורה יישמו את הנהלים החדשים והשינוי יורגש בשטח ב-100% מהמקרים.
איך זה יעבוד?
באופן מפתיע, עד כה כלל לא היו קריטריונים ברורים למתן תגי חניה לנכים קטועי רגליים. כאמור, חלק גדול מהם נאלץ לחדש את התג בעל כורחו כעבור שנה-שנתיים ואף יותר, מה שגרם לסבך ביורוקרטי לקטועי הגפה, עוול וסבל סתמי, מכיוון שברור לכל שמצבם הרפואי לא ישתנה בעתיד.
לפי הסיכום של השרה רגב עם אנשי משרדה, תגי הנכה יוענקו לכלל קטועי הרגליים על פי רשימות שיתקבלו מהביטוח הלאומי, שם כאמור מצוינים אחוזי הנכות, ניידות, והמגבלה שאותו אדם מתמודד עמה.
“הייתי בסכנת מוות”
הסיפור של שי הרץ (48), נשוי +3 מהוד השרון, ממחיש באופן כואב את המציאות איתה נאלצו להתמודד קטועי גפיים עד כה.
הרץ עבד כגגן (גגות רעפים) בתחום הבנייה והנדל”ן. לפני חמישה חודשים, בלי שום התרעה מראש, החל להרגיש כאבים בכף רגל שמאל. מצבו החמיר במהירות, הרגל הפכה אדומה ולאחר מכן שחורה. לאחר מספר ניסיונות להציע את רגלו, תוך שורת פעולות רפואיות שכשלו, נאלצו הרופאים לקטוע את הרגל.
“עברתי תקופה קשה ביותר”, מספר הרץ. “הרופאים אמרו לי שעשיתי את ההחלטה הנכונה וכי במידה ולא הייתי עושה את זה אז היו עלולים להיפגע איברים נוספים בגוף. גם סכנת מוות הייתה על הפרק. אני מודה לבית החולים מאיר בכפר סבא ומחלקת כלי הדם, על כל הטיפול המסור שהם העניקו לי”.
לאחר שלושה חודשי אשפוז, הרץ חזר אל ביתו והחל לשקם את חייו. הוא הגיש בקשה לתג נכה למשרד התחבורה ואגף הרישוי, שלח את כל המסמכים הנדרשים לקבלת התג – ולהפתעתו סורב. טענת המשרד הייתה כי “מדובר בהפניה על רקע מחלה אורטופדית ברמת חומרה בינונית. לא מצאנו כי התנועה בדרכים ללא רכב מחמירה את המצב הרפואי של הפונה”.
“נדהמתי מהתגובה שלהם”, מספר הרץ. “אני לא עובד כבר חמישה חודשים, מחכה לתג שמגיע לי וזה מה שהם כותבים לי? כתוב להם שחור על גבי לבן במסמכים ששלחתי שאני קטוע רגל, והרי לא תגדל לי הרגל עוד פעם. מה, אני צריך להוכיח שאין לי רגל? אני נכה”.
הרץ הגיש ערעור על הדחייה הראשונה ולפני החגים לצערו הרב קיבל את הסירוב השני. הפעם כבר לא צורף אפילו הסבר.
ההצהרה של רגב מפיחה בו תקווה כי העניינים יסתדרו וכי בקרוב הוא יקבל את תג הנכה המיוחל וגם אולי יחזור לעבודתו: “אנשים עושים דברים מופלאים עם רגל אחת, אין סיבה שלא אחזור לנגר”. במקביל הרץ פנה לארגון “הצעד הבא” בראשותו של רונן ליטבק (קטוע רגל בעצמו), שמסייע לו ולכל קטועי הגפה בישראל בתלאות הביורוקרטיה של ישראל.
“ההצהרה של שרת התחבורה היא חשובה ובכיוון הנכון, אבל מוקדמת מדי”, אומר ליטבק. “אנחנו מצפים לראות כיצד היא תשנה בשטח את המחדל הקיים, בו קטועי גפיים עוברים מסע ייסורים בדרך לקבל תג נכה לצמיתות, בעיקר בשל בורות או חוסר מקצועיות של הרופאים המאשרים. המאבק שלנו יסתיים רק אחרי שההנחיות של השרה רגב לעצירת המחדל יעברו בתקנות, כדי שלא נצטרך כל פעם מחדש להילחם על תג נכה לצמיתות”.
