בימים האחרונים אני מרגיש קצת לא בנוח לפתוח שיחה עם אנשים, או אפילו לשלוח להם הודעה. אני (ובטח גם אתם) רגילים לפתוח שיחה בשאלות כמו “מה שלומך” או “מה נשמע”, ופתאום השאלות האלו נראות לנו כל כך מיותרות או ריקות מתוכן. “אתה יודע… כמו כולם”, או “המצב לא פשוט”, אלו לרוב התשובות שאני מקבל. טוב, תכל’ס, מה אנשים כבר יכולים לענות לי? התשובה די ברורה מראש. כולנו נמצאים כאן במערבולת של תחושות ורגשות הנעות בין בלבול, פחד, עצב ובעיקר אי ודאות.
איך אנחנו שונאים אי ודאות, אה? תחושות השקט והשלווה שמלוות את הידיעה המוחלטת של מה קורה ומה יהיה, ושל היכולת שלנו לתכנן ולכאורה להחליט את גורלנו, היא תחושה ממכרת. כשהכול זורם כמתוכנן, אז הכל בסדר. אבל אז מגיע (לרוב בהפתעה), איזה אירוע כזה כמו שחווינו בבוקר יום שבת ה-7 באוקטובר הארור, והקרקע נשמטה לנו תחת הרגליים. בבת אחת אנחנו נזרקים ונשאבים מטה, וחוסר הוודאות תופסת את מקומה. מעכשיו, היא בעלת הבית.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >>> bit.ly/Shavvim-igul-letova
עוצמת הנפילה ברגע אחד פוגעת לנו בצרכים הבסיסיים ביותר, ומיד עולות שאלות כמו: מה יהיה עם הביטחון האישי שלנו? מה עם הבריאות שלנו ושל משפחתנו? מה עם הפרנסה? וברקע לא פוסקים את הצפייה במשדרי החדשות האינסופיים, גוללים דרך סרטוני הזוועה או מרפרשים את הפיד ברשתות החברתיות. השאלות רק הולכות ומתחזקות ואיתן גם החששות, החרדה וחוסר הרצון לעשות משהו (חוץ מלצפות בטלוויזיה, כמובן).
שלא תטעו, גם אני ביומיים הראשונים לא הצלחתי לנתק את עצמי מהמסך, ואפילו התקשיתי להירדם בלילה. חוסר הוודאות ממה שקרה וממה שקורה ויקרה, הוציא לי את הכוח והחשק לקום מהמיטה ולדבר עם אנשים. במידה מסוימת, אפילו קצת כעסתי על עצמי על זה שיצאתי מהשגרה, ועל זה שאני נותן לכל מה שקרה להשפיע עליי בצורה כל כך משמעותית.
התפנית בעלילה הגיעה מכיוון מאוד מפתיע: שידור טלוויזיה אקראי בו התארחה פסיכולוגית, שאמרה משפט גאוני שחשוב לי להדגיש – “זה הכי בסדר להיות לא בסדר”. באותו הרגע הבנתי שאין לי מה לכעוס או להאשים את עצמי שאני חושש, דואג או חסר מוטיבציה בעקבות המצב. ההשלמה והקבלה הזאת של המצב הרגשי בו אני נמצא, היא בעיניי אחת מהדרכים היעילות להתמודד עם אי ודאות. לאחר השלב הזה, יש עוד כמה דברים שאפשר לעשות כדי להתמודד עם המצב הנוכחי, ובכלל עם מצבי אי ודאות, שמדי פעם לפעם קופצים לבקר בחיינו. הנה כמה טיפים שכדאי ליישם:
1. להתמקד בדברים שנמצאים בשליטתנו
יש בחיים שלנו לא מעט דברים שנמצאים מחוץ לשליטתנו (המצב הביטחוני בארץ, למשל), והיכולת שלנו להשפיע עליהם קטנה עד לא קיימת. כל ההתמקדות בדברים האלו רק תבזבז לנו אנרגיה. במקום זה, עדיף להתמקד בדברים עליהם כן יש לנו יכולת להשפיע: למשל כמו פעולות שישפרו לנו את מצב הרוח. זה מחזק את הביטחון ואת תחושת השליטה שלנו בחיים.
2. לחזק מערכות יחסים
הרימו טלפון לחבר, חברה או בן משפחה. זה יכול להיות גם אסמס. שתפו אותם במחשבות ובתחושות שלכם, זה כבר יקל עליכם. אחר כך תוכלו לצחוק קצת יחד, לבכות קצת – אבל הכי חשוב זה לעשות את זה ביחד. אגב, אל תשכחו לשאול אותם גם איך הם מרגישים.
3. לעשות מתוך משמעות
היכולת שלנו לעשות למען האחר היא אחד מהגורמים שהכי מגבירים את רמת האושר שלנו (אגב, זה נבדק מחקרית). זאת אולי אחת התקופות הבולטות ביותר בהיסטוריה שלנו בכל הקשור לאנשים שזקוקים לסיוע של אנשים אחרים. חפשו איזה תחום או מקום להתנדב בו. זה יכול מאוד לסייע לאחרים, וזה ימלא את חייכם בתכלית ובסיפוק.
4. לנשום עמוק
אל תשכחו לנשום באופן מודע. הכוונה היא לעצור לרגע את כל הטירוף מסביב, לכבות לרגע את הטלוויזיה (או לפחות להשתיק אותה), לעצום את העיניים, לקחת אוויר ולהוציא אותו. כמה פעמים. אתם לא מאמינים כמה זה עוזר.
לסיכום, תנו לי לקחת אתכם כמה אלפי שנים אחורה בזמן: אגדה עתיקת יומין מספרת ששלמה המלך נשא על אצבעו טבעת זהב ועליה תחריט של שלושת האותיות – ג.ז.י. שלושת האותיות הללו מרכיבות את ראשי התיבות: “גם זה יעבור”. הטבעת הזו הייתה עבורו תזכורת בכל עת, גם בזמנים קשים בהם הכל נראה שחור וקודר ונדמה שהמצב הקשה לעולם לא יסתיים. בתקופות כאלו, הטבעת הזכירה לו שצריך אולי לקחת נשימה עמוקה, להיאזר באורך רוח ולזכור שזה יעבור, שעוד מעט יגיעו זמנים טובים יותר ונעבור את הקושי.
