נושאים קשורים

עיריית פתח תקווה בנתה בניין חדש – ושכחה לשים מעלית

בבניין ניתנים שירותים לציבור, שבפועל לא נגישים לאנשים עם מוגבלויות. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות איימה בתביעה – והעירייה התחייבה לתקן את הליקוי

גם אם לעולם לא אחווה תשוקה במציאות, היא קיימת עבורי בספרים

הרומן "אהבות נכזבות" של מילן קונדרה גרם לי להרגיש דברים שלא הרגשתי מעולם – ואני מקווה מאוד שארגיש יום אחד בעתיד

“למה לילד שלי לא מגיע סל שילוב? כי רציתי שיהיה שף?”

תלמידים עם צרכים מיוחדים שלומדים בחינוך המקצועי לא מקבלים סל שילוב, ובמשרדי העבודה והחינוך מגלגלים אחריות זה על זה. "אלו שני משרדי ממשלה, למה הם לא יכולים פשוט להעביר את הכסף ביניהם?"

ילדים עם CP לא יצטרכו להגיע שוב ושוב לוועדות רפואיות

מדיניות חדשה של ביטוח לאומי צפויה להקל על אלפי ילדים עם שיתוק מוחין. מעתה יקבעו אחוזי נכות קבועים, והוועדה תתכנס רק פעמיים עד גיל 18 ושלושה חודשים
הסתדרות 480-100

עם אוטיזם ודרגות על הכתפיים: המסע המרגש של חיילי “תתקדמו”

שלושה קצינים חדשים על הספקטרום עמדו השבוע על מגרש המסדרים בבה"ד 15. מי שהיה צריך הוכחה ש"גם הם יכולים" – קיבל אותה בענק. טור אישי מיוחד של אודי הלר
ראשיאוטיזםאבחון וטיפול באוטיזם"החזקנו אצבעות": מנהלת המרכז השיקומי שוחררה

“החזקנו אצבעות”: מנהלת המרכז השיקומי שוחררה

גבריאלה ליימברג (59) עובדת כבר 25 שנה עם צעירים ובוגרים על הרצף בירושלים. אמש היא שבה הביתה עם בתה מיאה (17), אחותה קלרה (63) – והכלבה בלה. ליהיא לפיד: "כולם חיכו לך"

גבריאל ליימברג ובתה מיה. צילום: באדיבות המשפחה
גבריאל ליימברג ובתה מיה. צילום: באדיבות המשפחה

מנהלת מרכז היום לצעירים אוטיסטים של עמותת שק”ל בירושלים “חוות אייל”, גבריאלה ליימברג (59), שוחררה אמש (שלישי) במסגרת עסקת שחרור החטופים משבי החמאס. ליימברג שוחררה מידיהם המתועבות של מחבלי החמאס אחרי 53 יום לצד בתה, מיאה (17), אחותה קלרה מרמן (63) וכלבת השיצו בלה.

בלילה שלפני אירועי השבעה באוקטובר הגיעו ליימברג ובתה לביקור אצל מרמן, אחותה של גבריאלה, המתגוררת בקיבוץ ניר יצחק. בבוקר הנורא פרצו מחבלי חמאס לביתן וחטפו אותן, ובהמשך היום האיכון הסלולרי לימד כי הן אכן מצויות ברצועת עזה. אחיה של גבריאלה, פרננדו מרמן (60) וגיסה לואיס נוברטו הר (70), עדיין נמצאים בשבי החמאס. לאחר חזרתה לארץ, התאחדו ליימברג ובתה עם האב משה, שהמתין להן בבית בציפייה דרוכה.

ליהיא לפיד, אשת יו”ר האופוזיציה ונשיאת עמותת שק”ל, אמרה לאחר שחרורה של ליימברג: “משה היקר, כמה דאגת, כמה. כל הימים האמנת ורק אתמול בערב כשדיברנו פתאום פחדת כל כך שהן לא ישובו, אבל הנה הן פה. מיאה בתך וגבריאלה שלך, ואפילו בלה הכלבה, זו שנסעת לעוטף לחפש אותה ושכל כך הרבה פעילים התגייסו במאמץ למצוא אותה. זהו, עוד רגע לא תהיה לבד בבית כמו שהיית בחמישים ושלושה הימים האלו, והבית יהיה שוב מלא. גבי היקרה שהקדישה את העשייה שלה לעמותה – כמה כולם חיכו לך”.

גם משה ליאון, ראש העיר ירושלים, בה מתגוררת ליימברג, שמח על דבר שחרורה: “ההתרגשות כה רבה. השמחה הגדולה פורצת מתוך צער גדול ודאגת אין קץ למי שלא זכו להשתחרר הפעם. מחכים להן בבית, ומבטיחים להן ולכל העם בישראל: לא נשקוט ולא ננוח עד שאחרון החטופים ישוב הביתה. יחד ננצח”.

גבריאלה ומיאה בארץ עם נציגות הצבא. צילום: לע"מ
גבריאלה ומיאה בארץ עם נציגות הצבא. צילום: לע”מ

הסרטון המרגש תרם למאמץ להחזרתה הביתה

“לאורך השבועות הרבים החזקנו אצבעות, התפללנו ותמכנו במשפחה ובחברים בשק”ל עד שגבריאלה תחזור”, מסרו מעמותת שק”ל עם חזרתה של ליימברג. “אחרי ימים רבים כל כך של חושך, נאחל לגבריאלה שתוכל לחזור ולהוסיף אור בעולם בשילוב אנשים עם מוגבלויות, כפי שעשתה ב-25 השנים האחרונות”.

לפני כחודש דיווחנו ב”שווים” על הסרטון המרגש שהפיקו דיירי “חוות אייל” בשלוש שפות (עברית, אנגלית וערבית) למען חזרתה של ליימברג מהשבי, בו קראו מול המצלמה: “איפה את גבריאלה?”. “אני מאוד מתגעגע לגבריאלה, היא חסרה לי”, אמר בסרטון אחד מחברי “חוות אייל”. “היא כל הזמן שמחה ועוזרת, היא מחכה לנו שנגיע. אנחנו מאוד אוהבים אותה, ומבקשים מכל מי שיכול לקדם את השחרור שלה ושל כל החטופים – זה יעזור לכולנו”. כעת, הוא יכול לחזור ולחבק את מנהלתו האהובה.

“איפה את גבריאלה?”: הסרטון המרגש של חברי “חוות אייל”

עמדו בגבורה בתלאות השבי

מנהל בית החולים ספרא, פרופ’ איתי פסח,שקלט את החטופות ששוחררו אמש, טען כי הן עמדו בגבורה בתלאות השבי: “במהלך הלילה השבות עברו בדיקה רפואית מקיפה. מצבן הרפואי מורכב, כולן יציבות ולא נשקפת סכנה מיידית לאף אחת מהן. הן ימשיכו לשהות בשיבא ונמשיך לתמוך במסע ההחלמה שלהן בעזרת צוות רחב ומסור”.

אמש שוחררה מהשבי גם אופליה רויטמן (77), שנחטפה מהממ”ד בביתה בניר עוז בבוקר של השבעה באוקטובר. באותו הזמן, בעלה הקטור אושפז בבית החולים השיקומי עדי נגב – נחלת ערן, בעקבות שבר באגן, ועל כן הייתה לבדה בבית. בזמן אשפוזו של הקטור, הייתה מגיעה אופליה בכל יום לכפר השיקומי כדי לטפל בו, ומרגע שנותק עמה הקשר והתברר כי נחטפה, הקטור נותר לבדו. גם ביתם המשותף בניר עוז נהרס כליל על ידי בני העוולה מ”ארגון” החמאס.

בשבוע שעבר נפרד הקטור מהצוות הרפואי בעדי נגב – נחלת ערן, לאחר שסיים את תקופת השיקום שלו. במשך חמשת השבועות בהם אושפז, המרכז השיקומי הפך לבית שני עבורו, ולכן ביקש להישאר שם, ולפגוש את אשתו ברגע שתעבור את הבדיקות הרפואיות, תתאושש ותתאקלם מהזמן בשבי. אמש, המשאלה שלו התגשמה. עם שחרורה, מסר מנכ”ל עדי נגב – נחלת ערן, אבי וורצמן: “אנחנו שמחים ונרגשים מאוד על שחרורה של אופליה וחזרתה לחיק משפחתה. אנחנו מחכים לארח אותם אצלנו בכפר. יחד עם כל עם ישראל אנחנו ממתינים בכיליון עיניים לחזרתם של שאר החטופים”.

אופליה והקטור רויטמן. צילום: אלבום פרטי
אופליה והקטור רויטמן. צילום: אלבום פרטי
יליד 1991. נשוי פלוס אחד. נולד עם שיתוק מוחין קל. בוגר תואר ראשון בתקשורת וניהול. היה כתב צבאי בדובר צה"ל, עורך באתר one וכתב אתר השקמה מרשת שוקן. במקביל לעבודתו ב"שווים" מגיש תוכנית ספורט ב"רדיו סול" ומשמש עורך משנה באתר "ישראל ספורט".

כתבות אחרונות