מדור “שווים סיפור” מתפרסם בחסות מפעל הפיס
“התגברתי על כל הפחדים והגשמתי את החלום”, כך מספרת ספיר מימוני, שמתמודדת עם תסמונת אפרט והצליחה, למרות כל הקשיים בדרך, להפוך לסייעת ולעבוד בחינוך.
ישנן מוגבלויות שונות שלא מפריעות באופן משמעותי לתפקוד היומיומי, אך בולטות לעין לחברה. תסמונת אפרט היא אחת מהן. ספיר מימוני (30), תושבת מודיעין, מתמודדת איתה מאז הלידה וחווה עיוותים בפנים ובידיים. “זה כמעט ולא מפריע לי בכלל בחיים הרגילים”, היא מעידה.
אלא שלצערה, בעקבות העיוותים, הילדים בבית הספר שלמדה בו היו צוחקים עליה. “הייתי מסתגרת בתוך עצמי, זה היה מאוד קשה להתמודד עם זה”, היא נזכרת בצער.
מימוני חלמה מאז ומתמיד לעבוד בתחום החינוך, ולהוכיח לילדים ולכולם שגם אנשים עם מוגבלות יכולים לעשות הכל. היא החלה את המסע להגשמת החלום בבית ספר אריאל במודיעין, תחילה בתור עוזרת מנהלה. “היו לי הרבה חששות לפני שנכנסתי לתפקיד הזה, כי לא ידעתי איך יקבלו אותי”, היא מסבירה. עד אז, מימוני הספיקה להתנדב בצבא, בפיקוד העורף, ואף קיבלה הצטיינות על שירותה.
אחרי כארבע שנים בתור עוזרת מנהלה, נפתח קורס של סייעים וסייעות שמכשיר לעבודה, עליה חלמה מימוני כל חייה. היא קיבלה החלטה שהיא הולכת על זה. “זה היה צעד נוסף שעשיתי, למרות שהיו הרבה חששות איך הילדים יקבלו אותי”.
********************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >> bit.ly/Shavvim-igul-letova
********************
המוטיבציה שלה היא זאת שעזרה לה גם לעבוד עם הילדים תוך כדי הלימודים, כשבדרך כבר הספיקה לסיים את הקורס הראשון והיא כעת לומדת בקורס ההמשך. “כיף לי מאוד לשלב את הלימודים ביחד עם העבודה”, היא אומרת.
האתגר הראשון שהיה לה כסייעת לילד עם צרכים מיוחדים, הגשים את החשש הכי גדול. “בגלל העיוותים, הילדה פחדה ממני והיה לי קשה ליצור איתה קשר”, היא מספרת. מימוני, שלקחה את זה קשה, החליטה לא לוותר. בזכות יועצת בית הספר, הם התגברו ביחד על המכשול הזה, והראו לילדה שאין לה מה לפחד ממנה. “היינו בחודש שלם של שיחות – אני, היועצת והילדה – עד שהיא התחברה אליי”.
“החלטתי לנסות – והצלחתי”
מימוני שואפת להוכיח לכולם שהיא “יכולה לעשות הכל, ויותר מזה”. בתקופה האחרונה היא הפיקה בעצמה אירועים שונים, כמו הפרשת חלה לבנות, תערוכת סיום סמסטר, ואת תערוכת סיום הלימודים. “זה היה מאתגר ומלא בעשייה ואני שמחה שעמדתי בזה”, היא אומרת.
גם התסמונת שאיתה היא מתמודדת לא הצליחה לנצח אותה. למרות העיוותים שיש לה בידיים, הצליחה הסייעת המוכשרת לבנות בובה בעצמה במסגרת קורס שעשתה במכללת דוד ילין. “המוטוריקה שלי בידיים לא הכי טובה, בגלל התסמונת, אבל החלטתי לנסות לבנות וגם הצלחתי, הייתי ממש מאושרת מזה”.
בסיום קורס הסייעות שעשתה, מימוני התגברה על פחד נוסף והצליחה לעמוד ולדבר מול קהל גדול במעמד קבלת התעודה. “זה היה עוד חשש שהצלחתי להתגבר עליו”, היא מחייכת. גם במהלך פגישה עם אנשים מחברת האיפור “עדה לזורגן”, היא הציגה את עצמה ושיתפה איתם פעולה.
במהלך שש השנים האחרונות, בהן היא עובדת גם בתור עוזרת מנהלה וגם כסייעת לילדים מיוחדים, הצליחה מימוני להראות לכולם שאין דבר העומד בפני הרצון. “היא מאוד אהובה על צוות המורים וחברה של כולן”, מספרת אסנת חדד, סגנית המנהלת.
כעת, לאחר שהגשימה את חלומה, מימוני מתכוונת להמשיך לעשות דברים גדולים ולהוכיח לכולם שאדם עם מוגבלות יכול לעשות הכל, כל זאת בזמן שהיא תמשיך לעזור לילדים. “אני רוצה לעבוד בבית הספר לכל החיים”, היא מסכמת בגאווה.
