מחקר חדש תומך בטענות קודמות שחברות פרהיסטוריות ברחבי העולם טיפלו באנשים עם מוגבלויות.
לפי המחקר, שפורסם היום (רביעי) ב-Nature Communications, גילו החוקרים ליד העיר הספרדית המודרנית נבארו קברים מלפני כ-2,600 שנה שבהם היו קבורים ארבעה תינוקות: תינוקת ושני תינוקות נוספים עם תסמונת דאון (טריזומיה 21) ועוד תינוק עם טריזומיה 18, הידועה כתסמונת אדוארדס. זו הפעם הראשונה שממצאים כאלה מתגלים בתיעוד ארכיאולוגי.
מדובר בשנים 770 עד 550 לפני הספירה, והמקום הוא כפר בשם אלטו דה לה קרוז ליד נבארו. התינוקת, כך מתברר מהמחקר, זכתה לקבורה יוצאת דופן. למרות שבתקופת הברזל אנשים בספרד נהגו בדרך כלל לשרוף את מתיהם, היא הובאה למנוחות מתחת לרצפות של בית מגורים מהודר, כשיחד איתה קבורים טבעות ברונזה, פגז מהים התיכון ושלושה כבשים או עיזים.
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
היא לא הייתה לבד: ארכיאולוגים שעבדו בשנות ה-40 וה-50 של המאה הקודמת מצאו עשרות תינוקות קבורים מתחת לרצפות באלטו דה לה קרוז ובכפר סמוך. "השאלה העיקרית הייתה: מה מיוחד בילדים האלה?" סיפר רוברטו ריש, ארכיאולוג באוניברסיטה האוטונומית בברצלונה, ממובילי המחקר.
כעת החוקרים יודעים שלארבעת התינוקות (מתוך 35 שהיו קבורים שם) היו הפרעות כרומוזומליות, וסביר להניח שהם לא היו יכולים לחיות זמן רב, בהתחשב בטיפול הרפואי של אותה תקופה. "זה היה לגמרי לא צפוי", אומר ריש, בהתחשב בכך שתסמונת דאון מתרחשת באחד מתוך 700 הריונות כיום. "ארבעה מתוך 35 זה די הרבה".
החוקרים גילו שלתינוקות היה כרומוזום נוסף באמצעות מסד נתונים מחקרי המכיל גנום של כמעט 10,000 פרטים עתיקים. טריזומיה היא מקרה מבחן טוב לחקר חריגות גנטיות בעבר מכיוון שקל לזהות אותה, גם אם דגימה מכילה מעט DNA. "טריזומיה היא שינוי גדול, כי יש לך כרומוזום נוסף שלם", מסביר הגנטיקאי קיי פרופר ממכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית, גם הוא ממובילי המחקר.
החוקרים מצאו בסך הכל שבעה מקרים של טריזומיה במסד הנתונים של מקס פלאנק, כולל ארבעת התינוקות מספרד מתקופת הברזל, ילד בן 6 חודשים עם תסמונת דאון מבולגריה שמת בסביבות שנת 2700 לפנה"ס, ילדה מתקופת הברונזה ביוון ותינוק מימי הביניים מפינלנד.
ההערכה היא שכל הילדים האלה מתו בינקות או אפילו זמן קצר לפני הלידה. עד לזמנים המודרניים, חלק מהסיבוכים הבריאותיים שנגרמו על ידי תסמונת דאון, ובהם מומי לב מולדים הדורשים ניתוח לתיקון, היו עלולים להיות חמורים מדי עבור רוב הילדים האלה כדי לשרוד לבגרות.
בעידן שלפני הרפואה המודרנית, הקהילה כנראה נאלצה לתת לתינוקות אלה טיפול יוצא דופן כדי לשמור אותם בחיים. שבעת הקברים שנמצאו עשויים ללמד שהילדים הללו טופלו בכבוד, או אפילו הוערצו במותם. אבל קשה מאוד לומר זאת בוודאות. ייתכן אפילו שהם לא זוהו עם תסמונת דאון מכיוון שהיו צעירים מדי.
לקריאת המחקר המלא לחצו כאן
