נושאים קשורים

עיריית פתח תקווה בנתה בניין חדש – ושכחה לשים מעלית

בבניין ניתנים שירותים לציבור, שבפועל לא נגישים לאנשים עם מוגבלויות. נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות איימה בתביעה – והעירייה התחייבה לתקן את הליקוי

גם אם לעולם לא אחווה תשוקה במציאות, היא קיימת עבורי בספרים

הרומן "אהבות נכזבות" של מילן קונדרה גרם לי להרגיש דברים שלא הרגשתי מעולם – ואני מקווה מאוד שארגיש יום אחד בעתיד

“למה לילד שלי לא מגיע סל שילוב? כי רציתי שיהיה שף?”

תלמידים עם צרכים מיוחדים שלומדים בחינוך המקצועי לא מקבלים סל שילוב, ובמשרדי העבודה והחינוך מגלגלים אחריות זה על זה. "אלו שני משרדי ממשלה, למה הם לא יכולים פשוט להעביר את הכסף ביניהם?"

ילדים עם CP לא יצטרכו להגיע שוב ושוב לוועדות רפואיות

מדיניות חדשה של ביטוח לאומי צפויה להקל על אלפי ילדים עם שיתוק מוחין. מעתה יקבעו אחוזי נכות קבועים, והוועדה תתכנס רק פעמיים עד גיל 18 ושלושה חודשים
הסתדרות 480-100

עם אוטיזם ודרגות על הכתפיים: המסע המרגש של חיילי “תתקדמו”

שלושה קצינים חדשים על הספקטרום עמדו השבוע על מגרש המסדרים בבה"ד 15. מי שהיה צריך הוכחה ש"גם הם יכולים" – קיבל אותה בענק. טור אישי מיוחד של אודי הלר
ראשיאנשים עם מוגבלויותיש עדיין כאלו שחושבים שאדם עם מוגבלות לא יכול להיות חבר קיבוץ

יש עדיין כאלו שחושבים שאדם עם מוגבלות לא יכול להיות חבר קיבוץ

ראיון סיום קדנציה של מזכ"ל התנועה הקיבוצית, ניר נאמן, במוסף "הארץ" הזכיר לי שהמאבק באייבליזם חי ונושם | דעה

כסא גלגלים (אילוסטרציה). צילום: ביגסטוק
כסא גלגלים (אילוסטרציה). צילום: ביגסטוק

ב-15 בפברואר 2024 התפרסמה במוסף הארץ כתבת שער על ניר מאיר, המזכ”ל היוצא של התנועה הקיבוצית, שמסיים בימים אלה כהונה בת תשע שנים. בריאיון, אמר מאיר אמירות רבות שלדעתי, וכנראה לדעת רבים, הן בעייתיות, פוגעניות ובעיקר מפלות. אבל אני רוצה להתרכז בנושא אחד, נושא האייבליזם.

אייבליזם (או יְכוֹלתָּנוּת), היא אפליה של אנשים עם מוגבלויות שנובעת מצורת חשיבה המסמנת אותם בשל מוגבלויותיהם, והחשבתם כנחותים מאלו שאין להם מוגבלות. במילים אחרות, במקום לראות אדם, שגם יש לו מוגבלויות, רואים רק את המגבלה. שם מתחיל האדם ושם הוא נגמר.


עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו https://bit.ly/Shavvim-igul-letova


בכתבה, המראיינת (מרב מורן) שואלת את מאיר סדרת שאלות:

יהודי דתי יוכל להתקבל כחבר קיבוץ?

“כן”.

אדם שעבר את גיל 50 יתקבל?

“כן, ברור”.

חולה במחלה כרונית?

“כנראה שלא. לא פתחנו בית תמחוי. הקיבוץ אינו רק מקום מגורים, הוא מערכת עם ערבות הדדית ואי אפשר להעמיס עליה נזקקים בלי הגבלה”.

חזרה לימי רחל המשוררת

חולה כרוני, או במילים אחרות, אדם עם מוגבלות, לא יכול להתקבל כחבר בקיבוץ. לאנשים עם מוגבלויות, הרי, אין מה לתרום. הם רק שק של צרות, ולא חלילה אזרחים שגם תורמים לחברה.

הריאיון הזה החזיר אותי שנים אחורה, לסיפורה הכואב של רחל בְּלוּבְשְׁטֵיין סלע, הידועה גם כרחל המשוררת. רחל גורשה מקיבוץ דגניה בעקבות העובדה שחלתה בשחפת. “את חולה ואנחנו בריאים, ולכן את צריכה לעזוב”. במילים אלו היא גורשה.

אני בעצמי, למרות היותי אדם עם מוגבלויות, חוטא לפעמים באייבליזם. למשל, כשגיליתי על הפרלמנטרית מאר גלסראן המחשבה הראשונה שעברה בראשי הייתה “איזה גימיק”. לקח לי רגע לתפוס את עצמי בידיים. אחרי בדיקה מעמיקה גיליתי שלמרות שגלסראן היא אישה עם תסמונת דאון, היא גם אשת ציבור עם 27 שנות ותק. ממש לא גימיק.

המחשבה האייבליסטית עצמה היא לא הבעיה, הבעיה היא כשנשארים איתה, ולא מפרקים אותה. לא מנסים להתבונן ולשאול “אולי אני טועה”?

בעיניים של אנשים כמו ניר מאיר, אנשים עם מוגבלויות הם רק עול. הוא לא יכול לדמיין עולם בו אנשים עם מוגבלויות הם נכס לחברה סביבם. הוא ושכמותו רוצים שכנים שנראים אותו דבר, מדברים אותו דבר. ה”אנחנו בריאים ואת חולה”, שוב ושוב. אבל חברה שבאופן מוצהר לא מוכנה לקלוט לתוכה אנשים מגוונים – האם היא באמת בריאה? מי החולה פה?

אמיר שטיין, יליד 1996, הוא כותב ומרצה, בעל ערוץ יוטיוב חינוכי, מתמודד נפש, יוצא החברה החרדית, טרנסג'נדר א-בינארי וסטודנט לספרות ופילוסופיה יהודית.

כתבות אחרונות