מדור “שווים סיפור” מתפרסם בחסות מפעל הפיס
מאז ה-7 באוקטובר הספיק הזמר דיוויד ברוזה לערוך לא פחות מ-200 הופעות בפני חיילים, פצועים ומפונים. בין לבין נסע לגיחה קצרה בניו יורק כדי להופיע בערב חגיגי של המרכז לספורט נכים ספיבק רמת גן (Israel Parasport Center), שבמהלכו גם קיבל פרס הוקרה על פעילותו רבת השנים למען הארגון.
המרכז, כך מתברר מכתבה של ה”ג’רוזלם פוסט”, יקר לליבו של הזמר עוד מימי ילדותו בתל אביב. אבא שלו, ארתור ברוזה, סייע בהקמת המקום והכיר לו אותו כאשר היה בן שבע בלבד. מאז, במשך שנים, היה מגיע דיוויד הצעיר לספיבק באופן קבוע. “הוא בילה את ילדותו בחברת אנשים עם מוגבלויות, דבר שעיצב את זהותו והשפיע רבות על חייו”, נימקו בארגון את פרס ההוקרה שניתן לו. “הודות לחוויות ילדותו, ברוזה בן ה-68, זמר ויוצר בעל שם בינלאומי, פועל רבות לטובת אנשים עם מוגבלויות”.
ברוזה הבן נולד בחיפה וגדל בתל אביב ובמדריד, ובמקביל שהה שנה אחת באנגליה. לאביו הייתה אחות באנגליה עם שיתוק מוחין, מה שדחף אותו לעבוד יחד עם חבר קרוב שנפצע קשה במלחמת העצמאות בשם משה רשקס. רשקס היה ממקימי מרכז ספיבק רמת גן ונשאר פעיל בו במשך למעלה מ-50 שנה, עד למותו לפני שש שנים בגיל 90.
בנו של רשקס, אריק, ממארגני האירוע בניו יורק, נזכר ששמע סיפורים על ארתור ברוזה, שהביא בזמנו את אחותו לבריכה והתאהב במקום. “הוא עזר בקביעות במרכז, כולל בגיוס כספים וסיוע בצליחת הכנרת השנתית”, סיפר רשקס הבן, וברוזה הוסיף: “אבא חשב שאם אחותו ובני משפחתה יגיעו אי פעם לישראל כדי לחיות, הם צריכים שיהיה להם מועדון כזה”.
עבור דיוויד הצעיר בילוי בחברת אנשים עם מוגבלויות נראה טבעי וכיפי. “אלה אנשים שלא מרחמים על עצמם ונלחמים כדי להיות פעילים”, אומר ברוזה. “אני זוכר שעזרתי במועדון בכל מקום שבו יכולתי לעזור. דחפתי ונשאתי כיסאות גלגלים, הרמתי כדורים. יש אין סוף דברים שמועדון ספורט כזה צריך. אני גאה במה שהמרכז מציע לאנשים עם מוגבלות, כי בהינתן הסביבה הנכונה אנשים כאלה יכולים להצליח”.
את ההשתתפות בצליחת הכנרת הוא זוכר היטב גם היום. “מגיל שבע הייתי שוחה איתם, כשאבי והמנהלים האחרים היו מלווים אותנו בסירת מנוע”, הוא משחזר. “זה היה מרגש וכיף גדול לשחות עם כולם”. ברוזה גם השתתף במחנות הקיץ של המועדון, יחד עם אחותו טליה: “זה היה טבעי עבורנו, אבל זה לא היה מובן מאליו בחברה הישראלית, כי החברה לא מסתכלת על זה כעל דבר טבעי”.
************************
עזרו לנו להמשיך לעבוד בשבילכם. מוזמנים לעגל לטובה לעמותת שווים. רק 5 שקלים בממוצע בחודש. לתרומה הקליקו >> https://bit.ly/Shavvim-igul-letova
************************
לדבריו, בישראל יש עוד הרבה עבודה לעשות בנושא. “ממשלת ישראל צריכה לפעול ולהעלות את המודעות שאנשים עם מוגבלויות צריכים לקבל יחס שווה”, הוא אומר. “חייבים להמשיך לגייס כספים ולדבר בעד אנשים עם מוגבלות, ואמשיך לעשות זאת עד שלא אוכל יותר”.
ברוזה תיכנן לבלות את הסתיו האחרון בסיבוב הופעות לציון 40 שנה לאלבומו “האישה שאיתי”, אבל המלחמה, כמו אצל כולם, שינתה את התוכניות. כמו במלחמת לבנון הראשונה ב-1982, הוא התגייס להופיע בפני כל מי שהיה זקוק לעידוד בתקופה הקשה הזו.
“דייוויד ברוזה הוא חלק ממשפחת המרכז”, אמרה באירוע לורי קומיסר, הנשיאה של מרכז ספיבק. “כבן לאחד ממייסדי המרכז, אני שמחה שדיוויד ממשיך להגיע כל שנה מאז גיל שבע. הוא יושב עם הילדים, מנגן בגיטרה ושר איתם. הוא מקור להשראה ולתקווה. הוא בטח יגיד שהם מקור ההשראה והתקווה שלו. דיוויד פותח את ליבו ומקדיש מזמנו ומרצו, ועוזר בבניית מודעות ותמיכה בנו. אבל זה מעבר לזה ומעבר למוזיקה. הכל זה עניין של אהבה לילדים”.
ורשקס הוסיף: “לאורך השנים הפכנו להיות חברים. דיוויד הוא חלק בלתי נפרד מהלב והנשמה של המרכז”. במהלך הערב העניק רשקס לברוזה יצירת אמנות של אביו, ולאחר מכן ברוזה שיתף סיפורים וביצע הופעה אקוסטית של 10 ממיטב שיריו, כולל ההמנון “יהיה טוב”, שלו הוסיף בית חדש בתפילה לעתיד טוב יותר למדינת ישראל.
במרכז ספיבק ברמת גן פועלים מדי שנה 3,000 ישראלים עם מוגבלות פיזית ומתחרים בענפי ספורט שונים, ובהם כדורסל, טניס, שחייה וחץ וקשת.
